פסק-דין בתיק א 19812/06

התביעה שבפני עניינה נזקים שנגרמו בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה בין  רכב טויוטה מ. ר 4518236 (להלן : "הרכב הנפגע") לבין  רכב מ. ר  9279606  (להלן: "הרכב הפוגע") ביום 27.5.05 ברחוב ויצמן בקרית עקרון (להלן: "הרחוב").

התובעת 1 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") הייתה מבטחת הרכב הנפגע במועד הרלוונטי להתרחשות התאונה והתובעת 2 הגב' עמיר אורלי (להלן: "אורלי") הייתה הבעלים של הרכב הנפגע.

הנתבע 1 מר עמרם שי (להלן: "שי") הוא מי שהציג את עצמו לאחר התרחשות התאונה כמי שנהג ברכב הפוגע בזמן התאונה. הרכב הפוגע הינו בבעלות מר אלירן גהלי (להלן "אלירן") ולפי טענת הנתבעים אלירן הוא זה שישב לצידו של שי בזמן התאונה.  הנתבע מס' 2 מר שלום גהלי (להלן: "שלום") הוא אביו של אלירן. שלום עצמו לא היה ברכב בזמן התרחשות התאונה והוא הגיע למקום התרחשות התאונה זמן קצר לאחר שזו התרחשה.

אין  מחלוקת ביחס לנסיבות התרחשות התאונה: הרכב הנפגע חנה כדין ברחוב  כאשר לפתע הגיח הרכב הפוגע ופגע ברכב הנפגע. אורלי בעדותה בפני (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 12.6.06 וסיפא לעמ' 4 בפרוטוקול הדיון מיום 29.10.06), תיארה - בעדות שלא נסתרה - כי לאחר התאונה נמלט מהרכב  בחור צעיר שנכנס לביתו של הנתבע 2.

כאמור לעיל זמן קצר לאחר התרחשות התאונה הגיע למקום התרחשותה נתבע מס' 2. בהזדמנות זו, לאחר התאונה, חתמו שני הנתבעים גם יחד על מסמך המופנה אל התובעת 2 ואשר כותרתו: " התחייבות לפיצוי בגין גרימת נזק לרכב טויוטה אונסיס מיום 7.5.05". תוכן המסמך הינו כדלקמן: " אני מתחייב בזאת לפצות אותך על כל נזק שנגרם לך בגין תאונה שגרמתי מיום 27.5.05 לרכבך שחנה ברח' ויצמן 34 קרית עקרון, ע"י רכב הונדה סיביק מס' 9239606. אני מתחייב לשלם לך כל נזק שלא תפוצי עליו מחב' הביטוח כגון: השתתפות עצמית, ירידת ערך אובדן פרמיה בגין אי תביעה וכו'". (הדגשות שלי -א.א.)

הנתבע 1 לא התייצב לדיון וביום 22.8.06 נתתי כנגדו פס"ד בהעדר.

דיון זה מתמקד לפיכך באחריותו של הנתבע מס' 2.

דיון

אין כאמור מחלוקת, כי הנתבע 2 לא נהג ברכב הפוגע. התובעים טוענים לאחריותו לנזקים מכח כתב ההתחייבות עליו חתם מיד לאחר התרחשות התאונה.

ראשית דברים יש להדגיש: כתב ההתחייבות מופנה ישירות לתובעת 2. הוא מתייחס מפורשות אך ורק לנזקים שעלולים להיגרם בעקבות התאונה לתובעת 2 בלבד. הוא כולל דוגמאות לנזקים אפשריים  וכולם נוגעים לנזקים שעלולים להיגרם לתובעת 2 מכך שלא תפוצה באופן מלא ע"י חברת הביטוח היא התובעת 1.אף התובעת בתצהיר עדותה הראשית מציינת כי " שלום גהלי הבטיח כי הוא ערב לכל נזק רכוש שנגרם לי"(הדגשה שלי-א.א.). כלומר ניתן לקבוע באופן קטגורי שבמסמך ההתחייבות אין כל התחייבות של מי מהחתומים עליו כלפי התובעת 1. כיוון שכך וכיוון שהנתבע 2 עצמו כלל לא היה מעורב בתאונה ואינו נחשב מזיק אני דוחה את התביעה של תובעת 1 מול נתבע מס' 2.

האם מסמך ההתחייבות תקף כלפי התובעת 2?

ראשית המסמך עצמו מנוסח כך שמי שלוקח על עצמו את ההתחייבות לכיסוי הנזק מתחייב לפצות את התובעת 2 על " כל נזק שנגרם לך בגין תאונה שגרמתי". אין מחלוקת, כי הנתבע 2 לא גרם לנזק. מנגד הנתבע 2 חתום על המסמך כמי שמחייב לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו.

כלומר בפנינו דו משמעות בניסוח החוזה. קרי  ניתן לכאורה לפרש את ההסכם באופן דו משמעי.   החוקרת ג' שלו בספרה ,דיני חוזים, (מהדורה שניה. שם בעמ' 312), קובעת, כי דו משמעות בניסוח תתפרש כנגד הצד המנסח. היא קובעת, כי "תנאי להפעלת  כלל זה הוא שהחוזה או התניה הנדונה ניתנים לשני פירושים".

סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע, כי " חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות".  על אומד דעת הצדדים למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט (2), 265).

כאמור לעיל לשון הההתחייבות לכשעצמה יוצרת קושי מסוים בהבנת כוונת הצדדים ובלימוד אומד דעתם. יחד עם זאת לטעמי נסיבות החתימה על ההתחייבות מסייעות במקרה זה להבין וללמוד על כוונתם הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים.

הנתבע 2 בסעיף 5 לתצהירו מציין, כי חתם על המסמך בשל היכרות רבת שנים עם התובעת 2 המתבססים על יחסי שכנות בעבר, בשל לחץ שהופעל עליו ע"י התובעת 2 ובשל פציעת בנו במהלך התאונה ופינויו לבית החולים. בסעיף 9 לתצהיר הוא טוען, כי הסכים לערוב לתובעת 2 " כי בני יתייצב לאחר שישוחרר מבית החולים במידה וידרש לכך".

מנגד התובעת 2 בתצהירה (שם בסעיף 6) מציינת, כי זמן קצר לאחר התאונה הגיעו למקום שני הנתבעים; היא טענה בפניהם, כי היא איננה סבורה, כי הנתבע 1 הוא שנהג ברכב וכי בכוונתה להתקשר למשטרה. לטענתה נתבע 2 הבטיח לה כי הוא ערב לכל נזק רכוש שיגרם לה וכי הוא ישא בכל נזק כאמור והוא אף ביקש ממנה שלא תתקשר למשטרה.

הנתבע 2  העיד בפני. חלק ניכר מהשאלות שנשאל הוא פטר בכך שאינו יודע את התשובה עליהן (ובכלל זה  למעשיהם של הנתבע 1 ובנו לאחר התאונה; האם בנו נכנס אליו לביתו לאחר התאונה; מי הוא החתום הנוסף לידו בכתב ההתחייבות; מה עשה  התובע 1 עם הרכב של בנו בזמן התרחשות התאונה; מה היו הפגיעות מהן סבל בנו בעקבות התאונה) ובחלק אחר ענה לטעמי באופן מיתמם ו/או לא עיקבי עם תצהירו. כך, בעמ' 6 שורות 10-11 בנוגע לעצם חתימתו על ההתחייבות או ביחס לטענה, כי ביקש שלא להזמין משטרה שם עמ' 6 שורה 2 ואילך).

מנגד עדות התובעת 2 הייתה עקבית ואמינה בעיני.

בנוסף גרסת נתבע 2 לפיה כל שהתחייב הוא שבנו יתייצב לאחר שישוחרר מבית החולים לא מוצאת כל ביטוי בנוסח ההתחייבות עצמו ואינני מקבל גרסה זו.