פסק-דין בתיק א 19823/03

בפניי תביעה כספית הנוגעת לחוזה הפצה ושיווק של כרטיסי כניסה לפארק המים נווה ים.

כללי -

1. התובעת, פארק המים נווה ים (1999) בע"מ (להלן - "נווה ים"), היתה בתקופה הרלבנטית לתובענה בעלת הזכיון להפעלת הפארק  בקיבוץ נווה ים (להלן - "הפארק").
2. הנתבעת, רשיד נסיעות ותיירות בע"מ (להלן - "רשיד"), הינה חברה העוסקת בתיירות פנים ובמועדים הרלבנטיים עסקה בין היתר בשיווק כרטיסי כניסה לפארק.
3. בין הצדדים שררה מערכת יחסים עסקית לגבי השיווק המתואר מעלה בשנים 1999-2000  ללא שהתעוררו כל בעיות מיוחדות.
4. בתחילת שנת 2001 שילמה רשיד לנווה ים מקדמה בסך 200,000 ש"ח לגבי הפעילות של שנת 2001. בסוף שנה זו התברר שרשיד לא הצליחה לשווק כרסיטים בשווי של 200,000 ש"ח אלא בסכום נמוך יותר.
5. אין חולק שבסוף שנת 2001, ניתנו לרשיד 4,500 כרטיסים נוספים מאת נווה ים.
6. לשיטת נווה ים - ההסכם בין הצדדים היה שרשיד מתחייבת לשווק כרטיסים בסכום מינימלי של 200,000 ש"ח ובמידה והיא לא מצליחה לשווק את כולם, עליה לספוג את ההפסד. עם זאת, היות ובסוף 2001 נוצלו כרטיסים בסכוך נמוך יותר, הסכימה נווה ים ליתן בידי רשיד 4,500 כרטיסים לעונה הבאה. לטענת נווה ים - הכרטיסים ניתנו על מנת שינוצלו בשנת 2002 בלבד.
7. לשיטת רשיד - הכרטיסים ניתנו לה במקום החזר כספי של הכספים שלא נוצלו מתוך המקדמה של 200,000 ש"ח, ולכן, לא הוסכם שתוקף הכרטיסים יהא רק לגבי שנת 2002 אלא הוסכם שתוקפם יהא ללא כל הגבלה.
8. נתונים עובדתיים רלבנטיים נוספים, שאינם שנויים במחלוקת, הינם שבשנת 2002 נוצלו 1,933 כרטיסים מתוך ה-4,500, בשנת 2003 נוצלו 1,736 כרטיסים נוספים, ו-831 כרטיסים כלל לא נוצלו.
9. אין גם חולק כי סך ההזמנות לגבי שנת 2003 היה בסכום של 37,453 ש"ח.
10. המחלוקת אם כן הינה כדלקמן :

נווה ים טוענת כי היות והכרטיסים היו בתוקף רק לגבי שנת 200 2 , על רשיד לשלם את תמורת ההזמנות של שנת 200 3 - בסכום של 37,453 ש"ח.

רשיד לעומתה טוענת כי היא לא חייבת בתשלום בגין ההזמנות שבוצעו בשנת 2003 כיון שהיא היתה זכאית לנצל גם במהלך 2003 חלק מ-4,500 הכרטיסים שניתנו לה.

דיון -

11. בפני העידו מר נתן הירש (להלן - "הירש"), אשר היה בזמנים הרלבנטיים מנהלה של נווה ים ומר רשיד אבו חנא (להלן - "אבו חנא"), מנהלה של רשיד. עד נוסף היה מר רונן אלקים (להלן - "אלקים"), שהיה בזמנים הרלבנטיים עובד של נווה ים, אך סירב למסור תצהיר מטעם מי מהצדדים וזומן על ידי בהמ"ש לצורך מתן עדות בעל-פה.
12. לאחר שמיעת העדים, עיון במוצגים שהוגשו מטעמם ושקילת טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.
13. אתחיל דווקא בכך שאתייחס למה ש לא יכול להוות בסיס להכרעה בתיק זה -
14. תחילה, אציין כי אין אפשרות לבסס ממצאים כלשהם על עדותו של העד אלקים.