פסק-דין בתיק א 19832/99

יסודה של התביעה שבפניי בטענת תחלוף בגין גניבה נטענת של  מחפרון אופני קייס 580 מ.ר. 6100-58 (להלן: " המחפרון ") אשר היה בבעלות א.ד. אחים אדרי בע"מ (להלן: " המבוטחת ") ובוטח על ידי התובעת  בפוליסת ביטוח מס' 98/93/78/003330 (להלן: " הפוליסה ") אשר כללה ציוד מכני הנדסי.

נטען כי המחפרון נגנב בין התאריכים 06.10.98-07.10.98 מאתר העבודה הממוקם בכניסה לכפר טרומן.

העובדות, עליהן אין מחלוקת, הינן כי מבוטחת התובעת התקשרה בהסכם שירות עם הנתבעת 1, חברת שמירה, לשמור על ציוד העבודה באתר העבודה שלה בכפר טרומן.

הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח אשר במועד הרלוונטי ביטחה את הנתבעת 1 בביטוח אחריות מקצועית.

לטענת התובעת, הנתבעות חבות בפיצויה על הנזק שנגרם לה כתוצאה מגניבת המחפרון, משום שהיא שיפתה את המבוטחת שלה בהתאם לפוליסה ונכנסת בנעליה ולכן  הנתבעת 1 חבה כלפיה מכח הסכם השמירה בינה לבין המבוטחת והנתבעת 2 חבה כמבטחת של הנתבעת 1.

הנתבעות טוענות כי המבוטחת של התובעת לא עמדה בתנאי הפוליסה, הן משום שלא הוכח כלל שהמחפרון הספיציפי נגנב בעת שהנתבעת 1 שמרה עליו והן משום שהמבוטחת לא עמדה בתניות המיגון המפורטות בפוליסה הכוללת את החובה להתקין  מערכת מסוג ביטוכונית במחפרון. משכך, לא קמה לתובעת חובה לתשלום למבוטחת ולכן אינה זכאית לשיפוי מהנתבעות.

כמו כן, שלחה הנתבעת 1 הודעה לצד ג', הנתבעת 2, המבטחת שלה בביטוח אחריות מקצועית. הנתבעת 2 שוללת את חובת התשלום שלה, כמבטחת של הנתבעת 1 בטענה כי לא אירע המקרה הביטוחי על פי תנאי הפוליסה.

אדון בשאלות שבפניי אחת לאחת -

השאלה הראשונה הינה, האם אירע המקרה הביטוחי הנכנס בגדר הכיסוי הביטוחי שהתובעת נתנה למבוטחת שלה, המקנה לתובעת זכות להכנס בנעלי המבוטחת.

בבחינת השאלה האם שילמה התובעת כמתנדבת, יש להכריע בשתי שאלות מצטברות - דהיינו, האם הוכח כי המחפרון נגנב ובהמשך לכך, האם התקיימו תנאי הפוליסה המקיימים את הכיסוי הביטוחי אשר בגינו שילמה התובעת ומתוקפו קמה לה עילת השיבוב.

לשם הוכחת קרות המקרה הביטוחי, הביאה התובעת מספר עדים, עובדי המבוטחת, אשר העידו על השתלשלות העניינים ביום הגניבה הנטענת ובהם מר אדרי אילן, ע"ת 4 אשר היה מבעלי החברה המבוטחת, מר סלח מוסטפא ע"ת 5 ומר יגאל נדיר, ע"ת 6 אשר היו מנהלי עבודה בחברה המבוטחת בעת האירוע, מר איסמעיל אבו גנם, ע"ת 7 אשר היה מפעיל באגר בחברה המבוטחת ועבד באתר בכפר טרומן וע"ת 2 מר ארז זכריה, חוקר מטעם חברת הביטוח אשר ערך חקירה לגבי אירוע הגניבה.

הנתבעת 1 העידה לעניין זה את מר אלסעיד מג'ד, ע"ה 1 שהיה השומר באתר ביום האירוע.

לגרסת התובעת המחפרון שימש את המבוטחים במסגרת עבודות בפרויקט בכפר טרומן. בתום יום העבודה בתאריך 6.10.98 הוחנה המחפרון סמוך לנקודת ריכוז הכלים על ידי מנהל העבודה של המבוטחת ומר אסמעיל אבו גנם שהיה עובד המבוטחת באותה העת, נעל אותו.

כתימוכין לטענתה כי המחפרון היה במקום ריכוז הכלים, העיד מר יגאל נדיר, מנהל עבודה של המבוטחת, כי בסיום יום העבודה הסיע 4 עובדים לכניסה למושב, מקום בו מצויה הסככה בה חונים כלי העבודה של המבוטחת למשך הלילה והבחין בבירור כי המחפרון שם וזאת בהתאם לנוהל קיים לפיו בסיום העבודה, יש להביא את הכלים לסככת ריכוז הכלים.

דא עקא, שמכלל העדויות שהובאו בפניי, ולעניין זה יפות עדויותיהם של עדי התביעה 4,5 ו-6 שצוינו לעיל בלבד, שלא היוו עדויות שמיעה, לא ניתן להפיק גירסה אחת עובדתית רציפה של השתלשלות האירועים. עדי התובעת סיפקו גירסאות שונות זה מזה (ולעיתים אף בין גרסאותיהם שלהם) לגבי שאלות מהותיות לצורך הכרעה בנושא וגיבוש מסקנות, בהן,  כמה מחפרונים היו באתר ביום העבודה נשוא תביעה זו, היכן היה המחפרון אשר נגנב לכאורה, מי הביא אותו למקום ריכוז הכלים עליו מופקד היה שומר מטעם הנתבעת 1 והאם הובא לשם בכלל.

ממכלול העדויות עולה, כי על פי הנוהל הרגיל, או לכל הפחות הנוהל הרצוי של העבודה באתר הבנייה של המבוטחת, על המחפרון עובד מפעיל קבוע ובשעת סיום העבודה, בסביבות השעה 16:00 אחר הצהריים, הוא מובא על ידו לאזור ריכוז הכלים, כמו גם שאר כלי העבודה, או אז "מעביר" מנהל העבודה מטעם המבוטחת את כלי העבודה לשמירת עובד מטעם הנתבעת 1.

מסתבר, שיום העבודה נשוא תביעה זאת לא היה יום עבודה רגיל. המפעיל הקבוע של המחפרון שנטען כי נגנב, לא התייצב לעבודה ולכן, עבד על הכלי מר אסמעיל אבו גנם אשר היה מפעיל באגר מטעם המבוטחת באתר. נוסף לכך, מנהל העבודה עלי מוסטפא, מיהר להגיע לנצרת ולכן שלא כרגיל, לא הוא שביצע את תהליך מסירת ריכוז הכלים לשומר בתום יום העבודה.

בהמשך לכך, נמצאו סתירות בעדויות השונות לגבי השאלה מי הביא את המחפרון לאתר ריכוז הכלים כאשר מנהל העבודה, מר עלי מוסטפא העיד  בעמ' 30 לפרוטוקול מיום 20/02/03 כי היה זה איסמעיל אבו גנם, המפעיל בעוד בהודאתו לחוקר הביטוח מסר כי הוא היה זה שהחנה את המחפרון ואילו איסמעיל אבו גנם העיד בעמ' 40 לפרוטוקול מאותו תאריך וכן מסר בהודאותו לחוקר הביטוח, כי מנהל העבודה הוא זה שהגיע עם המחפרון למחסן.

נוסף לכך, לא ניתן היה להסיק מן העדויות, כמה מחפרונים היו באתר ביום האירוע וכיצד מובחן המחפרון שנגנב מהכלים האחרים. לאור כל האמור לעיל מצאתי קושי לתת אמון בעדויות לפיהן המחפרון שנגנב לכאורה, נראה בודאות בסככת ריכוז הכלים.

סתירות אלה, מעלות סימני שאלה הן לגבי עצם התקיימותו של אותו נוהל בשטח והן לגבי עצם "היעלמותו" של המחפרון נשוא תביעה זו שהרי מנהל המבוטחת, מר אדרי, העיד בעצמו כי בבעלות המבוטחת 3 מחפרונים וכי כלי עבודה מנוידים לעיתים מאתר עבודה אחד לשני ואף כי ציין שיש רישום מסודר אודות כך, נמנע מלהציגו בפני בית משפט זה ואין מנוס מלתת לכך משקל.