פסק-דין בתיק א 19980/05

1.                 עמנואל מתיתיהו (להלן - התובע ) הגיש תביעה בהליך של "סדר דין מהיר" כנגד גלאט פקין בע"מ (להלן - הנתבעת ) לתשלום סך של 5,000 ש"ח.

טענות התובע:

2.                  ביום 31.1.2002 שילם התובע בשיק משוך לפקודת הנתבעת סך של 2,000 ש"ח בעבור סעודת בת מתצווה שערך לביתו. הנתבעת סיחרה את השיק למר ישראל רוזנטל. השיק לא כובד, ומר רוזנטל הגיש את השיק  לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים.

3.                 לטענת התובע, במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח, שילם סך של 300 ש"ח בהתאם להסדר תשלומים שהגיע עם ב"כ של מר רוזנטל. אולם, ביתר ההסדר האמור, לא עמד התובע ומשכך המשיך מר רוזנטל בהליכי הגביה.

4.                 לגרסת התובע, ביום 15.12.03 הגיעה עם מנהל הנתבעת, מר חן ברסקי, להסכמה לפיה ישלם 2,000 ש"ח בגין השיק שחזר. הנתבעת התחייבה  לסגור את תיק ההוצאה לפועל ולהשיב את השיק חזרה תמורת סכום זה.  

5.                 ברם, הנתבעת לא השיבה את השיק. התובע נדהם לגלות כי תיק ההוצל"פ עדיין פתוח והסכום ששולם לא נרשם. לימים,  בכדי לסגור את תיק ההוצאה לפועל ולבטל את העיקולים שהוטלו עליו נאלץ לשלם סכום נוסף של 3,000 ש"ח.

6.                 לטענת הנתבעת, התובע פעל בחוסר תום-לב, ערך לבתו בת מצווה ולא שילם אלה בשיק שחזר, המשיך לשקר עת אמר ששילם 350 ש"ח לעו"ד וניסה לרמות את נציגי הנתבעת. לטענתה, באם רצה התובע לטעון שפרע את החוב היה עליו לפנות בהליך של "פרעתי" עפ"י סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל לראש ההוצל"פ ולא בתביעה נפרדת זו.

לדידה של הנתבעת, השיק כלל לא "סוחר" ומר רוזנטל פעל כ"יד ארוכה שלה" עת הופקד על טיפול בשיק. מכל מקום, הסכום ששולם, 2000 ש"ח, לא כיסה את החוב של התובע, אלא לכל היותר את הוצאותיה של הנתבעת ונציגיה.

דיון

7.         לאחר שמיעת עדויות הצדדים, עיון בראיותיהם וקריאת סיכומיהם, סבורני שדין התביעה להתקבל אך בחלקה.

8.         לצערי, התמונה שהצטיירה בפני  היא ששני הצדדים נהגו בחוסר תום-לב. התובע, עת ביטל שיק, נהנה משירותי הנתבעת, התחמק מתשלום חובו, ובא ישירות לנתבעת ל"הסדיר" את החוב, כשבפועל עמדה נגדו - והוא ידע זאת - תיק הוצאה לפועל פעיל (לטענתו, תיק המנוהל על ידי צד ג' אליו סוחר השיק!).

9.         באם רצה התובע לסלק את החוב, לאמיתו של דבר, היה עליו לפנות לעורך הדין המנהל את תיק ההוצאה לפועל ולהסדיר את החוב בצורה מסודרת ולא ישירות מול הנתבעת. התובע ניסה בכך להתחמק מתשלום אגרות ההוצאה לפועל, שכר  טרחת עורך דין והוצאות נלוות, ואף לא  יידע את נציגי התובעת בדבר יתרת החוב הקיימת בתיק ההוצל"פ (ולכן לא ניתן לייחס לנתבעת ויתור על סכומים שלא ידעה עליהם כלל..).

10.       הנתבעת, מצידה,  נהגה בחוסר תום לב, עת לא הפנתה את התובע לעורך דינה לסגירת החוב. נציגי הנתבעת, אשר "שבעו מירורים" בחיפושיה אחרי התובע, שמחו עת הגיע ורצו לקחת (ולהציל מבחינה כספית) את שניתן להציל. לאחר מכן, לא דווח ללשכת ההוצאה לפועל על קבלת התשלום ולא הקטנו את הקרן, כפי שמחוייב עפ"י החוק.

11.       התובע, מצידו לא פעל לסגירת תיק ההוצל"פ ע"י הגשת הליך של "פרעתי" עפ"י סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, כפי שהדבר היה מצופה ממנו.

12.       הנני קובע שהחוב לא סולק על ידי תשלום הקרן של 2,000 ש"ח ולא ניתן לפרש את מסמך ת/2 כמסלק את החוב.

13.       בנסיבות אלו, אין מנוס מלחזור לדף חשבון של לשכת ההוצאה לפועל (ת/11) להקטין רטרואקטיבית את הקרן (בין שורות 4 ו - 5) כך שביום 15.12.03 תתווסף שורה "וירטואלית" של זיכוי ע"ס 2,000 ש"ח.

14.       חישובי יתרת הזכות של התובע מחושבת, אם כן,  כדלקמן:

            א.         חיוב לתאריך ערך (20.1.03):                             2,816 ש"ח.

            ב.         בצירוף הצמדה+ריבית עד ליום 15.12.03:         276  ש"ח.

            ג.          שולם ע"י התובעת ב - 15.12.03:                     (            2,000 ש"ח)