פסק-דין בתיק א 200701/02

1.         עניינה של תביעה זו שבפני, בשתי עסקאות שנעשו בקשר לפרסום מודעות בעיתון, שהזמינה הנתבעת מהתובעת, אולם לא שילמה את תמורתן בסך של 15,467 ש"ח.

רקע עובדתי

2.         התובעת הינה חברה ציבורית העוסקת, בין היתר, בהוצאת עיתונים יומיים, מקומונים, כתבי עת וכד'.

            הנתבעת הינה חברה המפעילה חנויות ריהוט.

3.         הנתבעת הזמינה מהתובעת מספר הזמנות לפרסום של מודעות בעיתונים "זמן הנגב" ו"זמן הדרום"  שבהוצאתה, המזמינות את קהל הצרכנים לרכוש רהיטים בחנויות.

ההזמנה הראשונה, שנערכה ביום 6.2.02 (להלן: "ההזמנה הראשונה") שולמה ע"י הנתבעת, אולם שתי הזמנות נוספות; הזמנה שנערכה ביום 23.4.02 (להלן: "ההזמנה השניה"), והזמנה שנערכה ביום 12.5.02 (להלן: "ההזמנה השלישית"), לא שולמו על ידה.

טענות הצדדים

4.         התובעת טענה, כי פרסמה את המודעות ככל שנדרשה על ידי הנתבעת ולפיכך, על הנתבעת לשלם לה  את חובה, עבור כל המודעות שהוזמנו על ידה.

            הנתבעת, לעומת זאת טענה, כי התובעת הפרה את ההסכם שאליו הגיעו הצדדים בע"פ ולפיו, לפני כל פרסום, התובעת תתייעץ עם הנתבעת, תביא את הפרסום לאישורה, ורק לאחר קבלת אישור הנתבעת, תוציא את הפרסום לאור בעיתון.

דיון

5.         בדיון שהתקיים ביום 24.2.05, בתום שמיעת ראיות הצדדים, קבעתי כי התובעת תגיש את סיכומיה, בתוך 45 ימים והנתבעת תגיש סיכומיה בתוך 45 ימים לאחר מכן. ביום 10.4.05 הגישה התובעת את סיכומיה כדין, ואילו הנתבעת כלל לא הגישה את הסיכומים מטעמה.

לעניין בעל דין שלא הגיש את סיכום טענותיו מועד, קובעת תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (להלן: "תקסד"א") כדלקמן:

"דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת".

כידוע, כאמור, ב תקנה 157(2) לתקסד"א, דינו של נתבע שלא התייצב לדיון, הינו קבלת התביעה כנגדו, לאחר שהתובע הוכיח תביעתו:

"התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר".

בדיון שהתקיים בפני ביום 15.6.05 בבקשת הנתבעת לרשות להתגונן, קבעתי כי בהגנת הנתבעת, הינה בגדר "הודאה והדחה" ולפיכך, עבר נטל ההוכחה לידי הנתבעת להוכיח טענותיה.

לאור האמור בתקנות סד"א המפורטות לעיל, ולאור העובדה כי הנתבעת, שחובת ההוכחה חלה עליה - לא הגישה סיכומיה כלל, יש מקום, כבר מטעם זה, לקבל את תביעת התובעת כנגד הנתבעת.

למעלה מן הצורך ולמרות שקבעתי, כי יש מקום לקבל את התביעה, כבר מן הטעם של היעדר סיכומי הנתבעת, מצאתי כי גם לאחר בחינת הראיות שהוצגו בפני והעדויות ששמעתי, היה מקום לקבל את תביעת התובעת, שהציגה ראיות המוכיחות, כי אכן פרסמה מודעות עבור הנתבעת, ואילו הנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל שהוטל עליה להוכיח את טענותיה, כי לא היתה צריכה לשלם עבור מרבית הפרסומים שפורסמו, בשל הפרת הסכם על ידי התובעת. 

6.         יש להאיר, כי התובענה דנן, הוגשה בתחילה כנגד הנתבעת וכנגד ארקדי פרגר, שהיה מנהל מכירות בנתבעת, שימש בין היתר, כאיש קשר שלה עם המדיה, לצורך הזמנת פרסומים והיה מי שביצע את ההזמנות נשוא התביעה מהתובעת.

מאחר וב"כ התובעת החליט למחוק את התביעה כנגד מר פרגר, קבעתי בדיון שהתקיים ביום 15.6.03, כי התביעה כנגדו תימחק, ללא צו להוצאות והתביעה נדונה כנגד הנתבעת בלבד.

            נטל ההוכחה

7.         כאמור, טענתה המרכזית של התובעת היתה, כי הנתבעת התחייבה לשלם עבור פרסום מודעות בעיתונים, בהתאם לשתי הזמנות שהוזמנו על ידה, וזו לא שילמה את התמורה שהתחייבה לשלם בגין אותן ההזמנות.