פסק-דין בתיק א 197646/02

מבוא

1.         מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

2.         התובע, נואמה מאיר (להלן: התובע"), יליד 9.11.73, דוקטור למזרחנות, נפגע בשתי תאונות דרכים, כמשמען בחוק הפיצויים.

התאונה הראשונה ארעה ביום 21.9.00 (להלן: "התאונה הראשונה"), והחבות בגינה מוטלת על הנתבעת מס' 1, המגן חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 1").

התאונה השניה, ארעה כחודשיים לאחר מכן, ביום 20.11.00 (להלן: "התאונה השניה"), והחבות בגינה מוטלת על הנתבעות 3 ו- 4, עילית חברה לביטוח בע"מ ואבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (להלן: "הנתבעות 3 ו-4")  .

הנתבעות הודו  בחבות והמחלוקת הינה, בשאלת גובה הנזק בלבד.

מהות הפגיעה והנכות

3.         התאונה הראשונה ארעה עת התובע נהג על קטנוע והחליק על כתם שמן בכביש. למחרת התאונה, פנה התובע לחדר המיון בבית החולים שיבא והתלונן על כאבי צוואר וגב. צילומים שבוצעו נמצאו תקינים והתובע שוחרר לביתו למנוחה.

4.         התאונה השניה ארעה בעת שהתובע נסע ברכב שהיה נהוג על ידי הנתבעת מס' 2 ורכב אחר התנגש ברכבם מאחור. התובע פונה באמבולנס לחדר המיון בבית החולים אסף הרופא.  בתעודת חדר המיון נרשם כי אינו זוכר את פרטי התאונה וכי התלונן על כאבי גב.

5.         לאחר התאונה השניה, התובע התלונן על כאבי גב, כאבי ראש והפרעות בריכוז. יצויין כי עובר לתאונות, סיים התובע לימודי תואר ראשון בהצטיינות והתקבל לתוכנית לדוקטורנטים מצטיינים. בשל תלונותיו בדבר ירידה בזיכרון, בקשב ובריכוז, הופנה התובע  לאבחון קוגניטיבי בעקבותיו עבר סדרת טיפולים, ביחידה לשיקום נפגעי ראש בבי"ח לוינשטיין. 

6.         מטעם בית המשפט מונו מומחים בתחומי האורטופדיה והנוירולוגיה.

7.         ד"ר חנן טאובר, המומחה בתחום האורטופדי ציין כי  בבדיקת התובע נמצאה מגבלה מזערית בצידוד הראש לשני הצדדים ורגישות עזה בלחץ על עמוד השדרה הגבי העליון.  ד"ר טאובר, העריך את נכותו של התובע  בשיעור 5% באופן מותאם לסעיף 37 (5) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), וקבע כי הנכות הצווארית האמורה, הינה תולדת התאונה השניה.

8.         פרופ' דוד ירניצקי, אשר מונה כמומחה בתחום הנוירולוגי, ציין כי סמוך לאחר התאונה השניה, החל התובע להתלונן על הפרעות ריכוז וזיכרון וכי האבחון הקוגניטיבי הצביע על הפרעה במספר רב של פונקציות קוגניטיביות.  פרופ' ירניצקי קבע כי מדובר בתמונה בתר חבלתית הכוללת הפרעה קוגניטיבית משמעותית והעריך את הנכות הנוירולוגית, בשיעור של 20%, על פי סעיף 29 (11) מותאם לסעיף 34 (2) לתקנות.

כן ראה פרופ' ירניצקי, לחלק את הנכות, בחלקים שווים, מחצית בגין כל תאונה, כאמור בחוות הדעת: "לגבי משקלן היחסי של שתי התאונות ביצירת הנכות - מר נואמה מסר על הפרעות ריכוז רק לאחר התאונה השניה, וגם הרישומים על הפרעה זו מופיעים רק לאחר התאונה השניה, כך שניתן היה לכאורה להניח שכל ההפרעה נובעת מתאונה זו. מאידך (א) משך הזמן בין שתי התאונות היה קצר מדי מכדי לאפשר לנזק קוגניטיבי אפשרי בעקבות התאונה זו להתבטא, ו(ב) בתאונה הראשונה היו, כמתואר על ידו, מספר חבלות ראש מול אבני שפה לאחר ההחלקה, אשר יכולות כשלעצמן לגרום להפרעה קוגניטיבית. ההופעה של ההפרעה קוגניטיבית לאחר התאונה השניה היא ככל הנראה פועל יוצא של הצטברות משתי התאונות גם יחד, ואני קובע, על כן, חלוקה שווה בין התאונות, כלומר כל אחת אחראית למחצית מהנכות.".

9.         פרופ' ירניצקי, זומן  לחקירה על חוות דעתו.

בחקירתו נשאל פרופ' ירניצקי, הן לעניין  שיעור הנכות והן לעניין חלוקתה בין התאונות.

10.        אשר לשיעור הנכות, פרופ' ירניצקי, ציין בעדותו כי קביעתו בדבר קיומה של פגיעה קוגניטיבית והערכת חומרתה, מתבססת, בין היתר, על דו"ח אבחון קוגניטיבי שנערך  בבי"ח לוינשטיין, וכדבריו: " הנזק הקוגניטיבי המשמעותי מבוסס על הדו"ח הקוגניטיבי בבית החולים לוינשטיין והתלונות שלו. אני אימצתי את מסקנות הבדיקה הקוגניטיבית... אני מסכים שבאופן עקרוני חוות דעת של נוירופסיכולוג מומחה מלומדת יותר. הסתמכתי על התוצאות, שכן הדו"ח נראה, על פניו, תקין." (עמוד 28 לפרוטוקול).  פרופ' ירניצקי אישר כי האבחון הקוגניטיבי האמור, נערך על ידי מרפאה בעיסוק וכי לו עצמו, אין ידיעה לגבי ניסיונה של הבודקת וציין כי: "אם אקבל תוצאות שונות ומשמעותית בבדיקה קוגניטיבית, יתכן שיהיה בכך לשנות את חוות דעתי" (עמ' 29 לפרוטוקול).

11.        בתום חקירתו של פרופ' ירניצקי, ביקשו  ב"כ הנתבעות כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט, לצורך ביצוע אבחון קוגניטיבי. בהחלטתי מיום 19.6.05, נעתרתי לבקשה והוריתי על מינויה של ד"ר רעיה אריאל, נוירופסיכולוגית קלינית, לצורך ביצוע בדיקה נוירופסיכולוגית ואבחון קוגניטיבי (עמ' 32-31 לפרוטוקול).

12.        ד"ר אריאל, ציינה בחוות דעתה כי התובע בעל אינטליגנציה כללית מעולה בתחום המילולי וכי ניכרת האטה משמעותית כללית בתהליכי חשיבה, עיבוד אינפורמציה וזיכרון. כן ניכרים קושי והתעייפות לאחר מאמץ מנטאלי וכל אלה מעידים על פגיעה קוגניטיבית, בעקבות חבלה מוחית, שגרמה לירידה בתפקוד מרמת תפקוד מעולה לרמה ממוצעת בלבד ובתחומים מסוימים, אף למטה מזאת. ד"ר אריאל, הוסיפה וציינה  כי עקב הפגיעה בתפקודי החשיבה, התובע, יידרש להשקיע מאמצים רבים יותר על מנת להגיע לתפוקה אקדמית, יצטרך להקדיש יותר זמן לאיסוף חומר, אירגון אינפורמציה ושינון מידע וכי הספק העבודה שלו, יושפע מההאטה בתהליכי החשיבה, הפוגעת במיוחד, בעבודה יצירתית.

13.        חוות דעתה של ד"ר אריאל, הועברה לעיונו של פרופ' ירניצקי, אשר ציין כי ממצאי האבחון הנוירופסיכולוגי, תואמים את מסקנות חוות דעתו וכי לתובע פגיעה קוגניטיבית ברורה, המשליכה על יכולת התפקוד המקצועי שלו באופן הולם לקביעת נכות בשיעור 20%.

14.        הנתבעת 1, מוסיפה ומלינה על חלוקת הנכות, באופן שווה, בין שתי התאונות. לטענת הנתבעת 1, נוכח העובדה שבתעודת חדר המיון, שנערכה יום למחרת התאונה הראשונה, לא צוינה חבלת ראש או פגיעה נוירולוגית כלשהי ונוכח העדר תלונות, בתקופה שבין התאונות מחד ותיעוד התלונות בדבר כאבי ראש וירידה בריכוז, רק לאחר התאונה השניה, יש לקבוע כי הנכות הנוירולוגית, הינה תולדת התאונה השניה בלבד או למצער כי "תרומתה" של התאונה הראשונה, פחותה מזו של התאונה השניה.