פסק-דין בתיק א 201216/02

1.         התובע, (להלן: "יוסף אוליבר") הגיש ביום 11/9/2002 תביעה על סך 398,933 ש"ח נגד בנק דיסקונט לישראל - סניף הגר"א (להלן: "הבנק"), ובשלב מאוחר יותר תוקן כתב התביעה באופן שכתב התביעה כלל שני תובעים: יוסף אוליבר ואשתו, רחל אוליבר (להלן: "רחל").

הבנק מימש בטוחות בסך כולל של 376,893 ש"ח ביום 8/5/2002 וזאת בגין חובה של חברת שוליים שיווק והפצה בע"מ (להלן: "שוליים") שהיתה חברה שנוהלה על ידי בנם של התובעים - דני אוליבר (להלן: "דני").

התובעים טענו טענות שונות באשר לתוקפם של כתב הערבות ושטרי המשכון שבגינם מימש הבנק את הכספים, ובתביעה זו ביקשו לקבל החזר הכספים שנלקחו מהם ע"י הבנק בצירוף הצמדה וריבית כחוק, סכום אשר היה שווה ביום הגשת התביעה לסך של 398,933 ש"ח.

2.         תמצית טענות התובעים :

א)      באשר לכתב ערבות מיום 26/11/2000 (אשר יכונה "כתב הערבות הראשון"), טענו כי:

(1)        הערבות לא נחתמה ע"י התובע במקום המתאים בעמוד האחרון.

(2)        הערבות לא בוילה.

מכח ערבות זו, מושכנו ביום 26/11/2000 זכויות בניירות ערך שהופקדו בחשבונה של רחל עד לסך של 200,000 ש"ח.

ב)         ביום 19/3/2001 חתם מר יוסף אוליבר לטובת הבנק על ערבות מתמדת מוגבלת בסכום, לחובה של שוליים, בסכום של 140,000 ש"ח (להלן: "כתב הערבות השני").

בהתאם לכתב הערבות השני, משכן יוסף אוליבר ביום 1/4/2001 את זכויות ניירות הערך שהופקדו בחשבונה של רחל אוליבר (וזאת מכח יפוי כח שניתן ליוסף אוליבר ע"י רחל) והמשכון הוגבל לסך 140,000 ש"ח.

ג)          מר אוליבר טען, כי רק לאחר חתימת כתב הערבות השני, נודע לו על מצבה האמיתי והקשה של חברת שוליים.

ובחודש פברואר 2002, התבררו לתובעים הקשיים הכלכליים של שוליים וכי שוליים אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה.

התובע פנה בכתב לבנק והתריע על פגמים חמורים בכתבי הערבות וביום 1/5/2002 הודיע על ביטול כתבי הערבות ושטרי המשכון.

חרף זאת, מימש הבנק ביום 8/5/2002 את הבטוחות.

ד)         התובעים טענו, כי הבנק הפר את הוראות חוק הערבות תשכ"ז - 1967 בכך, שלא הודיע לערבים על אי עמידת החייב בחיוב לו ערבו, בטרם ננקטו הליכי הגבייה נגדם.

ה)                  התובע טען, כי הוא "ערב יחיד" כמשמעותו בחוק הערבות.

אין תוקף לכך, שבכתב הערבות הראשון נרשם, כי לא חל פרק ב' לחוק, ואין להתנות על הגנות העומדות לערב יחיד מכוח סעיף 32 לחוק.

ו)          התובע טען, כי הבנק לא גילה לו בטרם נחתם כתב הערבות הראשון, כי חברת שוליים חייבת כספים לבנק, ובכך פעל בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת אמון כלפיו.

כך גם היה באשר לכתב הערבות השני, ולפיכך, כתב הערבות ושטרי המשכון שניתנו בעקבות כתבי הערבות - דינם להתבטל.