פסק-דין בתיק א 19920/04

א)         כללי וטענות הצדדים

1.         זו תביעה שתחילתה בקשה לביצוע שטר בהוצל"פ שהוגשה לביצוע בהוצל"פ ע"י התובעת כנגד הנתבעים.

            הקרן הנקובה בשטר 94,800 ש"ח, ו-ז.פ 5/12/02. סכום החוב נכון להיום בהוצל"פ 123,070 ש"ח.

            ביום 28/1/04 ניתנה לנתבעים רשות להגן, ובהמשך הוגשו תצהירי עדות, נשמעו הוכחות, והוגשו סיכומים מטעם שני הצדדים.

2.         אין מחלוקת כי השטר נמסר חתום ע"י הנתבעים בחודש 11/02, ובקשר להסכם הלוואה בסך קרן של 70,000 ש"ח, אותה התחייבו הנתבעים להחזיר ב-12 תשלומים שווים של 7,900 ש"ח (קרן + ריבית), וסה"כ 94,800 ש"ח.

3.         התובעת טוענת כי את תמורת ההלוואה מסרה בשיק לנתבע 1, לטענתה השיק נפרע ע"י מי שהוסב אליו השיק, מר אבנק אלוק (להלן: "אבנר" ), ומשכך, ומשלא עמדו הנתבעים בתשלומים עפ"י הסכם ההלוואה והשטר (ולטענת התובעת שולם לה ע"ח ההלוואה סך 23,700 ש"ח בלבד), הוגש השטר לביצוע.

4.         הנתבע 1 טוען כי מעולם, ובטרם הדיון, לא ראה את השיק (תמורת ההלוואה), וכי חתימת ההיסב שלו בגבו הנה מזויפת, הנתבעים כולם טוענים שלא קיבלו את תמורת ההלוואה, למרות שחתמו על הסכם ההלוואה, בו מצוין שחתימתם מאשרת קבלת סכום הלוואה, וזאת עקב קנוניה ותרמית, שבין התובעת ומנהלה מר כורש למר אבנר שהם קרובים, ובני משפחה, ובגין חוב נטען שלהם לאבנר, שלגרסתם מקורו בדרישת שווא, לטענתם נמסר כנראה השיק תמורת הלוואתם מן התובעת לאבנר, ללא הסכמתם, הרשאתם ו/או ידיעתם במועד התרחשות הדברים. מכאן טענתם כאמור שלא קיבלו תמורת ההלוואה. כל זאת בהמשך להלוואה קודמת בסך קרן של 200,000 ש"ח, שגם ממנה רק 70,000 ש"ח הועבר בהעברה בנקאית לחשבון הנתבעים, ואילו היתרה - 130,000 ש"ח הועברה לאבנר, לא בדרך של הסבה כמו כאן, אלא בדרך של רשום חברה בשליטתו, ו/או מזכירתו כנפרעים בשיקים ע"ס 130,000 ש"ח (להלן "ההלוואה הראשונה" ). הנתבעים טוענים לדפוס פעולה זהה של תרמית וקנוניה בין התובעת לאבנר, שתכליתה תשלומים לאבנר בגין ההלוואות לעיל, שלא על דעת הנתבעים, ושלהבטחת החזר ההלוואות, ומחוץ לשטר נשוא הדיון כאן (ההלוואה השנייה) ניתן שטר נוסף (נשוא ההלוואה הקודמת והראשונה) לגביו מתקיים דיון בפני מותב אחר. וכן שועבדו לתובעת זכויות הנתבעים בדירת מגורים בשטרי משכנתא.

5.         הנתבעים טוענים שדין התביעה להדחות על הסף, הואיל ומדובר בהלוואת שוק אפור, עליה חלות הוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות - התשנ"ג - 1993 (להלן "החוק" ). לטענתם מדובר בריבית נשך קצוצה, המגולמת כבר בסכום השטר שמקורו בהלוואה, וכן בסכום ריבית הפיגורים החודשית המצטברת שנקבעה בו 6% (ובנוסף להפרשי שער בגין עליית הדולר ארה"ב). לטענת הנתבים לא קוימו הדרישות הדיוניות שבסעיף 8 חוק, לעניין דרך הגשת התובענה (בקשת הביצוע), והפירוט הנדרש שם, וכן לא קוימה חובת הגילוי בסעיף 3 לחוק, ולחוק ותקנות הגנת הצרכן בעניין, ו/או דרישת פירעון כדין, סעיף 7, ומפנים להוראות הבטלות שבחוק ובחוקים אחרים, כתוצאה מן ההפרה. לחילופין הטענה הנה שהגם שמדובר בהלוואה שעולה על סך 25,000 ש"ח כאמור בסעיף 15 לחוק, והוראות סעיף 5, 6 לחוק לעניין שעור עלות האשראי המירבי ותקרת גובה ריבית פיגורים, אינן חלות לכאורה לגביה, עדיין מכוח פסיקה שצורפה יש לבטל הסכם ההלוואה ו/או להפחית את סכום הריבית שנקבע בהסכם ובשטר, בהיותה ריבית נשך, רצחנית ודורסנית.

6.         התובעת כאמור דוחה כל טענה לקנוניה בינה לבין אבנר, הגם שמודה שקיימת קרבה משפחתית ועסקית בינה לבינו.

לטענתה מרגע ששתי ההלוואות הועמדו לרשות הנתבעים, אין זה מעניינה למי מעבירה בהסבה את השיק תמורת ההלוואה (כמו במקרה כאן), או רושמת מאן דהוא, כנפרע בשיקים נשוא תמורת ההלוואה (בהלוואה הראשונה). לטענת התובעת בחתימתם על הסכמי ההלוואות אישרו הנתבעים קבלת כספי תמורת ההלוואות, וכן חתמו על ספחי שיקים, בקשר להלוואה הראשונה, ומעבר לסכומי  העברות בנקאיות שבוצעו, והנתבע 1 הסב את השיק תמורת ההלוואה השנייה, נשוא הדיון כאן לאבנר. התובעת טוענת כי טענות הנתבעים הנן בדותות , לטענתה הנתבע 1 קל בלטעון ולשקר שאינו חתום על מסמך המוצג לו, כך טען לגבי ספחי שיקים בגין ההלוואה הראשונה, ובדיעבד אישר את חתימתו המוכחשת, מכאן שאין לקבל טענתו שאינו חתום כמסב בשיק תמורת ההלוואה כאן, וכן שבכל מקרה אישר בחתימתו על ההסכם את קבלת תמורת ההלוואה. התובעת תוהה, הכיצד הועברו לידיה 3 תשלומים בגובה ההחזר החודשי שנקבע להלוואה, אם לא שולמה ונמסרה לנתבעים, כטענתם.

7.         התובעת טוענת כי צורפו לתיק כל המסמכים הנדרשים לפי החוק, כי קוימה חובת הגילוי הנדרשת, וכי חוק ההלוואות לא חל כאן כאשר ההלוואה הועמדה בעצם לתאגיד - הנתבעת 3, שהנתבעים האחרים בעלי עניין בו, וראה סעיף 1 לחוק, וכן נוכח העובדה שסכום ההלוואה - 70,000 ש"ח עולה על מה שנקבע בסעיף 15 לחוק, ולעניין הגבלה על שיעור ריבית ההלוואה, וריבית הפיגורים. התובעת מדגישה כי כל העת הייתה מוכנה לבדיקת פוליגרף של כל הנוגעים בדבר, ואולם ברגע האמת הנתבעים סירבו לבדיקה כזו, מה שמלמד על הפכפכותם.

ב)         דיון והכרעה

8.         העידו בפני הנתבעים 1 ו-2, הן בתיק העיקרי והן בשלב הבר"ל, מנהל התובעת מר כורש, וכן מר אבנר אלוק.

            ביום 11/5/04 ניתנה החלטתי בבקשת הנתבע 1 לקבל שיק ההלוואה שמשכה התובעת לפקודתו על סך 70,000 ש"ח, והוצג בדיון, ונטען שזויפה בו חתימת ההיסב שלו, ולצורך קיום בדיקה גרפולוגית מטעמו, הבקשה נדחתה מן הנימוקים שאמורים שם, ובעיקרם שגישת התובעת שהנתבעים חייבים בהשבת ההלוואה שלקחו וקיבלו, ועפ"י הסכם ההלוואה והשטר, וללא קשר לחתימת ההיסב האמורה.

            מכל מקום נקבע שהנטל להוכחת תקינות החתימה על התובעת, ורשאית להוכיחה ולטעון לה בכלים/ ראיות כפי שתמצא לנכון, ושהגנת הנתבעים לא תפגע בהעדר חוות דעת, לעניין המחלוקת האמורה, וכל צד יוכל לטעון לגישתו בסיכומים.

9.         בתום הדיון, ולאחר עיון בחומר שבתיק, וסיכומי הפרקליטים המלומדים, כולל סיכומי תשובה ואסמכתאות נוספות שצורפו במהלך הזמן, וכן החלטתי מיום 7/6/05 הדוחה בקשת התובעת להצגת ראיות הזמה בקשר לתשלומים נוספים ונטענים שעלו בדיון, אני מחליט לדחות את התביעה, ולגופו של עניין, שכן לא שוכנעתי באופן מספק בעניין העיקרי, שהוא קבלת כספי ההלוואה השנייה נשוא הדיון כאן ע"י הנתבעים.

            אכן, לא נסתר שהנתבעים חתומים על הסכם ההלוואה הכולל את סעיף 2ב בו נכתב : "בעת החתימה על חוזה זה, קיבל הלווה את מלוא סכום ההלוואה וחתימתו על חוזה זה מהווה אישור מוחלט על קבלת סכום ההלוואה". לכאורה מדובר בראיה ניצחת לחובת הנתבעים, ואולם במהלך הדיון הסתבר שבקשר לשתי ההלוואות הן הראשונה והן השנייה נשוא הדיון, הכיתוב האמור, אינו משקף את מה שהתרחש בפועל לעניין הזרמת כספי ההלוואות שלא הייתה בו זמנית, לחתימת הנתבעים על הסכמי ההלוואות, ואישור קבלת הכספים, ומן הטעם שנדרש השלמת השעבוד בהסכם הראשון, וכן חתימת הנתבעת 2 בהסכם השני, ובצורך בנסיעה למקום עבודתה על מנת להחתימה וחזרה למשרד התובעת לצורך קבלת דמי ההלוואה.

            שוכנעתי שחרף האמור בהסכם ההלוואה יש לבחון שאלת מתן תמורת ההלוואה עפ"י הראיות שבתיק. טענת התובעת כאמור שנתנה את תמורת ההלוואה לנתבע 1 בשיק לפקודתו, ושהוסב על ידו לאבנר אלוק (שהרי נפרע בחשבונו), הנתבע 1 מכחיש שקיבל את השיק מן התובעת, וכי חתם חתימת היסב בגבו אגב מסירתו לאבנר אלוק.

            כזכור הנתבע 1 ביקש להביא חוות דעת גרפולוגית לעניין טענתו לזיוף חתימת ההיסב, והתובעת התנגדה נחרצות למסירת השיק נשוא המחלוקת לידיו לצורך בדיקתו. בעניין זה החלטתי כאמור ביום 11/4/05. סירוב הנתבעת בעניין פועל לחובתה, ושעה שהנטל להוכחת חתימת ההיסב של הנתבע 1, מוטל עליה, וקביעתי שאין להסתפק בהסכם ההלוואה עצמו החתום ע"י הצדדים, כאסמכתא למסירת כספי ההלוואה לנתבעים. אכן ניתן להוכיח חתימת ההיסב הנטענת גם בראיות אחרות בין ישירות ובין נסיבתיות, ואולם התובעת לא עמדה בנטל זה.

            לא ראיתי לקבוע שסתירות בעדות הנתבע בבר"ל ובתיק העיקרי, ובעניין סכומי ההלוואה שהתקבלו בפועל, וחתימותיו על ספחי השיקים, בקשר להלוואה הראשונה, מחייבות המסקנה, שטענתו כי לא ראה את השיק נשוא המחלוקת כאן עד לדיון, ולא חתם בגבו חתימת היסב הנה טענת בדים.

            איני רואה גם לקבוע שנוכח שני תשלומים בגובה ההחזר החוזי המוסכם, מתחייבת המסקנה שסכום ההלוואה התקבל אצל הנתבעים. לא שוכנעתי שיש בהחזר לשלול ו/או להוות מניעות ביחס לטענות הנתבעים.