פסק-דין בתיק א 19749/04

על פי סעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975

1.         ב"כ הצדדים הסמיכוני לפסוק בתובענה זו, על דרך הפשרה, על פי סעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, אליהו ישראל (להלן: "התובע"), יליד 1954, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 9.5.01.

            כתוצאה מהתאונה, סבל התובע משברים בעצמות הטיביה והפיבולה, ברגל שמאל.

3.         התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), כתאונת עבודה.

            ועדה רפואית של המל"ל, קבעה את נכותו של התובע, כדלקמן:

             100% - מיום התאונה ועד 9.10.01, דהיינו, למשך 5 חודשים.

            20% נכות - מיום 10.10.01 ועד 31.3.02.

            15% נכות - מיום 1.4.02 ועד 31.8.02.

            10% נכות לצמיתות, בגין מצב שלאחר שברים בעצמות השוקה והשוקית, ברגל שמאל.

            קביעת הנכות האמורה, מחייבת בתביעה דנן, מכח סעיף 6 ב' לחוק.

4.         התובע עבד, עובר לתאונה, כטכנאי תקשורת, בחברת "אברי אלקטרוניקה" והשתכר, סך של כ- 5,200 ש"ח ברוטו לחודש (על פי שכר רבע שנתי כמצויין באישור המל"ל). סכום זה, בהצמדה להיום, מסתכם בסך של כ- 5,770 ש"ח ברוטו ולאחר ניכוי מס, סך של כ- 5,250 ש"ח נטו לחודש.

5.         בתום תקופת אי כושר בת 5 חודשים, חזר התובע לעבודתו והמשיך בה, תקופה של כשנה וחצי, עד מועד פיטוריו, ביום 16.3.03. במכתב הפיטורין, מיום 16.3.03, צויין כי מאז חזרתו לעבודה, ניכרת ירידה בכושר העבודה של התובע וכי הינו מפוטר, לאור העדר אפשרות להתאים עבודה שאינה כרוכה במאמץ פיזי. מאידך, יש לציין כי התובע עבד, משך כשנה וחצי, לאחר התאונה ומתלושי השכר שצורפו אף עולה כי ביצע שעות נוספות, עובר לפיטוריו.

בפברואר 2004, השתלב התובע במקום עבודה חדש, דרך חברת כח אדם. על פי תלוש השכר לחודש 10/04, שכרו של התובע, מסתכם בסך של כ- 4,300 ש"ח ברוטו אך יצויין כי לא הוגשו תלושי שכר נוספים, מעבר לאוקטובר 2004.

6.         בהתחשב במכלול הנתונים האמורים וטענות הצדדים בסיכומיהם, ראיתי לפסוק פיצוי כדלקמן:

א.         בגין הפסד השתכרות בתקופת אי כושר לעבודה, משך 5 חודשים, על בסיס שכר, בסך של 5,250 ש"ח נטו, סך של 26,250 ש"ח (בהתחשב בכך שמדובר בפסק דין, על דרך הפשרה, לא ראיתי להוסיף ריבית על נזקי העבר ומנגד, גם לא תתווסף ריבית על תגמולי המל"ל, ששולמו בעבר).

ב.         בנוסף, עותר התובע, לפסיקת פיצוי בגין הפסד השתכרות מלא, למשך תקופה של 11 חודשים, ממועד פיטוריו ועד למועד בו השתלב בעבודה חדשה. אין בידי לקבל טענה זו. יש לציין כי בתקופה האמורה, החל מיום 16.3.03 ועד פברואר 2004, נכותו של התובע היתה בשיעור של 10%, לפיכך, לא ניתן לקבל הטענה כי התובע היה בלתי כשיר לעבודה, באופן מוחלט, בתקופה זו.

            בנסיבות אלה, בהתחשב במהות הפגיעה והנכות ובהתחשב בגילו והשתכרותו של התובע, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסד השתכרות, בעבר - ממועד הפיטורין ואילך ובעתיד - עד הגיעו לגיל 67, בסכום גלובלי של 95,000 ש"ח.

ג.          הפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב ב- 10% נכות ו- 5 ימי אשפוז, מסתכם בסך של 17,140 ש"ח.

ד.         נוכח העובדה שהתובע אושפז, נותח ברגלו וגובס, ובהתחשב בתקופת אי הכושר, סביר בעיני כי התובע נזקק לעזרה מעבר למקובל ולמצופה מבני משפחה. מאידך, לא ברור הקשר בין ימי ההיעדרות של אשת התובע מעבודתה, לבין פגיעת התובע. בהתחשב במהות הפגיעה ותקופת אי הכושר, ראיתי לפסוק פיצוי בסך של 2,000 ש"ח, בגין עזרת בני משפחה, בתקופה זו.