פסק-דין בתיק א 200718/02

1.         התובעת הינה חברת ביטוח אשר במסגרת עסקיה ביטחה את חברת ר.צ חברה לרכב וציוד בע"מ (להלן: "המבוטחת"). בין הנכסים המבוטחים היה רכב מסוג ניסן (להלן: "הרכב").

2.         ביום 26.12.97 (להלן: "מועד התאונה") נהג ברכב מר סמי טאהר (להלן: "הנהג"), הוא נסע ברכב מכיוון סומך לכיוון אבלים, כשהוא חולף על גשר שפרעם (להלן: "מקום התאונה"). לטענת הנהג, בעודו נוסע, נתקל רכבו באבנים אשר היו מונחות על הכביש עקב עבודות בכביש, אשר בוצעו ע"י הנתבעות או ממי מהן.

            לטענת התובעת בכתב התביעה, במקום התאונה לא היו כל שלטים המזהירים בדבר המצאות האבנים בכביש, ולפיכך על הנתבעות לשאת בנזק אשר נגרם כתוצאה מהתאונה. שמאי מטעם התובעת בדק את הרכב והעריכו בסכום של 24,977 ש"ח. בנוסף קבע השמאי כי לרכב נגרמה ירידת ערך בסך של 1,270 ש"ח.

            התובעת שילמה ביום 23.1.98 למבוטחת, בניכוי השתתפות עצמית, סך של 24,432 ש"ח וכן נשאה בשכר טרחת שמאי בסך 400 ש"ח. סכומים אלו הם הנתבעים במסגרת התביעה שבפניי, אשר הוגשה ביום 9.9.02.

3.         הנתבעות הגישו כתב הגנה וטענו כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, כחמש שנים לאחר התאונה. עוד טענו הנתבעות כי בזמן התאונה לא בוצעו עבודות במקום התאונה ולפיכך, מכיוון שנטל ההוכחה מוטל על התובעת, דין התביעה להידחות. בנוסף, חלקו הנתבעות על גובה הנזק שנגרם לרכב בתאונה זו.

4.         בתיק זה התקיימו שלושה דיונים בפניי: בדיון הראשון, מיום 5.9.05, העיד בפניי הנהג, הוגשה עדותו במשטרה ( ת/1) אשר נגבתה ביום 28.12.97, דהיינו, יומיים לאחר התאונה, הוגשו תמונות הנזק ( ת/2) ותמונות גשר שפרעם אשר צולמו בשלהי שנת 2004, לאחר שכל העבודות במקום כבר הושלמו.

            בדיון הנ"ל החל עד ההגנה, מר רוזינגר פטר, אשר היה מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת 2 (להלן: "מנהל הפרויקט"), ליתן את עדותו. בהוראת בית המשפט, התבקש מנהל הפרויקט לפעול לאיתור יומני העבודה הנוגעים לגשר שפרעם, ולכן הופסקה חקירתו.

5.         ביום 29.11.05 הוגשו לתיק בית המשפט יומני עבודה מטעם הנתבעות.
הצדדים התייצבו לתזכורת ביום 8.12.05, עוד אז הודיע ב"כ התובעת כי בכוונתו להמשיך לחקור את מנהל הפרויקט, וזאת לאחר שעיין ביומני העבודה.

6.         ביום 27.12.05 התייצבו הצדדים, ומנהל הפרויקט נחקר ע"י ב"כ התובעת. בתום הדיון הוחלט כי בית המשפט ייתן את החלטתו בשאלת האחריות, ורק במידת הצורך יקבע המשך דיון בשאלת הנזק.

7.         לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפניי ושמעתי את העדויות לעניין האחריות, אני קובעת כי התביעה לא הרימה את נטל ההוכחה הדרוש ולכן דין התביעה להידחות, אנמק קביעתי זו.

8.         תביעה זו מבוססת על הטענה כי ביום התאונה, במועד התאונה, התבצעו ע"י הנתבעות או מי מהן עבודות בכביש. נטל ההוכחה כאמור להוכיח קיומן של אותן עבודות, הוא על התובעת.

9.         הראיות אשר הציגה התובעת לעניין קיומן של עבודות הינן עדות הנהג בלבד, הא ותו לא. התובעת אף לא הציגה בפני בית המשפט את הודעת המבוטחת לתובעת בדבר התאונה, והגרסה הראשונית לתאונה היא עדות הנהג במשטרה, ראה ת/1. מעיון מדוקדק בת/1 עולה כי הנהג העיד במשטרה כדלקמן: "הרגשתי כי אני עולה על אבנים, מיד נעצרתי... אני לא ראיתי את האבנים. אנשים אמרו לי שלפני כמה שעות הייתה שם עוד תאונה שפגעה בשלטים שהיו במקום ולכן לא ראיתי את השילוט של האבנים בכביש."

10.       מניתוח עדות זו עולה כי הנהג לא מתלונן באופן ישיר על קיומן של עבודות בכביש, ולמעשה טוען כי נפגע מאבנים. עדותו לעניין העבודות הינה עדות שמיעה בלבד. על עדות זו חזר גם בפניי, אז כינה את האבנים "סלעים", ראה פרוטוקול עמ' 1 שורה 15. לעניין השילוט, נתן הנהג בעדותו תשובות סותרות, כאשר בעמ' 3 שורה 9, אמר: "היו שלטים של עבודה בכביש", ובשורה 14: "אני לא ראיתי את השלט קודם כי לא היו שלטים". לגבי הסיבה לפגיעה בשמשת הרכב ציין הנהג בעמ' 3 שורה 18: "פגעתי במשהו ולכן נשברה השמשה, אני לא זוכר במה."

11.       עוד הודה הנהג כי משטרה הייתה במקום, עדותו נגבתה במשטרה כאמור יומיים לאחר התאונה, אך הוא מצדו לא הודיע לאף אחד על הסלעים (ראה פרוטוקול עמ' 2 שורה 8).

            בנוסף, העיד הנהג כי ביקר במקום שבוע לאחר התאונה וראה שיש עבודות בכביש (פרוטוקול עמד 2 שורה 9) ובהמשך אף טען כי אחרי שבוע ראה שהכביש חפור לגמרי, "עבדו חודש שם" (פרוטוקול עמ' 3 שורה 15).

12.       כבר זה המקום לציין כי מקבלת אני את טענת הנתבעות לפיה התביעה הוגשה בשיהוי ניכר: מהראיות עולה כי התובעת שילמה את תגמולי הביטוח למבוטחת חודש לאחר התאונה, ולא הוצגה בפניי כל ראייה המעידה על פנייה לנתבעות או מי מהן, בסמוך לאחר האירוע, על מנת שאלה האחרונות תוכלנה לבצע בדיקות ולברר האם אכן מקור האבנים הנטענות הוא מעבודות שבוצעו על ידן במקום.

13.       לא זו אף זו, הנהג לא דאג להודיע לגורם כלשהו אודות המפגע, ולמרות שביקר לטענתו במקום כשבוע לאחר האירוע, לא דאג לצלם את מקום התאונה ו/או המפגע ו/או העדר שילוט ו/או קיומן של עבודות אשר נערכו כחודש לאחר התאונה במקום. נטל ההוכחה מוטל כאמור על התובעת, והימנעותה מתיעוד המפגע הנטען, ו/או מפנייה בזמן אמת לכל הגורמים הרלוונטיים, פועלת לרעתה במקרה הנדון.

14.       בית המשפט היה מוכן ללכת צעד לקראת התובעת, ולמרות שנטל ההוכחה מוטל כאמור עליה, חויבו הנתבעות בהצגת יומני העבודה. הוראה זו ניתנה במטרה לאזן בין האינטרסים של הצדדים, כאשר ברור שלנתבעת כל הידע לגבי היקף העבודות שבוצעו ומועד ביצוען.