פסק-דין בתיק א 2007/00

מהות התביעה ורקעה

1.         זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מירי של חיילי צה"ל.

בכתב ההגנה המתוקן מטעמה, שאליו צירפה הודעה לצד שלישי, טענה המדינה כי הנזק הנטען על ידי התובע לא נגרם כלל מפגיעת ירי. לחלופין, טענה, כי אם נפגע מירי, הרי שלא היה זה ירי שבוצע בידי כוחות הביטחון. עוד טענה, לחלופין, כי הנזק נגרם או הוחמר על ידי טיפול רפואי רשלני שניתן לתובע  על ידי הצד השלישי -  בית החולים "אלמקאסד" (להלן גם - בית החולים).

2.         התובע, יליד 1971, התגורר בכפר בית עומר ליד חברון (להלן - הכפר). התובע עבד למחייתו בבניין, הן באזור יהודה ושומרון והן בישראל, וכן עסק בחקלאות. ביום 1.4.97 הובא התובע לבית חולים "אלהלי" שבחברון כשהוא פגוע בידו הימנית. בהמשך אותו יום הועבר לבית החולים אלמקאסד, שם אושפז במשך שבועיים ימים. בתיקו הרפואי של התובע בבית החולים אלמקאסד (מוצג צד ג'/5; להלן - התיק הרפואי) נרשם שאובחנו אצלו שברים מרוסקים באגודל ובאצבע 2 עם פציעת רקמות רכות וקרע של הגיד המיישר הארוך של האגודל (ראו גם חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לבית המשפט). התובע נותח בו ביום, ובוצעה סריקה וקיבוע של האגודל ואצבע 2. שבוע לאחר מכן, ביום 8.4.97, בעודו מאושפז, בוצע ניתוח נוסף והחלפת חבישה בידו של התובע, בהרדמה כללית. כעבור שבוע נוסף, ביום 15.4.97, שוחרר התובע. כחודשיים לאחר מכן, ביום 15.6.97 אושפז התובע שנית למשך שלושה ימים, במהלכם נותח פעם נוספת, לצורך פתיחת המרווח הראשון (בין אצבעות 1 ו-2). כן בוצעה הטרייה של כף ידו הימנית וקיבוע של האגודל ואצבע 2.

ביום 13.2.07, לאחר הגשת הסיכומים, הודיע בא-כוח התובע כי נודע לו לאחרונה על מותו של התובע בתאונת דרכים.

גרסתו העובדתית של התובע

3.         גרסתו העובדתית של התובע היא כלהלן: בצהרי יום 1.4.97, בעת שישב עם חברים בפתח בית חברו עיסא נאג'י יונס בחר (להלן - עיסא), המצוי בכביש הראשי של הכפר, הוא הבחין בג'יפ שנסע לכיוון מרכז הכפר. התובע לא ידע אם הג'יפ שייך לצבא או למשמר הגבול. בשלב מסוים, מספר ילדים שעמדו בצד הכביש, במרחק 30 עד 50 מטרים מהמקום בו ישב התובע, החלו ליידות אבנים לעבר הג'יפ שנע על הכביש לכיוון מקום ישיבתו. בתגובה, עצרו החיילים את הג'יפ, ירדו ממנו והחלו לירות לעבר מיידי האבנים (ראו התמונה ת/1: A מסמן בה את מקום עמידת הילדים; החץ שבמרכז הכביש מורה על כיוון תנועתו של הג'יפ; X מסמן את מקום ישיבתו של התובע; ו-B  את מקום עצירת הג'יפ). התובע וחבריו, שחששו להיפגע בשל המהומות, פנו להיכנס לביתו של עיסא, אך בטרם הספיקו לעשות כן, אחד החיילים ירה לעברו של התובע, שנפגע מכדור "חי" בידו הימנית. התובע הוסיף כי נוכח הכיוון שממנו נזרקו האבנים לעבר החיילים, לא ניתן היה לטעות ולחשוב כי הוא חלק מקבוצת מיידי האבנים.

חוות הדעת של המומחים הרפואיים

4.         התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת של מומחית לאורטופדיה וכירורגיה של כף היד, ד"ר פידהורץ, שבדקה אותו ביום 22.8.99. ד"ר פידהורץ קבעה כי לתובע 84.4% נכות, שנגרמו כתוצאה מפגיעת ירי בידו הימנית. בחקירתה אישרה ד"ר פידהורץ כי קיבלה כמובנת מאליה את גרסתו של התובע, לפיה נפגע מפגיעת ירי, באומרה: "מה שאני ראיתי באופן קליני וגם בצילומים, תורמים לכך" (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 6.1.02).

5.          ד"ר פעילן, מומחה מטעם המדינה, בדק את התובע ביום 30.3.01. בחוות דעתו שלל את האפשרות שהתובע נפגע בידו מירי כדור. מסקנתו זו ביסס על שני ממצאים עיקריים. הממצא הראשון הוא, היעדר כל כיתוב בתיק הרפואי של התובע בבית החולים מקאסד, המתאר את פצע הכניסה ופצע היציאה. לדבריו, השאלה היכן חדר הכדור ומהיכן יצא, מתחדדת לנוכח הרישום בתיקו הרפואי של התובע, בו יש תיעוד רק על צלקת אחת שנוצרה בעקבות האירוע, צלקת גבית באורך של כ-6 ס"מ, בין עצמות המסרק 1 ו-2 (צלקת זו תיקרא להלן כפי שכונתה בעת הדיון - צלקת מס' 2). ד"ר פעילן הוסיף, כי קיימת אמנם צלקת נוספת באמה, צלקת קדמית, המרוחקת כ-5 ס"מ לערך מקפל שורש כף היד (צלקת זו תיקרא להלן כפי שכונתה בעת הדיון - צלקת מס' 1), אך היא אינה מתועדת בתיקו הרפואי של התובע, ומכך הוא מסיק שאינה קשורה לאירוע. ד"ר פעילן מציין כי אף ד"ר פידהורץ התעלמה מקיומה של צלקת זו בחוות דעתה. לדעתו, צלקת זו מעידה על פציעה קודמת של התובע. הממצא השני שעליו סומך ד"ר פעילן את מסקנתו, הוא העובדה שבשלושה צילומי הרנטגן (מיום 10.5.98, מיום 24.6.99, ומיום 8.11.99) שהובאו לעיונו, לא הודגמו כדור ירי או רסיסים מתכתיים, כפי שסביר למצוא בעת פגיעת קליע בעצם. ד"ר פעילן מדגיש כי לא עיין בצילומים מיום האירוע ומהתקופה הסמוכה לה, וכי נאמר לו שאלו הושמדו בבית החולים. עוד מוסיף ד"ר פעילן, כי במסמכים בתיק הרפואי אין כל עדות לפגיעה בעצמות שורש כף היד (עצמות הקרפוס). ד"ר פעילן מסכם, כי אילו לא היה נכתב בבית החולים מפי החולה עצמו כי מדובר בפגיעת ירי, ניתן היה להניח שפגיעה כזו יכולה להיגרם למשל כתוצאה ממעיכה, מסור חשמלי וכדומה. ד"ר פעילן קבע לתובע נכות כוללת של 46% לצמיתות, בציינו, כי אילו התובע היה מקבל בבית החולים טיפול סביר, כמפורט בחוות דעתו, הייתה נותרת לו נכות קבועה בשיעור של 17% בלבד.

יצוין, כי בתגובה לחוות דעתו של ד"ר פעילן, העלתה ד"ר פידהורץ בפתח עדותה את הסברה, כי התובע נפגע בפגיעה משיקה באופן בו "הכדור היה מקביל לגב היד ולא אנכית", כך שהצלקת הגבית, צלקת מס' 2, "יכולה להיות גם כניסה וגם יציאה" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 6.1.02).

6.         ד"ר רוסו, המומחה מטעם הצד השלישי, בדק את התובע ביום 31.12.01. הוא מציין בחוות דעתו כי לא הובאו לעיונו צילומי הרנטגן שעמדו לרשות ד"ר פידהורץ וד"ר פעילן, וכי הסתמך בעניין זה על עדותם בלבד. לדידו, אין ספק בכך שפציעתו של התובע "נגרמה מפגיעת קליע אחד" (שם, בעמ' 5). לדבריו, צלקת מס' 1 היא פצע הכניסה שדרכו חדר הקליע, ואילו צלקת מס' 2 היא פצע היציאה. ד"ר רוסו הזכיר כי התובע עבר מספר ניתוחים, שמטרתם הייתה לבצע הטריית הפצעים וניקוזם, ויש בכך לדעתו כדי להסביר מדוע לא נותרו גופים זרים בידו של התובע. כן ציין ד"ר רוסו כי פגיעת קליע שגורמת לפצע כניסה ויציאה, אינה משאירה גוף זר מתכתי, משום שהקליע עטוף במעטפת מיוחדת קשה (jacketed bullet). ד"ר רוסו חיווה דעתו כי יש לקבוע לתובע נכות בשיעור של 41.26% לצמיתות. ד"ר רוסו נדרש גם לטענת המומחה מטעם המדינה, לפיה בית החולים התרשל בטיפול שנתן לתובע. לדברי ד"ר רוסו, הצוות הרפואי טיפל בתובע כהלכה, ובהתאם לנדרש ולמקובל בפציעות ירי, הכל כמפורט בחוות דעתו.

7.         המדינה הגישה גם את חוות דעתו של ד"ר ב' לוי מהמכון לרפואה משפטית, שניתנה ביום 4.12.02. ד"ר לוי ערך את חוות דעתו על בסיס עיונו במסמכים ובתצלומי הרנטגן, כמו גם בחוות הדעת של המומחים האחרים. מסקנתו הייתה "כי אין ראיה ברורה שהנזקים בכף ידו הימנית [של התובע] נגרמו ממעבר קליע. הנזקים מתיישבים יותר עם חבלה קהה". עם זאת, סייג את מסקנתו, באומרו, "שמעבר קליע בעל מהירות לוע גבוהה לא תמיד מותיר רסיסים מתכתיים לאורך תעלת מעבר קליע" (שם, בעמ' 3).

טענות הצדדים

8.         התובע טען כי המדינה אחראית לפגיעתו, משום שזו נגרמה מירי של כדור "חי" בידי חיילי צה"ל, שהתבצע שלא כדין, ומבלי שהתובע השתתף בפעילות כלשהי נגדם. התובע הוסיף, כי למיטב ידיעתו, החיילים שירו לא היו נתונים בסכנת חיים או במצב שחייב ירי, ובוודאי לא ירי של אש "חיה". עוד טען התובע, כי החיילים לא מילאו אחר הוראות הפתיחה באש של צה"ל, ופעלו באופן לא סביר בנסיבות העניין. לטענתו, הפרטים באשר לזהות הכוח שפעל במקום בעת הפגיעה ובאשר לנסיבות הירי אינם בידיעתו. לפיכך, לשיטתו, נטל הראיה להוכיח כי החיילים לא התרשלו, מוטל על המדינה. העדויות שהביא התובע לתמיכה בגרסתו היו עדותו שלו ועדותו של חברו עיסא. לטענתו, תיאורם בדבר נסיבות הפגיעה זהה לחלוטין, ועדויותיהם לא הופרכו ולא נסתרו בידי המדינה.

9.         התובע טען עוד, כי אין לסמוך על חוות דעתו של ד"ר פעילן, וזאת, בין היתר, משתי סיבות אלה: ראשית, ד"ר פעילן עצמו ציין כי לא הוצגו בפניו צילומי הרנטגן מיום הפגיעה. שנית, ד"ר פעילן ביסס את מסקנתו על שני ממצאים עיקריים. הממצא הראשון הוא, כזכור, כי לא תואר פצע כניסה ופצע יציאה. באשר לכך טוען התובע, כי הן ד"ר פידהורץ והן ד"ר רוסו העלו שתי סברות אפשריות הנוגעות למסלול הפגיעה של הקליע. לכן, בין אם מדובר בפגיעה משיקה שיצרה פצע אחד גדול (כדעתה של ד"ר פידהורץ), ובין אם פצע הכניסה הוא צלקת מס' 1 ופצע היציאה הוא צלקת מס' 2 (כדעתו של ד"ר רוסו), כך או אחרת, מדובר בפגיעת ירי. הממצא השני עליו תמך ד"ר פעילן את מסקנתו, הוא היעדרם של רסיסים בידו של התובע. ביחס לכך טען התובע, כי ייתכן שרסיסים שהיו קיימים הוסרו במהלך ניתוחים שעבר, וייתכן שכלל לא נותרו רסיסים בשל כך שהפגיעה נגרמה מקליע בעל מהירות לוע גבוהה (כפי שהעידו ד"ר רוסו וד"ר פידהורץ). בהקשר זה, הדגיש התובע את ההסתייגות שהוסיף ד"ר לוי לחוות דעתו, לפיה מעבר קליע בעל מהירות לוע גבוהה לא תמיד מותיר רסיסים מתכתיים. בהינתן שחוות דעתו של ד"ר לוי הוגשה מטעם המדינה, הוסיף התובע, יש לראות בה הודאת בעל דין. לאור כל האמור, טען התובע כי אין בחוות דעתו של ד"ר פעילן ראיה מפורשת השוללת את גרסתו. כן טען התובע, כי יש לייחס משקל מיוחד לחוות דעתו של ד"ר רוסו, משום שהעיד מטעם הצד השלישי ועדותו תומכת דווקא בגרסת התובע. עוד טוען התובע, כי אין בסיס לטענת המדינה, המסתמכת על חוות דעתו של ד"ר פעילן, לפיה הוא נפגע בעבר בידו. לדבריו, יש להסתמך בעניין זה על עדותו שלו ועל זו של עיסא, כי עובר לאירוע מצבו הבריאותי היה תקין. התובע הוסיף, כי ניתן להסיק זאת גם מן העובדה שקודם לאירוע עבד בבניין ובחקלאות, עבודות שמצריכות תפקוד מלא של שתי ידיו. התובע הגיש כראיה לעניין זה תמונה, שצולמה לדבריו זמן קצר לפני מועד התביעה, ובה ניתן, לטענתו, לראות כי כף ידו הימנית בריאה לחלוטין.

10.       מטעם המדינה העיד גם חוקר פרטי, שחקר תושבים שונים בכפר בעניין פגיעתו של התובע, ובין היתר חקר את התובע עצמו. התובע טען, כי דו"ח החוקר הפרטי - קרי: התמליל של ההקלטה הסמויה שביצע החוקר (נ/14) -  אינו קביל כראיה, בהיותו עדות שמיעה. בנוסף טען, כי לא ניתן להבין מתוך הדו"ח האם ארבע הנשים שסיפרו לחוקר כי התובע נפצע במהלך יידוי אבנים על הצבא, וביניהן אישה בשם פהיקה, סיפרו זאת בניסיון להרשים את החוקר, שהציג את עצמו כחוקר מטעם "הביטוח" (שמשמעותו באזור הוא פיצויים או תובענות: עמ' 231-232 לפרוטוקול מיום 21.7.02). כן מציין התובע,  כי המדינה נמנעה מלזמן לעדות את הנשים הללו, הגם שניתן היה, לטענתו, לזמנן ללא קושי. באשר לדברים שהוא עצמו מסר לחוקר הפרטי, הצביע התובע על כך שהוא לא שינה את גרסתו, כפי שנמסרה בעדותו בבית המשפט, חרף ניסיונותיו של החוקר "לחלץ" ממנו גרסה אחרת. התובע טוען כי לדו"ח החוקר הפרטי אין כל משקל, ואם יש לייחס לו משקל כלשהו, הרי שהוא דווקא תומך בגרסתו, שכן כל העדים עימם שוחח החוקר הפרטי בכפר מסרו כי התובע נפגע מירי כוחות הביטחון.

11.       המדינה טוענת, מנגד, כי התובע לא הרים את נטל הראיה, הן לגבי נסיבות פגיעתו והן לגבי זהות הגורם שפגע בו. לטענת המדינה, התובע לא נפגע מירי, ולחלופין לא נפגע מירי כוחות הביטחון. המדינה מוסיפה, לחלופין, כי אף אם נפגע התובע מירי של כוחות הביטחון, הרי שלא היה זה בנסיבות האמורות בכתב התביעה, ולכן יש לדחות תביעתו. המדינה מצביעה על כך שהתובע לא התלונן במשטרה או אצל גורמי המינהל האזרחי בעקבות הפגיעה שנגרמה לו, לטענתו, על לא עוול בכפו. המדינה מוסיפה שאף לא התקבל כל דיווח מבית חולים כלשהו על פגיעת התובע. בשני אלו רואה המדינה ראיה לכך שהתובע לא נפגע מירי בנסיבות המתוארות על ידו. אשר לעדויותיהם של התובע וחברו עיסא, טוענת המדינה כי אלו לוקות בסתירות רבות המטילות ספק במהימנותן.

12.       לטענת המדינה, סוג הפגיעה, שהתובע נפגע בה, מתאים יותר לפגיעת מעיכה, ולכל היותר לפגיעה מכדור גומי, אך לא לפגיעה מקליע "חי". המדינה סומכת מסקנה זו על חוות דעתו של ד"ר פעילן ועל עדותו בבית המשפט. לטענתה, אין לסמוך על חוות דעתה של ד"ר פידהורץ, המומחית מטעם התובע, משום שהבדיקה שערכה לתובע לא הייתה מקיפה ומקצועית דיה. כך, למשל, לא התייחסה כלל לצלקת מס' 1, כמו גם לשאלה האם התובע נפצע בעבר, ועוד. באופן דומה, ממשיכה המדינה, אין לסמוך על עדותו של ד"ר רוסו, משום שחקירתו הנגדית התאפיינה בסתירות לוגיות ובתשובות מתחמקות. בנוסף, טוענת המדינה, כי ניסיונו של ד"ר רוסו לייחס את כל הנזק לפגיעת הירי, תוך הסרת כל אחריות מבית החולים, מצביע על חוסר מהימנות קיצוני.