פסק-דין בתיק א 201189/02

ביום 31/3/02 ברחוב רמות ים - הרצליה יצאה מכונית מדגם שברולט הנהוגה בידי יורם נוימן מחניה אנכית לכביש ותוך כדי נסיעה לאחור פגעה ברכב התובעת וכתוצאה מכך נפגעה התובעת (להלן: "תאונת הדרכים").

אין חולק על עצם הארוע וחבות הנתבעים לפצות את התובעת בגין נזקיה. המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק.

כתוצאה מהתאונה פנתה התובעת, בעזרת חבר לחדר מיון בבית חולים בלינסון בתעודת השחרור נכתב:

"קיבלה מכה בברך ימין... בנוסף כאבים בצוואר גב עליון ותחתון יותר משמאל ללא איבוד הכרה, ללא בחילות או הקאות...".

לתובעת ניתן אישור לחמישה ימי מחלה (נספח ב' לכתב התביעה).

עובר לתאונה היתה התובעת טכנאית סי טי ועבדה במדיקל סנטר. לטענתה, בעקבות התאונה נעדרה מעבודתה עקב כאבי ראש וצוואר חזקים ואף הופנתה על ידי רופא קופת חולים לטיפול פיזיוטרפי (נספח ד' לתביעה).

מטעם בימ"ש מונה פרופ' גנאל, מומחה בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה"), אשר קבע בחוות דעתו  מיום 27/7/03 כי התובעת לוקה בנכות צמיתה בשעור 5% בעקבות התאונה בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי (להלן: "חוות הדעת הראשונה").

בעקבות תשובות לשאלות הבהרה שהופנו למומחה והעובדה שחלה החמרה בכאבים בגב התחתון, נבדקה התובעת פעם נוספת על ידי המומחה וביום 19/9/04 הוגשה חוות דעת מעודכנת ( להלן: "חוות הדעת השנייה") לפיה, העריך המומחה את שעור נכותה הנוסף של התובעת בכ- 5% וזאת בשל הגבלה קלה ביותר בטווח תנועות של עמוד שדרה מותני. סך נכותה המשוקללת של התובעת היא  9.75%.

הצדדים ויתרו על חקירתו של המומחה ועל כן, לא מצאתי כי מן הראוי לסטות מן האמור בחוות הדעת. לאור גילה של התובעת ועברה התעסוקתי, אני סבורה כי שעור הנכות התפקודית הוא כשעור הנכות הרפואית ולפיכך, חישוב הנזקים ייעשה על בסיס נכות תפקודית בשעור 9.75%.

נותרה לדיון שאלת גובה הנזק.

א.        כאב וסבל:

התובעת ילידת 28/10/1959.

בהתאם לגילה ונכותה אני פוסקת לתובעת סך של 14,624 ש"ח בצירוף ריבית כדין בגין פריט הנזק הלא ממוני.

ב.         הפסד שכר בעבר:

מלבד טענה כללית בתצהיר לא הוכיחה התובעת כי היעדרותה מעבודתה גרעה משכרה. התובעת אומנם צירפה אישור על היעדרות בין  12/4/02 ל- 20/04/02 (נספח ז' לכתב התביעה), אך לא הוכיחה כי הירידה הזעומה בשכרה בחודש שלאחר התאונה מקורה בהיעדרותה מהעבודה.

לפיכך, אני דוחה את הדרישה לפיצוי בתקופת אי הכושר. התובעת לא דרשה פיצוי מעבר לתקופה זו.

ג.         הפסד שכר לעתיד:

שכרה המשוערך של התובעת בניכוי מס עובר לתאונה היה 9,878 ש"ח. לאחר התאונה, התובעת המשיכה לעבוד באותו מקום עבודה ואף השביחה את שכרה. (תלושי שכר צורפו עד ספט' 2002 - ממוצע משוערך בניכוי מס 10,596 ש"ח). התובעת לא העידה על עיסוקה ומקום עבודתה היום. בנסיבות אלה, אני מעריכה את הפיצוי לעתיד בסכום גלובלי בסך של 100,000 ש"ח.

ד.         הוצאות רפואיות: