פסק-דין בתיק א 201196/02

1.         רקע

בפני תביעת שיבוב ותביעה שכנגד שהוגשו בגין אירוע תאונה (להלן: "התאונה") אשר ארע ביום 23.3.02, בין רכב המבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת"), אשר בזמן התאונה היה נהוג על ידי מר עמוס לוין (להלן: "מר לוין"), לבין רכב המבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעת"),  אשר בזמן התאונה היה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "מר בר חי").

התאונה ארעה עת חצו שני הרכבים המעורבים כאמור, את הרמזור שבצומת הדרכים: לה גוארדיה והטייסים בתל-אביב (להלן: "הצומת"), כשהם נוסעים בנתיבי נסיעה נגדיים  וככל הנראה מי מהם או שניהם לא הבחינו ו/או לא נהגו בהתאם לחוקי התעבורה באשר למופע הרמזור שבכיוון נסיעתם.

2.         טענות הצדדים

כל אחד מהנהגים העיד בפני, כי הגיע בנסיעה לתוך הצומת אגב מופע אור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו, ובלאו הכי המסקנה של כל אחד מהם, כי רעהו נכנס באדום לתוך הצומת.

לטענת התובעת, מר לוין עשה דרכו לעבר הצומת, והמשיך בנסיעה ישר לתוך הצומת אגב מופע אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתו. באותה העת בדיוק, הגיע לצומת מהכיוון הנגדי מר בר חי כשהמשיך בנסיעה בצומת כשבכוונתו לפנות שמאלה, ככל הנראה מבלי לציית למופע אור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו.

בפעולה זו של בר חי הוא הביא לחסימת נתיב נסיעתו של לוין, וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב.

לטענת התובעים שכנגד (הנתבעים 1 ו-2), חצה מר בר חי את הצומת אגב פנייה שמאלה כאשר היה מופע אור ירוק בכיוון נסיעתו כשהוא מבצע את הפנייה שמאלה. באותה העת בדיוק הגיע לצומת מהנתיב הנגדי מר לוין כשהמשיך בנסיעה ישר לתוך הצומת, מבלי לציית למופע אור אדום בכיוון נסיעתו וכתוצאה מכך פגע ברכב הנתבעת.

3.         הדיון

ההכרעה בתובענה זו תיגזר מהתשובה לשאלה: מי מהנהגים אם בכלל, לא ציית למופע אור אדום ברמזור שבנתיב נסיעתו וחצה הצומת שלא כדין.

4.         בדיון שנערך בפני ביום 25.6.03 נשמעה עדותם של מר לוין ושל ליהי מזרחי, אשר   נכחה במקום התאונה כהולכת רגל (להלן: "הגב' מזרחי").

בעדותו זו של מר לוין אין בכדי לתמוך כראוי בגרסתו ובטענותיו והיא אף מעלה שאלות ותהיות כלשהן בדבר נסיבות ותוצאות אירוע התאונה. כך למשל, מר לוין מתאר בעדותו את הלך הדברים אשר בסופם ארעה התאונה, ובכלל זה מעיד, כי עת נסע בצומת, הגיע רכב הנתבעת משמאלו ועל כן נפגע רכבו בחזית צד שמאל (עמוד 3 לפרוטוקול).

מעיון בתמונות רכב התובעת כפי שהן הוצגו לביהמ"ש בכתב התביעה, נראית בבירור פגיעה קשה מאוד ברכב התובעת בצידו הימני קדמי דווקא, וכשנשאל על כך מר לוין הוא ענה, כי אין לו הסבר לכך.

5.         עדותה של מזרחי, גם בה אין בכדי להבהיר את התמונה ואין בה כדי לתמוך באחת מגרסאות הצדדים לקרות התאונה ו/או להוביל לתשובה לשאלה שבמחלוקת, שהרי העדה מזרחי מדגישה בעדותה שוב ושוב, כי איננה יכולה לומר דבר באשר למופע הרמזור שהיה בעת התאונה בכיוון הנסיעה של מי מהנהגים (בשרטוט הצומת ניתן להבחין גם, כי ממיקום אי התנועה עליו המתינה לרמזור הולכי הרגל לא ניתן להבחין, מה מורים הרמזורים שבכיוון הנסיעה של הנהגים השונים), אלא כל שביכולתה הוא לתאר את ההתנגשות עצמה בין שני הרכבים, ואת מופע הרמזור להולכי רגל שהיה בכיוון הליכתה.

            הוגשה לביהמ"ש קלטת ווידיאו בה צולמה עדותה של הגב' מזרחי על ידו של מר רז (בוחן התנועה מטעם התובעת).

מעדותה של העדה מזרחי עולה, כי קיים שוני בין העדויות השונות של העדה מזרחי אשר הובאו בפני, בין עדותה במשטרה, לעדותה בקלטת ולעדותה אשר נשמעה בפני. יש בכך בכדי להשפיע על האפשרות לסמוך על עדות זו ולהשתית עליה את גרסת אחד הצדדים ובלאו הכי יש בהתאמה להתייחס לעדות זו, ולמשקל שיש לייחס לה.

כך למשל: בהודעתה במשטרה אותה מסרה ביום התאונה היא מספרת, כי רק רכב אחד הגיע מימינה (מדרך הטייסים), ואילו בעדותה אשר נשמעה בפני היא מעידה, כי הבחינה  במספר מכוניות שהגיעו מימינה (עמוד 6 לפרוטוקול), באם הייתה עקבית בעדותה, כי הגיעו "מספר רכבים" מימינה - יש לדבר חשיבות רבה לסוגיה שבמחלוקת, שכן היה מקום לבחון כיצד נהגו אותם רכבים שהגיעו מימין, האם גם הם חצו את הצומת, ו/או האם הם עצרו או האם גם רכב הנתבעת היה ראשון מבין מכוניות אלו וכד'.

או כך למשל: מעידה מזרחי בקלטת הווידיאו, כי בר חי לא שם לב כי הוא נכנס לצומת באור כתום, ואילו בעדותה אשר נשמעה בפני היא העידה, כי לא שמה לב לאורות הרמזורים ולא ראתה איזה אור דלק עבור כל אחד מהנהגים (עמוד 6 לפרוטוקול).

לאור האמור עד כה ולאחר שמצאתי כי אין בעדותה של מזרחי בכדי להוביל לתשובה כלשהי ולא ניתן לעשות בה שימוש, איננה רלוונטית עוד שאלת המהימנות.