פסק-דין בתיק א 201250/02

ביום 06.08.00 נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת בין התובעים לבין אחד בשם ברקוביץ יאיר (להלן: "השוכר").

המושכר הינו דירת חדר ברחוב סירקין בגבעתיים (להלן: "המושכר").

הנתבעות חתמו כערבות לקיום ההסכם  וכן חתמו על שני שטרי חוב להבטחת ערבותן. 

בסעיף 11ו.1 להסכם השכירות, נקבע, כי:

 "להבטחת התחייבויותיו וחובותיו של השוכר עפ"י כל דין ולרבות עפ"י הסכם זה ובכללן החזרת המושכר על המיטלטלין שבו במצב תקין, פינוי המושכר ותשלום דמי השכירות ולהבטחת ההוצאות המשפטיות, לרבות שכ"ט עו"ד שיהיה על המשכיר להוציא במידה ויאלץ מסיבה כלשהי לפתוח בהליכים משפטיים נגד השכור בקשר להסכם זה או הנובע ממנו, יפקיד השוכר במועד חתימת הסכם זה בידי ב"כ המשכיר שני שטרי ביטחון עשויים על ידי שני ערבים שיהיו מקובלים על המשכיר שטר אחד בסך השווה ל- 3,000$ (שלושת אלפים) דולר ארה"ב, ושטר שני על סך בשקלים השווה ל- 10,000$ (עשרת אלפים) דולר ארה"ב".

בשטרי הערבות עליהן חתמו הנתבעות, נקבע, כי "אני הח"מ ערב בזה כלפי המשכיר למילוי כל התחייבויותיו של השוכר, ללא יוצא מן הכלל, עפ"י הסכם שכירות זה".

לטענת התובעים, בחודש פברואר 2001, הפסיק השוכר לשלם את דמי השכירות ולפיכך, הגישו התובעים בחודש מרץ 2001 נגד השוכר, תביעה בסד"מ לסילוק יד(ת.א. 38994/01)  וביום 23 לחודש מאי 2001, ניתנה פסיקתא על ידי כב' הרשם אהוד שוורץ, לפיו על השוכר לפנות את המושכר (להלן: "תביעת הפינוי" או "פסק הפינוי").

במקביל ניסו התובעים לגבות מן השוכר תשלומי שכר הדירה וההוצאות שנגרמו להם, ובכלל זה שכ"ט עורך דינם, אך ניסיונות אלו לא צלחו והתובעים פנו אל הנתבעות שהינן ערבות להסכם, כי ישלמו את החוב ומשאלו לא שילמו את החוב, הגישו נגד הנתבעות, ביום 03.09.01 בהוצל""פ, בקשה לביצוע שטרות הביטחון.

הנתבעות הגישו ביום 07.10.01 התנגדות לביצוע שטר בבש"א 128239/01.

כב' השופט לנדמן שדן בבקשה, לאחר ששמע את טענות הצדדים, נתן שתי החלטות:

א.         ביום 5/3/02 החלטה בהתנגדות לביצוע שטר לפיה נדחו כל טענות הנתבעות ,למעט טענה אחת- שרק בה נתן להן רשות להתגונן, בהתאם לסעיף 14 להחלטתו - "לגבי כל הרכיבים ששכר הטרחה ניתנה רשות להגן".

ב.         ביום 30.07.02 נתן כב' השופט לנדמן החלטה נוספת בעניין זה, כאשר הוא בחן את הסכומים שעל הנתבעות לשלם- בגינם נדחתה הרשות להגן ויש ליתן פס"ד לטובת התובעים ולאפשר להם להמשיך בהליכי ההוצל"פ לגבי הסכומים שההתנגדות לביצוע שטר בגינם -נדחתה. 

לאחר שסקר כב' השופט לנדמן, את רכיבי החוב שיש לחייב את הנתבעות ובכלל זה את:

החוב בגין דמי השכירות עד ליום 10.07.01 שאז הושכר הנכס לשוכר אחר, דמי וועד בית, ארנונה, תשלומי מים, הוצאות בגין החלפת מנעול, פרסום בעיתון - הואמגיע למסקנה, כי על הנתבעות לשלם לתובעים סכומי קרן של 12,266 ש"ח, כשלכך תתווסף אגרת הוצל"פ ושכ"ט בהוצל"פ יחסיים על הסך הנ"ל וכן הוצאות ההליך שבפניו בסך 3,500 ש"ח + מע"מ .

בהחלטה זו, חזר ומציין השופט לנדמן, בסעיף 3 ח', כי: "שכר טרחת עו"ד בתביעת הפינוי וכל הכרוך בכך - כפי שהובהר עוד בהחלטתי ממרץ 02, הרי לגבי כך ניתנה רשות להגן וגם לאחר שקראתי את תגובת המשיב - טעות בידו, שכן בהחלטת נתנה רשות להגן לגבי כל הנוגע לעניין שכר הטרחה".

(שתי ההחלטות יקראו להלן: "פסה"ד בהתנגדות").

עוד הוסיף כב' השופט לנדמן בהחלטתו מיום 30/7/02, כי הוא מציע לתובעים כאן "לשקול הכדאיות בהמשך ההליכים לגבי יתרת הסכום לגביה ניתנה רשות להגן" והורה, כי התובעים כאן (המשיב שם)  יתנו הודעה, האם הם עומדים על המשך ההליכים, לאור הערתו הנ"ל.

הנתבעות הגישו ערעור על  פסה"ד בהתנגדות (ע"א 1766/02).

בסופו של יום, חזרו בהן הנתבעות מהערעור בהמלצת ביהמ"ש של הערעור ופסק הדין של כב' השופט לנדמן, נשאר בעינו, הפך לחלוט והנתבעות שילמו (למיטב הבנתי) את הסכום שבו חויבו.