פסק-דין בתיק א 19775/03

1.         התובע יליד 14.11.66, הגיש תביעה זו, לפיצויים, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד) וזאת עקב שתי תאונות דרכים שאירעו לו,   במהלך עבודתו שתיאורן כדלהלן:

תאונה ראשונה ארעה לו לטענתו, ביום 16.9.97 כאשר נהג במשאית בעליה והכניס להילוך גבוה ואזי קפצה והטלטלה המשאית כה חזק עד שהשמשה הקדמית שלה נסדקה וכתוצאה מכך גבו נתפס והוא נותר מרותק לכיסאו ונגרמו לו נזקי גוף (להלן:"התאונה הראשונה"). תאונה נוספת אירעה, לו לטענתו ביום 26.1.01 כאשר בעת ירידתו מהמשאית בשעת טיפול גריז למשאית ונפל לאחור  ונפגע בגבו (להלן: "התאונה השנייה").

2.         הנתבעת  כפרה בנסיבות אירוע התאונות הנ"ל ובחבותה לפצות את התובע על פי חוק הפלת"ד בגינן. לטענתה, עדות התובע לגבי הנסיבות הינה בגדר עדות יחידה שאין לה סיוע ועל כן לא הוכח כי אומנם אירעו התאונות הנטענות. ביתר פירוט טענה הנתבעת כי התובע לא הביא כל עדים מלבד עדותו לגבי נסיבות אירוע התאונה הראשונה ועל כן נסיבות אלה לא הוכחו ובאשר לתאונה השנייה, טענה הנתבעת כי אין מדובר בתאונת דרכים שכן התובע נכנס לבצע גריז במשאית במסגרת טיפול שוטף ואין מדובר בתיקון דרך כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הפלת"ד.

שאלת החבות:

3.         באשר לתאונה הראשונה טענה הנתבעת כי התובע מסר עדות יחידה ללא סיוע. לגבי התאונה השניהטענה כי גירסת התובע כי החליק מהמדרגות של המשאית בעת שירד ממנה סותרת גירסאות אחרות בהן טען כי החליק כאשר עלה למשאית. מכל מקום, לטענתה, אין קשר סיבתי בין הגירוז והשימון של המשאית לבין השימוש במשאית וכי לא מדובר גם ב"תיקון דרך".

שקלתי את טענות הצדדים ונראה כי לעניין  החבות יש לקבוע כי התאונות המתוארות על ידי התובע אכן ארעו ועל כן יש לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגינן בהתאם לחוק הפלת"ד.אבהיר מסקנתי זו.

אומנם התובע העיד ומסר גירסה המעלה תמיהות מסויימות (תצהיר  ת/1 ועמ' 6 ואילך לפרוטוקול) וצודקת ב"כ הנתבעת כי לעניין התאונה השניה קיימות גרסאות שונות של התובע כאשר פעם הוא טוען שהוא נפל בעת שעלה על המשאית ופעם הוא טוען שנפגע בעת שירד מהמשאית. התובע בהופיעו בפני עשה רושם של אדם לא מתוחכם ופשוט וניתן לתת אמון בגירסתו כפי שעולה מהמסמכים לאופן אירוע שתי התאונות.

אתחיל לגבי נסיבות אירוע התאונה השניה. הנתבעת הגישה תמליל שיחה שבוצע עם התובע נ/10 שבו קיימת גירסה לפיה התאונה אירעה כאשר התובע היה מחוץ למשאית. דא עקה, נסיבות גביית עדות זו מעלה תהיות בנוגע לדרך פעולת החוקר. מכל מקום החוקר התעלם מגירסה כתובה של התובע בפני חוקר המל"ל נ/8 מיום 4.2.02, אשר הוגשה על ידי הנתבעת ואשר היא מסתמכת עליו. בהודעתו זו מסר התובע גירסה שבכוונתי לאמצה כגירסה ההגיונית ועל כן גם הנכונה, וכך הוא מסר:

"ש.ת: לתחנה הגריז הגעתי בשעות הבוקר ותחילה נכנסים עם המשאית והעגלה לבצע גריז לעגלה ולאחר שסיימתי לגרז את העגלה הוצאתי אותה מתחנת הגריז לשולי הכביש שם ניתקתי את העגלה מהמשאית ונסעתי פעם נוספת לתחנת הגריז על מנת לגרז את המשאית.

ש.ת: פועל אחד ביצע את עבודות הגריז למשאית ולעגלה.

ש.ת: לאחר שהפועל סיים את עבודת הגריז יצאתי מתחנת הסיכה בנסיעה עם המשאית ובמטרה להתחבר לעגלה".

            ש.ת: אציין שאת המשאית כיוונתי בנסיעה לאחור לכיוון היצול של העגלה.

ש.ת:בשלב זה רציתי לרדת מהמשאית על מנת לחבר את צינורות השמן והאוויר והחשמל וכן גם להרים את וו הגרירה.

ש.ת: בזמן שירדתי במדרגות הממוקמות ליד דלת הנהג, החלקתי ונפלתי על הישבן ועל הגב".

בניתוח גירסה זו נראה כי מדובר בירידה מתוך רכב לאחר שהמשאית היתה בתנועה ונעשה בה שימוש תחבורתי לצורכי נסיעה ועל כן מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפלת"ד.

            באשר לתאונה הראשונה, אציין כי מלבד גירסת התובע קיים תיעוד רפואי אשר באנמנזה שבו נרשם כי התובע התקבל עקב כך שגבו נתפס כאשר בעת החלפת ההילוך המשאית קפצה (ראה נ/12). אומנם הכלל כי גירסה כתובה של תובע אינה יכולה לשמש כסיוע עצמי ידוע אולם בנסיות המקרה לגבי התאונה הראשונה, בהעדר עובדות סותרות, ולאחר שהתאונה הוכרה ע"י המל"ל, בשים לב להתרשמותי מהתובע כפי שציינתי לעיל, יש באלה כדי להרים את הנטל המוטל על התובע במשפט אזרחי, להוכיח את גירסתו.

זאת ועוד המל"ל הכיר גם בתאונה הראשונה, כתאונת עבודה  ואף קבע לתובע נכות רפואית  צמיתה בשיעור של 5% בגינה. התאונה השניה אף היא הוכרה כתאונת עבודה, ובגינה נקבעה לתובע נכות בשיעור של 0%.

4.         כידוע קביעת המל"ל, בהעדר ראיות לסתור הינה קביעה על פי דין, ומחייבת בהליך זה, על פי סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד.

מכאן להיקף הנזק.