פסק-דין בתיק א 20081/00

1.         התובעים הנם בעלי הזכויות בבניין ברח' מרגולין 29 בחיפה.

            הנתבע הנו דייר מוגן בדירה הנמצאת בקומת הגג (להלן: "הדירה"). הנתבעת  הנה אשתו של נתבע מס' 1 ומתגוררת עמו.

            התובעים הגישו ב-5.9.00, תביעה כספית לדמי שימוש ראויים, בגין שימוש שעושים הנתבעים בחלק מהדירה, שנבנה ללא אישור ושאיננו חלק מהמושכר המוגן. הם תבעו סך 170,000 ש"ח, לפי 500$ לחודש, עבור 221 חודשים עד מועד הגשת התביעה ( 5.9.00 ). כמו כן, עתרו לחייב את הנתבעים בתשלום 500$ ממועד הגשתה "ועד ליום הפסקת השימוש בפועל בתוספת הבניה ע"י הנתבעים". התביעה לדמי שימוש ראויים הנה עפ"י עילה של עשיית עושר ולא במשפט.

            (התיק הועבר לטיפולי בשלהי שנת 2003).

עובדות רקע

2.         הנתבע הורשע ביום 14.5.85 בת.פ 5399/83 בימ"ש לעניינים מקומיים בחיפה, בגין בניית תוספת לדירה, ללא היתר. ביהמ"ש הורה לו להרוס את המבנה שבנה ללא היתר עד 13.2.87.

המבנה לא נהרס עד היום.  מחקירתו הנגדית של הנתבע, עלה כי התובעים פועלים לכך שהעירייה תאכוף את פסה"ד להריסת המבנה שנבנה ללא היתר.

3.         קדמה לתביעה דנן,  תביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעים בת.א. 10836/93 שלום חיפה, בה עתרו לפינוי הנתבעים מהדירה, כולל מהשטחים עליהם השתלטו ללא היתר.

            התביעה נדחתה ועל פסה"ד הוגש ע"א 4550/97 בבימ"ש מחוזי חיפה.

            טענות הצדדים והעובדות פורטו בהרחבה בפסה"ד של ערכת הערעור, ואין לי אלא להפנות לפסה"ד שצורף לכתב התביעה (להלן: "פסה"ד").

            בסיכומו של דבר, אימץ ביהמ"ש המחוזי קביעות עובדתיות שנקבעו עוד בהליך בבימ"ש השלום ולפיהן: " הנתבע "השתלט" על שטח נוסף בגג, הוא שטח G (למעט שטח B ) ... וכי בנייתו של הנתבע על כל שטח G נעשתה במהלך 1982 ללא היתר בניה וללא הסכמת התובעים או מי הם" (עמ' 38 לפסה"ד). "- B מסמן את החדרון שהקימה הדיירת הקודמת גב' גולד בהסכמת בעל הבית, ואילו הסככה שהקימה המשיבה מס' 2 (נתבעת מ ס' 2 ה.ש.ח.ה) היא המבנה שסומן באות E".

            אולם, באשר לכך שהתביעה נדחתה בבימ"ש השלום קבע כך:

" גם אם ייתכן ויהא קושי מעשי במימוש של צו סילוק היד, ואפילו אם ייתכן והדבר עלול להביא להתדיינות נוספת, (אכן כך, הערה שלי - ח.ה. ) אינני סבור שקיימת הצדקה לדחות את תביעת הבעלים לסילוק יד, מקום בו נקבע במפורש (ובצדק קבע כך כב' השופט קמא) שזכותם כבעלים של הבנין היא לחזקה בכל שטח הגג, למעט הדירה, ולמעט אותם מבנים שהקימו המשיבים בהסכמה".

4.         הפסיקתה שניתנה עפ"י פסה"ד בערעור הנ"ל הורתה לנתבעים דנן כך:

" לסלק ידם מכל ה"שטח המוסג", המסומן באות G אך למעט השטח המסומן באות B , וזאת בהתאם לתרשים... מסמך במ/1,... כשמידותיו של השטח ממנו עליהם לסלק ידם הינן: 14 מ' X 9 מ'... דהיינו , השטח שממנו על המשיבים לסלק את ידם הוא של 126 מ"ר, שמצוי בשטח המסומן G במסמך במ/ 1.

אם יתעורר קושי במהלך ביצוע של צו  סילוק היד, יהא כב' ראש ההוצל"פ רשאי למנות מהנדס- מודד , לפי שקול דעתו, ועל חשבונם של המשיבים.

סילוק ידם של המשיבים מן "השטח המוסג" ייכנס לתוקפו לא יאוחר מתאריך 1.6.00 ."   (להלן גם בפס"ד זה ייקרא השטח שנועד לפינוי, "השטח המוסג").  

5.         פסה"ד הנו חלוט ומהווה פלוגתא פסוקה בין הצדדים. לפיכך לא אתייחס לטענות כלשהן מטעם הנתבעים, שיש בהן משום ערעור או הסתייגות מהקביעות בפסה"ד  ובפסיקתה שניתנה מכוחו, ולא שונתה על אף פניות הנתבעים.  הקביעות הנ"ל מחייבות גם לצורך דמי השימוש בגין "השטח המוסג".

6.         ביהמ"ש בערעור דחה את בקשת המערערים שם, להורות לנתבעים לאטום את הדלת שפתחו בקיר מטבח הדירה ולהורות על החזרת המצב לקדמותו, כיוון שסעד זה לא נתבקש בבימ"ש קמא. 

            כמו כן, בערעור אישר ביהמ"ש את ההיתר לפיצול סעדים, שניתן  לתובעים בביהמ"ש קמא, לתבוע דמי שימוש ראויים בגין "השטח המוסג".