פסק-דין בתיק א 19833/06

יסודה של התביעה בעץ שקרס על רכבו של התובע (2) אשר חנה בסמוך לו וכתוצאה מכך ניזוק הרכב.

התביעה שבפני הינה תביעת תחלוף של התובעת (1) בגין תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחה ותביעתו של התובע (2) בגין נזקיו העקיפים.

מועד האירוע, 2.7.05, תקופת קיץ נטולת רוחות וסער כאשר מקום האירוע, בסמוך לבריכת הנתבעת המשמשת בין השאר את האורחים והמנויים בבריכה שהינם מבקרים ברשות וכאשר מגרש החנייה הסמוך לו צר מלהכיל את כל כלי הרכב המגיעים למקום, ומתמונות המקום לאחר האירוע ניתן לראות בבירור כי מכוניות נוספות עומדות בסמוך לעצים שאינם מגודרים והגישה אליהם פתוחה לכל אדם. לא זאת אף זאת, ניתן לראות מהתמונות כי מתחת לעצים ספסלים המיועדים לישיבה וכל דיכפין ייתיי וינוח בהם.

אין מחלוקת כי העץ קרס ונפל על הרכב והדברים עולים מן התמונות שצורפו וטוב מראה עיניים מכל עדות.

המחלוקת הינה האם חבים הנתבעים בתשלום הנזק שנגרם כתוצאה מקריסה זו  או שמא פטורים הם מכל וכל בין מחמת העובדה כי לא התרשלו ובין מחמת העובדה, כי לטענתם היה התובע (2) משיג גבול, השם נפשו בכפו והתנהגותו מנתקת את הקשר הסיבתי שבין הסיבות לנפילת העץ לבין התוצאה.

עוד טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי דינה של התביעה להדחות על הסף משלא הוכחה זכות התחלוף ע"י התובעת, שכן פקידת התובעת לא הובאה לעדות, ולפיכך לא הוכחה החבות הביטוחית ואף לא הוכח התשלום מכוח חבות זו.

טענה זו דינה להידחות.

עסקינן בתביעה בסדר דין מהיר ועל פי התקנות: צורף לכתב התביעה תצהיר התומך באמור בו וכן צורפו כל המסמכים לרבות הפוליסה, דו"ח השמאי והוראות התשלום. אמנם נפלה טעות ברישום הצדדים בכותרת התצהיר אולם המסמכים הנלווים אליו מתייחסים כולם לאירוע נשוא התביעה שבפני וב"כ הנתבעים לא ביקש לחקור את נותנת התצהיר.

בנסיבות אלה סבורתני כי יש במסמכים שצורפו לכתב התביעה - דהיינו רשימת הפוליסה (הג'קט במקרה דנן הינו למעשה הפוליסה התקנית על פי התקנות), דו"ח השמאי והוראות התשלום כדי לבסס את תביעת התחלוף של התובעת (1) ולא מצאתי מקום לדחותה בשל הטענה כי בהעדר תצהיר תומך מתאים אחת דינה להידחות.

לפיכך סבורתני כי יש מקום לדון בתביעה לגופה ולבחון האם התרשלה הנתבעת (1) אם לאו, והאם הפרה את חובת הזהירות שחבה כלפי התובע (2) כמי שהגיע למקום כבר רשות וניזוק על ידי נכס שהיה בבעלותה ובחזקתה של הנתבעת.

אין מחלוקת כי הנתבעת הינה המחזיקה במקרקעין בהם חנה הרכב בעת האירוע וכן המחזיקה בעץ שנפל. לפיכך ומכוח היותה המחזיקה במקרקעין חלה עליה חובת הזהירות המושגית והקונקרטית כלפי בעלי הרשות הבאים בשעריה, כפי שכבר נקבע מקדמא דנא בע"א 145/80 ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש פד"י ל"ז (1) עמוד 113.

טוענת הנתבעת (1) כי אין עסקינן בבר רשות אלא במשיג גבול לעניין מקום חניית הרכב, שאינו בתחום מגרש החנייה, אלא מתחת העצים שם החנייה אסורה וסומכת היא יתידות טענה זו בהוראות שניתנו למנויים בפרוספקט לפיו עליהם לחנות במקום החנייה המיועד לכך בלבד, קרי מגרש החנייה.

אולם מהתמונות שצורפו ניתן לראות בבירור כי מדובר בחניון שאינו סלול, כלי רכב חונים, במקום תחת כל עץ רענן מאחר וגם אליבא דדברי עה/1 אין מספיק מקומות חנייה בחניון בתקופת הקיץ ואין רכבו של התובע (2) היחיד החונה מתחת לעצים, במקום אין שילוט ברור וחד משמעי האוסר חנייה מתחת לאותם עצים ו/או מזהיר את החונים שם כי הם שמים נפשם בכפם בעשותם כן, לא הוכח כי במקום היה אדם המכוון את כלי הרכב לחנייה המוסדרת בלבד וכל עוד לא ארע אסון, עצמה למעשה הנתבעת (1) את עיניה ולא פעלה באופן יזום למנוע חנייה ולהתריע מפני הסכנה הכרוכה בחנייה במקום ובכך כשלה.

מכאן שעתה עלינו לבחון האם התרשלה הנתבעת (1) במקרה הנדון אם לאו.

כאמור, עסקינן בתקופת הקיץ מחד ובהנחה כי אין מדרכם של עצים לקרוס מכוח עצמם ללא כל סיבה.

אמנם אין לראות בעץ כשלעצמו "דבר מסוכן" אולם מעיון בתמונות המקום ניתן לראות כי מדובר בעצים בעלי עלווה כבדה שניתן לראות כי לא נגזמו וגם אם תמצא לאמר על פי עדותו של מר אטלס יעקב, גנן הקיבוץ, כי הא נוהג לעבור ולבדוק האם קיימת בעיה עם העצים ולטפל בהם, אין בעדות כללית זו להוכיח כי העץ, נשוא תיק זה, אכן טופל ונגזם ולא די בעדות כללית כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה לקריסתו של העץ, אשר לטענתה לא סבל מכל חולי.

לפיכך, משעסקינן בעץ כבד צמרת שניתק ממקומו ולא נטען לגורם זר מתערב שגרם לכך וביום קיץ חסר רוחות, לא מצאתי כי הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי לא התרשלה וזאת משתמצא לאמר כי הנתבעת הינה הבעלים והמחזיקה במקרקעין, ובענייננו חל לטעמי סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

לפיכך סבורתני כי משחבה הנתבעת בחובת הזהירות המושגית והקונקרטית, ומשלא הוכיחה כדבעי וברחל בתך הקטנה כי לא התרשלה וכי היה עליה, לטעמי, לצפות כי עץ כבד צמרת עשוי לקרוס ודי היה בפעולה פשוטה של גיזום כדי למנוע קריסה זו, חייבת הנתבעת (1) בנזקי התובעים וחייבת הנתבעת (2) בתשלום הנזק מכוח היותה המבטחת של הנתבעת (1).

אשר לגובה הנזק: