פסק-דין בתיק א 1986/01

1.         התובעים (למעט התובע 6 מר יובל מלמוד, שעניינו יפורט בהמשך), חתומים על הסכמי חכירה עם הנתבע (להלן: " המינהל"), מכוחם הם חכרו מהמינהל חלקות קרקע המוגדרות כ"נחלות" ביישוב כפר מל"ל (הנחלות שהוחכרו לתובעים מכוח הסכמי החכירה השונים, יכונו להלן: " הנחלות").

2.         כל אחד מיחידי החוכרים חוכר נחלה המורכבת מחלקות  שאינן צמודות זו לזו - חלקה אחת (שהמינהל מכנה אותה " חלקה א'"), ממוקמת בכפר מל"ל, תחת שיפוטה של המועצה המקומית דרום השרון. החלקה השניה (המכונה על ידי המינהל " חלקה ב'"), ממוקמת בגוש 6542, ממערב לכביש ארצי מס' 4 (למעט חלקה אחת המצוייה ממזרח לו), בישוב רמות השבים, תחת שיפוטה של המועצה המקומית "הדרים".

בתי המגורים של כל התובעים ממוקמים בחלקה א'. כפי שיפורט להלן, חלק מהתובעים אף בנו - בהסכמת המינהל, בית מגורים נוסף על חלקה א'. התובעים מבקשים לבנות בית מגורים נוסף (שני או שלישי) ב"חלקה ב'". אין מחלוקת בין הצדדים כי בעבר התיר המינהל לאחד מתושבי כפר מל"ל, מר שלום כסליו ז"ל, לבנות בית מגורים נוסף בחלקה ב' שלו. מר כסליו קבל את כל ההיתרים לצורך הבניה, ואף בנה בית מגורים בחלקתו.

3.         התובעים פנו למינהל בבקשה לבנות יחידת מגורים נוספת בחלקה המכונה חלקה ב'. המינהל חתם עם שלושה מהתובעים (גיל כסליו, מלמוד עוזי ובתיה, ומלמוד מנשה ויחידה) על הסכמים, בהם הרשה המינהל לתובעים  להקים יחידת מגורים נוספת בנחלה.

התובעים הנ"ל החלו לטענתם בהכנות להגיש בקשה להיתר בניה, ואף הוציאו הוצאות כספיות לצורך כך. אולם, כאשר פנו התובעים אל המינהל כדי שיחתום על הבקשה להיתר - סירב המינהל לחתום על הבקשה. לטענתו, הסכמת המינהל לבקשת התובעים ניתנה עקב טעות, מתוך הנחה כי הבקשה מתייחסת לבניה על גבי "חלקה א'" של התובעים, ולא על חלקה ב' שלהם.

לאור סירובו של המינהל, הגישו התובעים את התביעות דנן.

4.         יוער, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי מבחינה תכנונית, ובהתאם לתוכנית בנין העיר החלה על החלקות שבמחלוקת, אין מניעה לבנות על החלקות נושא התביעות את הבתים אותם מבקשים התובעים לבנות (ר' ס' 4ג' לתצהירו של העד מר קריספין מטעם המינהל).

עוד יובהר, כי מעמדת המינהל עולה כי התנגדותו העקרונית לבניה המבוקשת על ידי התובעים, איננה לעצם הבניה של בית המגורים נוסף, אלא למיקום של הבניה - בחלקה ב' של הנחלה. לגישת המינהל, חלק זה של הנחלה נועד לעיבוד חקלאי בלבד. בניה כזו מנוגדת - לטענת המינהל, למטרת החכרת הקרקע, כעולה מההסכמים של התובעים עם המינהל, ולמדיניות מועצת מקרקעי ישראל (ר' ס' 4א' לתצהירו של מר קריספין).

טענות הצדדים

5.         עתירתם העיקרית של התובעים הינה לאכוף על המינהל את הסכמתו, ולהורות לו לחתום על הבקשות להיתר. לחלופין, הם טוענים כי יש לאכוף על המינהל לעמוד מאחורי ה"הבטחה השלטונית" שנתן להם. התובעים טוענים כי לא קרתה טעות במינהל, וכי אין לקבל את טענות המינהל בהקשר זה. הם טוענים עוד, כי סעד האכיפה הוא הסעד הראשוני לנפגע מהפרה, וכי אין מקום בענייננו לאפשר למינהל להשתחרר מההבטחה שניתנה על ידיו - שכן לא קיימים "צורכי ציבור חיוניים" שאינם מתיישבים עם המשך קיום ההבטחה או ההסכם.

התובעים טענו כי יש לקבל את תביעתם, כדי שלא יופלו לרעה לעומת חוכרים אחרים של קרקע המינהל, שהותר להם לבנות על "חלקות ב'" שלהם.

מנגד, טען המינהל, כי העובדה שאין מניעה תכנונית לבנות בחלקות התובעים, אין פירושה בהכרח כי הם זכאים לבנות בחלקות אלה.

6.         לטענת המינהל, מכוח ההסכמים עליהם חתומים חלק מהתובעים (החוזים הישנים), אין להם כלל זכות לבנות יחידה נוספת על גבי הנחלות שלהם, למעט בית מגורים למגורי החוכר עצמו. התובעים אינם זכאים לבקש ליהנות מהחלטות מועצת המינהל לצורך בנית בתי מגורים נוספים, בלא להיות כפופים להחלטות המועצה ביחס למיקומם של בתים אלה.

כן נטען, כי חלק מהתובעים (מלמוד מרדכי, וה"ה מנשה ויחידה מלמוד), התקשרו בעבר עם המינהל בהסכם לבניית יחידת מגורים שניה בחלקה א' שלהם. מהסכמים אלה עולה כי התובעים הנ"ל ראו עצמם כמי שחלות עליהם החלטות מועצת המינהל, לפחות בענין הקמת יחידת מגורים שניה ושלישית.

7.         באשר לחוזי החכירה החדשים (עליהם חתומים חלק מהתובעים), הרי שחוזים אלה אוסרים על הקמת יחידות מגורים בחלקות ב'. חוזים אלה מחילים על יחסי הצדדים את החלטות מועצת מקרקעי ישראל, והם מתנים בניה נוספת בחלקה באישור המינהל.

לטענת המינהל, מכוח החלטות מועצת המינהל, לא ניתן לבנות על גבי "חלקות ב'" בנחלות.

המינהל טען גם, כי התובעים היו מודעים לכך כי חלקה ב' היא חלקה לעיבוד חקלאי, וכי יחידות המגורים במושב נמצאות במיתחם מרוכז, והן יכולות להיות ממקומות רק בחלקה א'. ענין זה הוא מן המפורסמות במיגזר החקלאי, ותשובותיהם של התובעים בהקשר זה בחקירתם הנגדית היו מתחמקות.

8.         המינהל הוסיף וטען, כי יש לפרש את ההסכמים עליהם הוא חתם לבניית בית נוסף בנחלה, כחלים על חלקה א'. עוד נטען כי על כל פנים, הסכמים אלה כפופים להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, ולהוראות הסכם המשבצת (שאף הן אינן מאפשרות את הסעד המבוקש).  פקידי המינהל - כך נטען - לא הבטיחו לתובעים כי ניתן לבנות בית שני בחלקות ב'. ככל שניתנה הבטחה כזו, היא מנוגדת להחלטות המועצה ולחוק מינהל מקרקעי ישראל, ופקידי המינהל לא היו מוסמכים לכן לחתום על ההסכמים.

אף בהנחה שניתנה לתובעים הבטחה שלטונית, הרי לטענת המינהל, יש לאפשר לו לסגת מההבטחה, ולהשתחרר ממנה. יש להתיר לתובעים לכל היותר - וככל שהדין יתיר זאת, לבנות בחלקה א' שלהם.

דיון