פסק-דין בתיק א 19909/06

1.         התובעת ילידת 1954, נפלה ביום 15.1.04 לטענתה, עת נתקעה רגלה בבור שהיה פעור במדרכה הנמצאת בתחום שיפוטה של עירית חיפה ( להלן "הנתבעת" ).

            בעקבות הנפילה נחבלה התובעת קשות בקרסול שמאל, ונגרמה לה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 30%, על פי חוות דעת שצורפה לכתב תביעתה.

            בשלב מסויים צורפה "שירותי בריאות כללית" כתובעת נוספת בתביעה ( ראה בש"א 19775/07 ) בכדי להיפרע הוצאות האישפוז והטיפול הרפואי ששולמו על ידה בעבור התובעת, בעקבות התאונה.

2.         הנתבעת הכחישה את נסיבות ארוע התאונה כפי שנטענו על ידי התובעת, וטענה כי לא קמה כלפיה כל חבות בגין התאונה הנטענת.

3.         לאור מהות המחלוקת, הוחלט על פיצול הדיון באופן שתחילה תידון ותוכרע שאלת החבות בתביעה.

4.         מטעם התובעת העידו התובעת, אחת מהשכנות שלה ובנה. מטעם הנתבעת העיד רכז תביעות הנזיקין במחלקת דרכים בעיריה.

5.         דיון

            לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את חומר הראיות שהוגש, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הצליחה לצערי, להרים במידה הדרושה בהליך זה, את הנטל המוטל עליה בהוכחת אחריותה של הנתבעת לתאונה הנטענת.

            במה דברים אמורים?

            על פי התמונות שהוצגו לתיק בית המשפט, לא יכולה להיות מחלוקת כי המדובר במקום הסובל מהזנחה של הנתבעת ( לפחות בתקופה הרלוונטית לתביעה ), שכן בחלקים ממנו נראים שבילי גישה משובשים להולכי רגל ומפגעים כאלה ואחרים, ואין זה מפתיע כי בעדויותיהם של כל עדי התביעה נשמעה נימה של תרעומת וכעס כלפי הנתבעת על ההזנחה שממנה סובלת השכונה שלהם.

            ברם, בפנינו תביעה נזיקית שבמסגרתה על התובעת להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לה לבין מפגע ספציפי הנמצא באחריותה של הנתבעת, ולא די בהצבעה כללית על מפגעים כאלה ואחרים, שאין ספק כי הינם קיימים באזור בו מתגוררת התובעת.

6.         גרסת התובעת

התובעת העידה כי ביום התאונה בסביבות השעה 8:00 בבוקר, היא הלכה לתומה על מדרכה בסמוך לבית מגוריה. באותו היום ירד גשם רב והיא החזיקה בידה מטריה. לפתע, נכנסה רגלה השמאלית אל תוך בור שהיה מלא במי גשם, ואשר לא הבחינה ולא יכלה להבחין בו כדבריה מבעוד מועד. היא נפלה ארצה והתחילה לצעוק. באותו זמן לא היה אף אחד ברחוב. התובעת המשיכה לצעוק כשהיא ישובה על האדמה ובידה המטריה, למשך זמן העולה על חצי שעה כדבריה. בשלב מסויים, עברה במקום הבת של אחת מהשכנות שלה. היא שמעה את צעקותיה ואז הבחינה בה יושבת על האדמה. הבת קראה לשכנה נוספת, ושתיהן ניסו להרים את התובעת. משלא הצליחו בכך, הזעיקו את בנה של התובעת מר אבראהים אשר ניגש למקום וניסה להרים את אמו, אולם, גם הוא לא הצליח בכך, ולכן הוזעק אמבולנס אשר פינה את התובעת מהמקום לבית החולים.

7.         חרף עדותה המפורשת והברורה של התובעת בדבר קיום בור, אלא, שהן בכתב התביעה והן בתצהירה הראשון שהוגש לתיק בית המשפט ביום 9.1.08, לא נמצא שום זכר לקיום הבור המדובר.

יתרה מכך, התובעת התקשתה מעל דוכן העדים להצביע על הבור הנטען, ועדותה בעניין זה לא היתה עקבית. תחילה צירפה התובעת לכתב תביעתה ארבע תמונות ( ת/1-ת/4 ) אשר ניתן היה להניח לגביהן כי הן משקפות את המפגע המדובר. אולם, במהלך הדיונים המקדמיים התברר כי תמונות אלה אינן מראות את המפגע הנטען, וכי יש ברשות התובעת תמונות נוספות, אשר צורפו לתצהיר עדות ראשית מתוקן שהוגש על ידה, וסומנו כמוצגים ת/5 עד ת/8. ברם, כאשר הונחו תמונות אלה בפניה במהלך חקירתה הנגדית, השיבה התובעת כי תמונות אלה אינן מראות את מקום הנפילה שלה, למעט תמונה ת/6 אשר לטענתה מראה את מקום נפילתה ( ראה עדותה בעמ' 7 ש' 26-27 ). אולם בהמשך היא חזרה בה מעדותה הנ"ל ומסרה כי באף אחת מהתמונות שסומנו ת/1 עד ת/8 לא נראה מקום הנפילה שלה, והבהירה כי קיימות תמונות נוספות המראות את המפגע הנטען ( עמ' 8 ש' 7-9 ). אולם תמונות נוספות אלה לא הוצגו לתיק בית המשפט.

זאת ועוד, גם התמונה ת/6 שעליה הצביעה התובעת, אינה מראה על קיומו של בור באופן שתואר על ידי התובעת, ואשר היה מלא במי גשם על פי דבריה, אלא על אבן שפה שבורה.

8.         אולם, אניח לטובת התובעת את חוסר התמצאותה בתמונות לאור הדרך שבה צולמו ושבה הוצגו לתיק בית המשפט, אלא, שחרף התעלמות זו, לא יכולתי לאמץ את גרסתה של התובעת באשר לנסיבות נפילתה.

עדותה של התובעת באשר לנסיבות נפילתה הינה עדות יחידה. אמנם, הבת של השכנה גב' הנאא מועד מונזיר, ובנה של התובעת מר אבראהים, העידו בפניי כי הבחינו בתובעת יושבת על האדמה כשהיא מתפתלת מכאבים, ועדותם היתה אמינה בעיני בהקשר זה, אלא ששני עדים אלה לא ראו את אופן התרחשות הארוע ואת נסיבות הנפילה, ואם אכן התובעת נפלה עקב התקלותה "בבור" או עקב החלקה מפאת מזג האוויר הסוער או עקב מעידה טבעית או עקב סחרחרורת שתקפה אותה. על כן, בסוגייה זו אין בפניי אלא עדותה היחידה של התובעת, ועל עדות זו לא יכלתי לצערי לסמוך מהטעמים להלן:

התובעת אחות במקצועה על פי דבריה. כשנשאלה אם נפלה בעבר, השיבה התובעת בשלילה. אולם מהתיעוד שהוגש הסתבר כי בשנת 1987 הגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה ( נ/1 ) אליה צורפה תעודה ראשונה לנפגע בעבודה. בתביעה נרשם כי במהלך עבודתה בביקור בית בנצרת מטעם "אגודת האחווה למען הקשיש", החליקה ונפגעה, ואף נוצר חשד לשבר ברגל ימין. כאשר עומתה התובעת במסמכים אלה השיבה כי היא לא נפלה אלא שסבלה באותו מקרה מאירוע לב. אולם, ברי הוא כי עדותה הנ"ל לא עמדה בקנה אחד עם המסמכים הנ"ל, ולא הובא על ידה כל מסמך אחר המאמת את גרסתה הנ"ל.