פסק-דין בתיק א 20170/03

מבוא

1.         התובע, חי אורן, (להלן: "התובע"), יליד 1977, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 23/4/02 (להלן: "התאונה").

הנתבעות, הודו בחבותן, על פי  חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק") והמחלוקת הינה, בשאלת גובה הנזק בלבד.

מהות הפגיעה והנכות

2.         לאחר התאונה, נבדק התובע, בחדר המיון בבי"ח שיבא והתלונן על כאבי גב, ראש וצוואר. התובע, המשיך להתלונן על כאבי צואר וגב והופנה לטיפולי פיזיותרפיה. בבדיקת T.C מיום 3/3/03, נמצא בלט דיסק קל L4-5.

3.         פרופ' משה סלעי, שמונה כמומחה  רפואי מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי, ציין בחוות דעתו, במ/1 כי בבדיקת התובע, נמצאה הגבלה קלה, בחלק מתנועות עמוד שדרה מתני, ללא סימני חסר נוירולוגי.  פרופ' סלעי, העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 5% וציין: "איני צופה החמרה בעתיד או צורך בטיפולים רפואיים אורטופדיים, או מגבלה לעבודתו עקב פגיעתו בתאונה..".

פרופ' סלעי, השיב על שאלות הבהרה שהופנו אליו על ידי ב"כ הצדדים, במ/2 ו- במ/3 ונחקר בחקירה נגדית, על חוות דעתו.

4.         לטענת הנתבעות, לאור התאריך המצויין על גבי חוות הדעת, (3/4/04) והדברים כפי שנוסחו בחוות הדעת, כדלקמן: "בהיעדר רישומים בידי על בעיות גב תחתון עובר לתאונה (מר חי אורן דיווח לי על תאונה בשנת 96 בה סבל משבר בלסת) אני מייחס את תלונותיו וממצאי בדיקתי לתאונה נשוא חוו"ד זו, מתעורר ספק, אם החומר הרפואי, המתייחס לפגיעתו של התובע, בתאונה קודמת, מיום 17/3/96, (להלן: "התאונה הקודמת"), אשר נשלח למומחה, במצורף למכתב ב"כ הנתבעות, מיום 8/4/04, נ/1, עמד בפני המומחה, טרם גיבוש חוות דעתו. כן הוסיפה ב"כ הנתבעות וטענה כי בהתחשב  במנגנון הפגיעה בתאונה הקודמת, חומרתה היחסית לעומת התאונה נשוא התביעה והמסמכים  הרפואיים, נ/1, המתעדים תלונות בדבר כאבי גב, משך כתשעה חודשים, לאחר התאונה הקודמת, היה מקום לחלק את הנכות, שנקבעה ולייחס מחצית ממנה, לתאונה הקודמת.

5.         פרופ' סלעי, ציין בתשובות לשאלות הבהרה, מיום 15/5/04, במ/3 כי "חוו"ד נכתבה ונשלחה לאחר קבלת מלוא החומר הרפואי מבא כוח שני הצדדים וכן צילומי רנטגן עדכניים אותם התבקש התובע לבצע במועד בדיקתי. התאריך המופיע על גבי חוו"ד הינו טעות דפוס", (ההדגשה במקור-ב.ט).

בחקירתו הנגדית, שב פרופ' סלעי ואישר כי חוות דעתו, נערכה לאחר קבלת החומר שנשלח על ידי ב"כ הנתבעות וכי התאריך המצויין על גבי חוות הדעת, שגוי הוא. ראיתי לקבל את הסברו של פרופ' סלעי שכן גם אם ניסוח הדברים, כפי שהוא מופיע בחוות הדעת, אינו מוצלח ואינו מדוייק, הרי שפרופ' סלעי, הבהיר בעדותו כי "אני מעיין בכרטיס הרישומים שנערכו בזמן הבדיקה. ציינתי שהיו כאבי גב, זעזוע מח ומכות יבשות, אבל לא חשבתי שזה רלבנטי", (עמ' 4 לפרוטוקול), משמע שפרופ' סלעי, היה מודע, בעת הבדיקה לכך שלאחר התאונה הקודמת, היו כאבי גב. עוד הוסיף פרופ' סלעי והבהיר כי אין זה מן הנמנע, שלאחר פגיעה, דוגמת הפגיעה בתאונה הקודמת, יסבול התובע, במשך כתשעה חודשים, לסירוגין, מכאבי גב וכי כאבים אלה, יחלפו בלי שתהיה להם רלבנטיות עתידית ומבלי שיותירו נכות צמיתה. כן הבהיר פרופ' סלעי כי בהעדר  תלונות על כאבי גב, משך כחמש שנים, עד מועד ארוע התאונה נשוא התביעה, לא ראה רלבנטיות, לאותם רישומים בודדים, המתעדים תלונות על כאבי גב, לאחר התאונה הקודמת, (עמ' 5-4 לפרוטוקול).

פרופ' סלעי, ציין בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית כי הממצא של בלט דיסק, אינו ממצא אופייני, בהתחשב בגילו של התובע ולפיכך, נוכח מנגנון הפגיעה והתלונות על כאבי גב, שתועדו מיד לאחר התאונה, יש להניח כי מדובר בממצא חבלתי. יחד עם זאת, פרופ' סלעי אישר בעדותו כי לא ניתן לשלול את האפשרות שמדובר בממצא פיזיולוגי או כי בלט הדיסק, נגרם כתוצאה מהתאונה הקודמת, (עמ' 7 לפרוטוקול).

6.         לאחר ששבתי ועיינתי, בחוות הדעת, בתשובות לשאלות הבהרה ובעדותו של פרופ' סלעי, ראיתי לקבל את חוות דעתו ולקבוע כי נכותו של התובע, הינה בשיעור של 5%, בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני. נראה כי העדר תיעוד, בדבר תלונות על כאבי גב, משך חמש שנים והעובדה כי תביעת התובע, בגין התאונה הראשונה, סולקה בפשרה, בינואר 1997, כעשרה חודשים לאחר התאונה הקודמת וזאת מבלי שמונה מומחה לצורך קביעת נכות, ( נ/4 ועדות התובע בעמ' 13 לפרוטוקול), תומכים במסקנתו של פרופ' סלעי כי ההגבלה הקלה שנמצאה בבדיקתו, הינה תוצאת התאונה נשוא התביעה, שהרי אם התובע, היה ממשיך לסבול מכאבי גב, חזקה שהיה מגיש תביעה ועותר למינוי מומחה רפואי, להערכת נכותו כתוצאה מהתאונה הקודמת. למעלה מן הצורך, ראיתי לציין כי בנסיבות העניין, לא ניתן לראות בטיעונה של הנתבעת כטיעון העומד בניגוד לטענתה בהליכים קודמים שכן הגם שתביעת התובע, בגין התאונה הקודמת, סולקה בפשרה, על ידי הנתבעת מס' 1, הרי שהדבר נעשה מבלי שנוהלו הליכים משפטיים, מבלי שהתובע טען לנכות ומשכך גם מבלי שהנתבעת טענה להעדר נכות. מאידך, לא התעלמתי מהעובדה שפרופ' סלעי אישר בחקירתו הנגדית כי לא ניתן לשלול שבלט הדיסק, נגרם כתוצאה מהתאונה הקודמת, אלא שעל פי עדותו, סביר יותר כי בלט הדיסק נגרם כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה. לפיכך, היות ובכוונתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, על דרך הערכה גלובלית, לא ראיתי לכמת את אותה טענה שלא ניתן לשלול אותה, באחוזי נכות מתוך הנכות הכוללת, בשיעור של 5%.

            פיצוי בגין הפסדי השתכרות

7.         עובר לתאונה, עבד התובע כמעצב שיער, במספרת "האומנים" ביפו, המצויה בבעלות אביו.

התובע טען כי שהה בחופשת מחלה ולא עבד במשך כחודשיים. יצויין כי תקופת אי כושר זו, אושרה על ידי המומחה, כסבירה.

התובע, צירף לתצהירו, תלושי שכר לחודשים ינואר- אפריל 2002. מתלוש השכר לחודש אפריל 2002, במהלכו אירעה התאונה, עולה כי התובע, השתכר בחודש זה, שכר גבוה מזה שהשתכר בשלושת החודשים הקודמים וכי עבד 165 שעות, לעומת 152 שעות, בחודשים ינואר- מרץ. התובע, לא צירף תלושי שכר כלשהם, המתייחסים לתקופה שלאחר התאונה ואף לא זימן את אביו לעדות, על מנת שיתמוך בגרסתו כי לא עבד ולא קיבל שכר, בתקופת אי הכושר לעבודה או כי נגרמה פגיעה כלשהי, בתפקודו בעבודה במספרה, לאחר התאונה, ויוזכר כי הפסד השתכרות בעבר, הינו בגדר נזק מיוחד, הטעון הוכחה.

8.         התובע, השתכר, סך של כ- 3,000 ש"ח ברוטו לחודש. טענת התובע כי בנוסף לשכרו, השתכר, סך של כ-2,000 ש"ח שקיבל כתשרים- טיפים, נסמכת על הטיעון כי מתן הטיפים, הינו "מקובל במספרות", אך לא הובאה ראיה או עדות כלשהי, של אבי התובע או מי מעובדי המספרה האחרים כי התובע, אכן זכה לטיפים ובאיזה היקף. בעניין זה, כמו גם בעניין הפסד ההשתכרות בתקופת אי הכושר לעבודה, יוזכר כי הלכה היא שבעל דין, הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614.

9.         התובע למד במכללה למינהל, תיווך מקרקעין, עבר את בחינות ההסמכה וקיבל רשיון מתווך. התובע העיד כי במאי 2004, לאחר שהוסמך כמתווך, עזב את העבודה במספרה וכיום, הינו עובד במשרד תיווך "בית הנדל"ן" ובמקביל, ממשיך לעבוד במספרה, בהיקף של יום בשבוע.

התובע העיד כי שכרו במשרד התיווך, מסתכם בסך של כ-3,400 ש"ח וכי השכר מורכב ממשכורת בסיס ואחוזים מהמכירות, יחד עם זאת, יש לחזור ולהדגיש כי התובע, לא הגיש תלושי שכר כלשהם המעידים על התשכרותו מאז התאונה בכלל ומאז מאי 2004 בפרט, ובנוסף, יש לזכור כי התובע, עושה את צעדיו הראשונים, בתחום התיווך. 

10.        בהתחשב בנכות הקלה, אשר פרופ' סלעי, ציין בחוות דעתו כי אינה מגבילה בעבודה ועל אחת כמה וכמה שאין לה משמעות או השפעה תפקודית של ממש, בעיסוק בתיווך מקרקעין, מקצוע שהתובע הכשיר את עצמו לעסוק בו ובהתחשב בכך שלא הוכחו הפסדי השתכרות בפועל, ראיתי לפסוק את הפיצוי, בגין הפסדי השתכרות, על דרך הערכה גלובלית, בסך של 30,000 ש"ח.

נזק בלתי ממוני