פסק-דין בתיק א 200927/02

התובעת ביטחה את מכוניתו של התובע בביטוח מקיף בעת הרלבנטית לתביעה. ביום 29/3/02 עפו רעפים מגג בניין ברח' עקיבא 98 ברעננה שנמצא בבעלותה של הנתבעת 1 ומבוטח ע"י הנתבעת 2, פגעו במכונית המבוטחת וגרמו לה נזק.

לטענת התובעת אין זו דרכם של רעפים לעוף מהגג ולפגוע במכוניות החונות ברחוב, ולפיכך טענה, בין היתר "הדבר מדבר בעדו".

הנתבעים טענו כי מדובר בסערה חריגה שהיא בבחינת כח עליון שהנתבעת לא יכלה לצפות אותו, ולפיכך אין היא רשלנית בגין אי מניעתו, וכי התובעת שילמה למבוטח כמתנדבת.

הנתבעים ויתרו על חקירת העד מטעם התובעת וכן על השמאי מטעמו.

הטענה כי מדובר באירוע טבע בלתי צפוי מוטלת על הנתבעים. למרות זאת לא טרחו הנתבעים להגיש חו"ד של השירות המטאורולוגי, או חוו"ד אחרת לעניין זה, והסתפקו בחוות דעתו של השמאי מטעמם שקבע לאקונית: " הובהר לנ"ל כי האירוע הנו בגדר כח עליון על (כן) אין מקום להגיש תביעה בגין נזקים אלה". בע"פ הוסיף השמאי כי לשיטתו מדובר בכח עליון עפ"י נתונים שנמסרו לו מחב' מטרוטק, נתונים שנותרו נעלמים בפני בימה"ש. עדות זו הינה בבחינת עדות שמיעה ללא משקל ראייתי כלשהו, וזאת בנקודה המרכזית ביותר בתובענה.

מנגד טרחו התובעים והגישו תעודת עובד ציבור של השירות המטאורולוגי, ובעקבות דרישת הנתבעים אף נאלצו לזמן לעדות את עורכת התעודה, הגב' רונית בן שרה. כאמור בת/1 עפ"י דיווחים מתחנות מטאורולוגיות סמוכות למקום האירוע ניתן להניח כי באזור רעננה נשבו באותו יום רוחות במהירות מקסימלית של 20-25 קשר עם משבים (ערך רגעי קיצוני של 2-3 שניות) של 30-35 קשר (דהיינו 39 - 61 קמ"ש), עוצמת רוח שניתן לצפות לה מספר פעמים בשנה בממוצע.

מאחר ומדובר בעצמת רוח הצפויה להתרחש בממוצע פעמיים בשנה, לא ניתן לומר כפי שטוענים הנתבעים, כי מדובר באירוע חריג שלא ניתן לחזות אותו.

לא אף זאת אלא שבע"א 750/70 דוד אמזלג נ. סולל בונה ואח' פ"ד חו(1) 9 נקבע כי גם רוח במהירות של 140 קמ"ש אינה בבחינת כח עליון כאמור בסעיף 64(1) לפק' הנזיקין.

הטענה כי היו ולו באופן רגעי, משבים עזים יותר בפועל, לא הוכחה.

לפיכך לא הוכיחו הנתבעים כי מדובר באירוע טבע בלתי צפוי שיש בו כדי לפטור אותם מאחריות, או כי בנסיבות אלה שילמה התובעת תגמולי ביטוח כמתנדבת.

בנוסף לאמור לעיל, עולה מחומר הראיות כי גג הרעפים הנדון הקיים משך שנים, והנתבעת לא מצאה לנכון לבדוק את תקינותו. מנהל הנתבעת והשמאי מטעמה בוודאי שאינם גורמים המוסמכים להעיד על תקינות גג הרעפים, מה גם שהעובדה שרעפים המותקנים עליו בתפזורת ניתקו ממנו, ולאו דווקא רעפים מנקודה מסויימת בלבד, מצביעה על כך שהרעפים לא היו מחוזקים כראוי וללאו דווקא על משב רוח נקודתי חזק במיוחד. בין מנהל הנתבעת לבין השמאי מטעמו התגלעו סתירות בשאלת האופן בו חוברו הרעפים לגג, והנתבעת לא הגישה חוו"ד לגבי האופן שבו היו הרעפים צריכים להיות קשורים והאופן שבו חוברו בפועל. הנתבעים נמנעו גם מהצגת התקן לגבי האופן בו יש להתקין רעפים ולקשור אותם, ואף התנגדו לכך שהתובעים יגישו את התקן כראייה.

הנתבעים ביקשו להסתמך על עדותו של מנהל הנתבעת לפיה עף ממקומו מזגן שנראה בצילומי השמאי. העובדה שהמזגן נמצא מוטל כנראה בצילום, אין בה כדי להוכיח שעף באותה רוח, והעובדה שעף באותה רוח אין בה כדי להוכיח שמדובר בכח עליון, הן משום שמחומר הראיות שבפני עולה שמדובר באירוע הצפוי כפעמיים בשנה והן משום שלא הובאו ראיות לגבי אותו מזגן, האופן שבו היה מותקן ומה אירע לו.

לאור כל האמור לעיל האחריות לאירוע מוטלת על הנתבעים.

אציין כי מנהל הנתבעת התחמק בעקשנות ממתן תשובה לשאלה אם פיצתה אותו הנתבעת בגין הנזקים שנגרמו לו (עמ' 5-7 לפרוטוקול מיום 4/11/03)

התובעת שילמה עפ"י הפוליסה וחו"ד שמאי, סה"כ נכון ליום הגשת התביעה, 32,314 ש"ח.

הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובעים 32,314 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (10/9/02/) ועד למועד התשלום, הוצאות העדה מהשירות המטאורולוגי בסך 750 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 21/1/2004 ועד למועד התשלום, הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י התובעים ועד למועד התשלום ע"י הנתבעים, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות אגרה) בתוספת מע"מ כדין בצירוף הפרשי הצמה וריבית כדין מהיום עוד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום כ"א בטבת, תשס"ה (2 בינואר 2005) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים,

מותר לפרסום מיום 02/01/2005.