פסק-דין בתיק א 19791/04

א.         עובדות

            התובע  יליד 28.4.75, נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ביום 1.8.02. (להלן: " תאונת הדרכים"). התובע הובהל לבית החולים  בנהריה, שם אובחן כסובל מפגיעות אורטופדיות קשות בגבו ובמותנו ואושפז עד ליום 8.8.02 (נספח א/1 לכתב התביעה). במהלך האישפוז הופנה התובע ליחידה הרדיולוגית האבחנתית לשם בדיקת טומוגרפיה של עמוד השדרה, ובבדיקה אובחן שבר דחוס של L2 והיצרות ספינלית סגיטלית (נספח א/2 לכתב התביעה). עקב הימשכות הכאבים בגב התחתון, נזקק התובע לטיפול פיזיותרפי (נספחים ד'-ו'   לכתב התביעה). לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה הוא סובל מכאבי גב, המגבילים אותו בכל עבודה פיזית שהיא. 

            הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות, המחלוקת נסובה על גובה הנזק בלבד.

מטעם בית משפט מונה ד"ר כספי, מומחה בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה"), אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה פגימה - שבר דחיסה (50%) בגוף חוליה L2, ללא הגבלת תנועה, בגינו זכאי לנכות בשיעור 10% לצמיתות, לפי סעיף 37 (8) ב' לתקנות המל"ל (להלן: "חוות הדעת").

            הצדדים ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו.

ב.         חקירת המומחה

            בחקירתו הנגדית עמד המומחה על חוות דעתו והבהיר כי שבר דחיסה הוא חוליה שנדחסת כאשר מופעל עליה כוח אנכי. בדרך כלל חלקו העליון של גוף החוליה נדחס כלפי מטה. אחוזי הנכות נובעים אפוא מהדחיסה הניכרת אשר יש לה השפעה על יכולת התפקוד:

" בדרגת זיוות כזו התהליך של שחיקה ניוונית במקטעים הסמוכים לאזור השבר, הוא הרבה יותר מואץ מאשר לאדם רגיל, ולבטח לאדם שיש לו היסטוריה של שינויים בעמוד השדרה המותני, זו ההשלכה האמיתית. לגבי תנועות של עמוד שדרה זה לא הגביל אותו בבדיקה שלי, לא תהייה לו מגבלה תנועתית אלא מגבלת כאב. ההשלכה של הנכות שקבעתי היא השלכה תפקודית של כאב ולא מגבלה של תנועות. תפקוד יום יומי שמוגבל בגלל הכאבים... במבנה האנטומי אין הגבלה בתנועה שיכולה להשפיע על התנועות שלו. גם בבדיקה שלי טווחי התנועה שלו נמצאו תקינים. יש לו מגבלה ששבר עם תזוזה ברמה כזו יעשה לו צרות עתידיות. מדובר באנשים צעירים... זה עשוי לעשות לו יותר צרות מאוכלוסיה רגילה שאין לה את השבר הזה. נכון להיום הצרות יכולות לבוא לידי ביטוי בכאב. (פרוט' מיום 5.9.06 עמ' 9 ש' 19-8)

התרשמתי ממקצועיותו של המומחה ואני מקבלת את מסקנתו באשר לנכותו הרפואית של התובע. חוות הדעת לא נסתרה או הופרכה באופן כלשהו ואף לא הוכח כי יש לייחס חלק מהנכות לעברו של התובע.

על כן אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע היא כקביעת המומחה - 10%.

ג.          הנכות התפקודית

לטענת התובע שיעור נכותו התפקודית גבוה משיעור נכותו הרפואית. על פי עדותו של התובע בתצהיר עדותו הראשית (ת/7), כאבי הגב מציקים לו עד היום ומונעים ממנו לעבוד בעבודה הדורשת מאמץ פיזי כפי שעבד עובר לתאונה. בחוות דעתו קבע המומחה כי המגבלה שינתה את חייו של התובע לעומת מצבו לפני התאונה, ובתשובה לשאלות הבהרה אף אימץ את מסקנת המומחה לרפואה תעסוקתית הקובע כי התובע מוגבל, ועל כן אינו יכול לעסוק בעבודה פיזית והרמת משאות כבדים.

מנגד טוענת הנתבעת כי נכותו של התובע חסרת כל השלכה תפקודית. לחילופין נטען כי יש להעמיד את שיעור נכותו הרפואית כשיעור נכותו התפקודית.

לתובע עבר רפואי הקשור בגב, ומכל מקום, על פי עדות המומחה התובע לא סובל ממגבלה תנועתית כלשהי אלא רק ממגבלת כאב. התובע עבד במספר לא מבוטל של מקומות עבודה לאחר התאונה, הדורשים, בחלקם לפחות, מאמץ פיזי, ובחר להתפטר או פוטר לא בשל מגבלות הגב שלו, כפי שעולה מעדותו בחקירה הנגדית. 

" הלכה פסוקה היא שהנכות התפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה, אם כן, להיות זהה או דומה לנכות הרפואית וכך במקרים רבים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה (ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פד"י נב'

(3), 792) אחוזי נכות רפואית אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה, אלא הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של הניזוק ובטיב הפגיעה בבריאותו. יש והפגיעה בגופו של הניזוק אינה חמורה כלל, אך בגללה אין הוא מסוגל לעסוק במקצועו הקודם, ולהיפך - יתכן והפגיעה היא חמורה, אך בכל זאת מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו ללא הגבלה" (ע"א 646/77, לוי נ' עמיאל, פד"י לב'

(3), 589, 593, ת.א. 1430/96 (י-ם) אהרוני עודד נ' אומני הורייזן בע"מ (דינים מחוזי, כרך לד' (2), 846).

            בקביעת הנכות התפקודית יש לקחת בחשבון את נסיבותיו הרפואיות של הנפגע ולבחון האם נכותו הרפואית טומנת בחובה הגבלה תפקודית בכושרו להשתכר. מקצועו של הנפגע מחד, ומצבו הנפשי ויכולת ההסתגלות שלו מאידך, ישפיעו ללא ספק על קביעת מידת התפקודיות של הנכות שנגרמה לו (ע"א 627/88, ימיני נ' שאבי, פ"ד מז' (4), 155).

            מחד התובע, אדם צעיר, סיים 12 שנות לימוד, לא רכש מקצוע מסוים עובר לתאונה וכישוריו הם פיזיים בלבד. מאידך תלושי השכר שצורפו מצביעים על כך כי מיד לאחר התאונה שכרו השביח ואף כטכנאי כבלים השתכר יותר מאשר עובר לתאונה. התובע גם העיד כי החלפת מקומות העבודה באופן תדיר לא היו קשורים לבעיות הגב מהן הוא סובל לטענתו. נוכח האמור לעיל, אני סבורה שיש להעמיד את הנכות התפקודית כשיעור הנכות הרפואית.