פסק-דין בתיק א 20032/04

בפני תביעה על סך 32,349 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מקוצר ובהסדר דיוני בין הצדדים נתנה בה הרשות להתגונן והועברה לדיון ב"סדר דין מהיר".

התובעת הינה חברה למתן שרותים בתחום התקשורת.

ביום 15.8.02 נחתם הסכם למתן שירותי תקשורת (להלן: "ההסכם")

בתנאי ההסכם נקבע כי התובעת תבצע בדיקה וניתוח של כל הוצאות התקשורת של הנתבעת אשר פורטו בהסכם ותערוך דו"ח המלצות לחסכון אפשרי בהוצאות.

התמורה בעבור שירותי התובעת לנתבעת נקבעה בסע' 4  להסכם. לטענת התובעת למרות שהצליחה לחסוך כספים רבים מהוצאות התקשורת של הנתבעת, הנתבעת לא משלמת את הכספים המגיעים לתובעת ובכך מפרה את ההסכם.

מנגד טוענת הנתבעת, כי עמדה בהתחיבויותיה ושילמה לתובעת את התמורה כפי שנקבעה בסעיף 4 להסכם.

בדיון מיום 27.9.04 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני בו התבקש בית המשפט ליתן דעתו בקשר לפרשנות הנכונה של ההסכם לאחר הגשת סיכומים מכל צד, ללא צורך בקיום הליך הוכחות, שכן המדובר בתיק משפטי גרידא.

בהחלטתי מיום 27/9/04 אישרתי את ההסכמות הדיוניות שבין הצדדים.

התביעה נוהלה בהליך של  "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק,  בתמצית כהוראת תקנה 214 טז (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 לרבות התיאור המובא לעיל.

דיון:

גדר המחלוקת העקרי  בין הצדדים הינו פרשנותו של סעיף 4 להסכם.

לצורך הדיון אצטט את חלקו הרלוונטי:

"4. תמורת הבדיקה מתחייב הלקוח לשלם ל "מסר" (התובעת- ההוספה שלי- מ.ק) 30% מכל סכום שיזוכה בו הלקוח ו/או יופחת מחיובי הלקוח ע"י ספקי השירות הנבדקים לתקופה של 12 חודשים מיום חתימת הסכם חדש עם כל אחד מהספקים, או מחסכונות אחרים שינבעו מפתרונות התקשורת אשר ייושמו ע"י הלקוח ע"פ המלצת "מסר", ... "

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת שילמה לתובעת 30% מהסכום בו זוכתה.

התובעת גורסת כי מגיע לה גם 30% מסך החסכון העתידי (12 חודשים) בקו הספרינט ומשירותי המרכזיה של הנתבע.

לדידי, נוסחו של הסעיף הינו בעייתי במקצת וניתן למספר פרשנויות המביאות אותי למסקנה כי פרשנותה של הנתבעת עדיפה עלי מפרשנות התובעת למילות החוזה וזאת מקריאת מכלול הוראות  החוזה,  בהתייחס לשירותים שמציעה התובעת  ופרשנותו ההגיונית והתכליתית  של החובה בין  הצדדים.

פרשנות החוזה:

הלכה פסוקה היא כי אמון השופט על פרשנותו של חוזה, באופן המתחקה אחר אומד דעתם של הצדדים בשני שלבים עוקבים מפרדים ומנותקים. (ראה: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום(1991) פ"ד מט(2),265)