פסק-דין בתיק א 19916/03

כללי

1.         בפנינו תביעת נזיקין בגין תאונת עבודה, שארעה לתובע, בריגיטה עלי (להלן: "התובע" או "עלי") בעת עבודתו אצל הנתבעת 1 (להלן: "המוסך" או "הנתבעת"). מהות התביעה, אפוא, פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לעלי במסגרת עבודתו אצל הנתבעת, שהינה בעלת מוסך לכלי רכב והייתה מעבידתו של עלי במועד הרלוונטי. עלי שימש כמנהל עבודה ראשי במוסך, וביום 9.1.02 נפגע בתאונת עבודה.

טענות התובע

2.         לגרסת עלי, כפי שהצהיר בתצהיר עדות ראשית: "במועד התאונה הייתי מנהל  עבודה ראשי, ומכונאי רכב ותיק, ועסקתי בבדיקת כלי רכב ובתיקונם. ביום 9.1.02 בשעות אחה"צ, במהלך עבודתי, החלקתי על כתם שמן שניגר על רצפת המוסך..." (ס' 5-6). לעניין סביבת העבודה הוא ממשיך: "אבהיר כי רצפת המוסך עשויה בטון, צבעה כהה, והיא מוכתמת בכתמי שמן רבים אשר ניקוו משך השנים בהם המוסך פועל. שילובן של עובדות אלה הביאו ליצירת מפגע, ו/או אף ליצירת מפגע חבוי, אשר  לא ניתן היה להבחין בו מבעוד מועד, כל שכן תוך כדי ביצוע העבודה. אדגיש כי המוסך הינו מקורה, כך שלמרות העובדה שהתאונה התרחשה בשעות אחה"צ, הרי שאין מדובר בתנאי תאורת-יום" (ס' 7-8).  התובע לא מפרט בתצהירו זה את מנגנון הפגיעה, הכיצד והיכן ארעה בדיוק נפילתו. כתוצאה מהתאונה נפגעה ברכו השמאלית של עלי. הוא עבר מספר אופרציות רפואיות שונות בברכו לשיפור והטבת מצבו, שהה באי כושר מלא למשך מספר רב של חודשים, עד שחזר לעבודה, אך לא באותו תפקיד ולא באותו היקף, בשל נכותו האורטופדית המגבילה.

            בעקבות התאונה הכיר המוסד לביטוח לאומי בתביעתו לקביעת נכות ודמי פגיעה כחוק.

            עלי טוען, כי התאונה נגרמה עקב התרשלות הנתבעת. מכאן תביעתו לחייבה לפצותו בגין נזקיו שנגרמו עקב התאונה: נכויות ומגבלותיו בתפקוד, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה מוגברות, אובדן השתכרות, פגיעה בתנאים סוציאליים ובתגמולים שונים וכן בגין כאב וסבל.

טענות הנתבעות

3.         הנתבעת, מעבר להכחשה כללית של תאור התאונה, טוענת, כי מלוא האחריות רובצת לפתחו של התובע. לשיטתה, כלל לא התרשלה או הפרה חובה חקוקה כלפי עלי.

            הנתבעת מכחישה את היקף הנזקים הנטענים, ומכל מקום, במיוחד לאור העובדה שגם אם ניתן לייחס לה אחריות, אזי בשל אשם תורם גבוה ותגמולי מל"ל גבוהים - בכל מקרה התביעה "נבלעת".

4.         כפי שעלה מטענות הצדדים,  המחלוקת שלפנינו נטושה הן לעניין אחריות המוסך לאירוע התאונה, הן לעניין אשמו התורם של עלי והן באשר להיקף הנזקים שנגרמו לו. בכל אלה יש להכריע.

אחריות

תיאור אירוע התאונה

5.         עיון בטופס אישור המעסיק בדבר התרחשות התאונה, אשר מולא ביום האירוע ע"י סמנכ"ל הנתבעת - יעקב מלכי, מלמד כי: "תוך כדי הליכה במוסך החליק" (טופס ב.ל. 250 מיום 9.1.02). בטופס זה לא מצוין היכן בדיוק נפל התובע, אך ברור מן הדברים כי עסקינן בפגיעה כתוצאה מנפילה. כך גם בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה אשר מולא ע"י התובע כחודשיים לערך לאחר פגיעתו, ושם נכתב בתת פרק  "תאור הפגיעה" כי: "תוך כדי הליכה במוסך החלקתי ונפלתי על ברך רגל שמאל". (טופס ב.ל. 211 מיום 26.2.02). התובע הוסיף בכתב ידו, בזו הלשון: "הערה: לא הלכתי ישירות לרופא חשבתי שזה יעבור ושמהמצב החמיר ניגשתי לרופא" (שם). גם ממסמך זה עולה תמונה שלפיה התובע החליק במקום עבודתו ונפל. כעבור חצי שנה לערך מקרות התאונה, לאחר שמילא התובע טופס תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה, בפרק "פרטי הפגיעה" רושם לראשונה התובע כי: "בדקתי רכב שהיה על הליפט והרגל היסתובבה (החלקתי)." (טופס ב.ל. 200 מיום 27.6.06). ממסמך זה אנו למדים שהתובע בדק רכב שהיה על הליפט, פרמטר זה ממקד מבחינה פיזית את מקום התאונה - לא עוד תאונה תוך כדי הליכה ברחבי המוסך אלא נפילה בשטח עבודה בן מספר מטרים רבועים בסמוך לליפט שעליו מורם רכב אותו התעתד לבדוק.

6.         בכתב התביעה נטען כי: "התובע מועסק שנים רבות כמוסכאי ותפקידו תיקון כלי רכב. המוסך משרת מספר רב של כלי רכב המובאים למקום מדי יום ביומו לצורכי תיקונים ותחזוקה. רצפת המוסך עשויה בטון. תוך כדי העבודה על כלי הרכב ניגר שמן מנוע ושמן של מכללים אחרים מכלי הרכב וכן ממיכלי האיסוף אל רצפת המוסך. על רצפת המוסך מצטברים כתמי השמן והופכים למשטחים מחליקים ומסוכנים. המוסך מחופה בגג לכל שטחו ובתוכו שוררת אפלולית לעומת האור מחוץ למבנה. במהלך השנים בהם פועל המוסך, וכתוצאה מן השמנים שניגרו אל רצפת המוסך קשה להבחין במשטחי השמן המצויים על רצפת המוסך ובפועל כתמי שמן אלו מהווים סכנה חבויה לעובדי המוסך..." (כתב תביעה, ס' 5.1-5.7). כאמור, על דברים דומים חזר התובע בתצהיר עדותו הראשית כפי שהובא לעיל. אכן, מהתמונות המקוריות והצבעוניות שצורפו לתצהיר (תצהיר עדות ראשית, תמונות מס' 2-10), ניתן ללמוד כי המדובר במוסך לא קטן, שעל רצפתו קיימים כתמי שמן, בעיקר באזורי העבודה היכן שמצויים ה"ליפטים", שעליהם מורמים ומטופלים כלי הרכב. זהו שטח שאך טבעי הוא שחומרי סיכה שונים ייזלו על הרצפה ויותירו סימניהם, אולם דווקא מצב זה מצריך התייחסות מיוחדת, לא השלמה עימו.

7.         התובע העיד כי: "ש. כשנשפך שמן על רצפת המוסך, הוא בולט? ת. השמן בולט. ש. איך מטפלים בשמן שנשפך על הרצפה? ת. יש מנקה שאחראי לניקיון, ואם נשפך שמן, הוא מפזר נסורת ומנקה. ש. איך האיש נקיון הזה יודע היכן לנקות? הוא עובד שם כמו שאנחנו עובדים, 8 שעות והוא מסתובב במוסך... ש. אם נשפך שמן במחלקה שלך מי אחראי לקרוא למנקה? ת. בעל הבית. ש. איך בעל הבית יודע מה קורה במחלקה שלך? הוא מסתובב בשטח. אני אחראי על הענף של המכונאות. ש. אם נשפך שמן ליד הליפטים, מי יקרא למנקה? ת. זה לא התחום שלי, אני המנהל מחלקה של המכונות בלבד. יש אצלנו פועל נקיון שהוא מסתובב במוסך ויש אחראי עלי. אם אני מבחין בכתם שמן, אני קורא למנקה וכך גם המכונאי..." (פרוטוקול, עמ' 17-18). אם כן, משמעותם של דברים היא, כי כתמי שמן הם בעיה ידועה שמטופלת. לטובתה הוקצו משאבים ואמצעים לטיפול יעיל בה, ולמען ביטחונם של כלל העובדים, והתובע בפרט. יתכן שלא היה די בכך.

8.         באשר לאופן נפילתו ופציעתו מעיד התובע: "ש. איך החלקת? ת. זה היה בסוף העבודה. היה רכב על הליפט שלא אני טיפלתי בו אלא המכונאי. הלכתי לבדוק את הרכב אחרי שסיים אותה המכונאי שהלך הביתה ושם בדיוק היה כתם שמן ובו החלקתי. ש. איך החלקת? ת. הלכתי על הכתם ופתאום החלקתי וכל הכובד שלי ישב על רגל שמאל. סובבתי את הרגל... ש. נפלת מתחת לליפט? ת. כן." (שם, עמ' 19).

9.         חיזוק לטענות התובע ניתן למצוא בגרסת העד הינדי עיסאם. עד זה עבד יחד עם התובע במוסך בזמן הפגיעה עצמה, מרחק מטרים בודדים ממקום הנפילה, והעיד בפניי: "ש. איך קרתה התאונה? ת. בן אדם החליק, שמעתי שהוא נושם חזק כי הוא נפל. הסתכלתי מצד ימין, ראיתי אותו על הרצפה ועזרתי לו לקום. ש. לא ראית איך הוא נופל? ת. נכון כי הייתי עם הגב אליו... היום אני זוכר שהרמתי אותו, לקחתי אותו לכיוון הרכב והלכתי הביתה. אני לא זוכר אם מישהו עזר לי. אני זוכר שלא היו אנשים, לקחתי אותו לרכב והלכתי הביתה." (פרוטוקול, עמ' 14-15).  דברים אלו מסתדרים עם עדותו של התובע: "ש. הייתם רק שניכם שם? ת. יכול להיות שהיה מישהו, לא שמתי לב באותו רגע. אני זוכר שרק הוא עזר לי ולקח אותי לרכב" (שם, עמ' 20).

10.       בשקלול סך הפרמטרים השונים, שהם לענייננו טענות התובע ועדותו, תמונות המוסך ועדותו הבלתי תלויה של העד הינדי עיסאם, שהעיד כי כבר אינו מועסק אצל הנתבעת 1 (שם, עמ' 12), מקובלת עלי גרסת התובע שלפיה נפל בזמן עבודתו במוסך כתוצאה מכתם שמן שניגר על רצפת המוסך, מתחת לליפט עליו היה מורם רכב אותו התעתד לבדוק. ניואנסים קודמים, גם אם אין הם כוללים תיאור מלא, אין בהם כדי להשמיט את הקרקע תחת גרסת התובע, שעה שבמאזן הסתברויות עסקינן.

שאלת הרשלנות

11.       לטענת התובע, למוסך חובת זהירות מושגית וקונקרטית כמעבידתו, וכפי שעולה מן העובדות, התרשלה משלא דאגה לפזר על השמן חומר סופג כדוגמת נסורת. נקיטת אמצעי זה, לשיטת התביעה, הייתה מונעת את התאונה. זאת ועוד: נטען כי המוסך התרשל משלא קיים נהלי בטיחות, לא הדריך את עובדיו כראוי, ולא פיקח בהתאם לצורך על סילוק מפגעים מן הסוג האמור, לא הזהיר ולא סיפק סביבת עבודה ראויה.

12.       לשיטת המוסך, חובת הזהירות משתנה ע"פ מיהות הניזוק, תוך בחינת מהות הסכנה ביחס אליו לאור כישוריו, ידיעותיו ומעמדו כמכונאי הכי וותיק במוסך במשך שנים רבות. במקרה דנן, טוען המוסך, המדובר בעובד ותיק, מקצוען, שאף הדריך את עובדיו בכל הקשור לתנאי הבטיחות, ובעל וותק של שנים רבות כעובד.

13.       בנוסף לאמור, המוסך גורס, כי עסקינן בסכנה רגילה וידועה לניזוק, ועל כן מצופה ממנו כי יזהר ממנה, מה שלא עשה במקרה המדובר.