פסק-דין בתיק א 19711/05

בפני בקשה לסילוק התביעה  על הסף בגין העדר עילת תביעה (בש"א 164395/05; להלן - הבקשה)

1.         המשיב, עו"ד במקצועו, הגיש ביום 13/03/05 נגד הנתבעים כתב תביעה בעילות של "הוצאת שם רע", "נגישה" ו"שקר מפגיע". התביעה הוגשה בעקבות תביעה קודמת אשר הגיש מכון התקנים נגד חב' קרן תעשיות רהיטים בע"מ (להלן - החברה) ובעלי המניות הרשומים של החברה, המשיב ומר חמו שלמה (להלן- בעלי המניות) וזאת, בגין חוב החברה שלא נפרע בסך 42,984 ש"ח.

בעלי המניות של החברה נתבעו אישית בטענה שידעו, כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים ושאין ביכולתה לעמוד בתשלום חובותיה ולמרות זאת, המשיכו לעשות שימוש בשירותי מכון התקנים, תוך הונאת מכון התקנים וניצול שירותיו ללא שנתכוונו לשלם בעבורם. בכתב התביעה נכתבו בין היתר הדברים הבאים:

 "במהלך השנים 2002 -2003, 2004 נקלעה נתבעת מס' 1 לקשיים כלכליים. על אף קשיים אלו, ועל אף שהנתבעים 2 ו- 3 ( בעלי המניות - ר.כ.) ידעו בוודאות כי אין ביכולתה של הנתבעת מס' 1 לעמוד בתשלום חובותיה לתובע, המשיכו הנתבעים לעשות שימוש בשירותיו של התובע, תוך ידיעה ברורה כי הנתבעת מספר 1 לא תוכל לפרעם". (סעיף 7 לכתב התביעה).

"... יש להטיל חבות אף אישית על הנתבעים 2 ו- 3 שכן הנתבעים 2 ו- 3 השתמשו באישיותה המשפטית הנפרדת של הנתבעת מס' 1 לצורך הונאת התובע וניצול שירותיו ללא שהתכוונו לשלם בעבורם ו/או ניהלו את עסקי הנתבעת מס' 1 שלא לטובת הנתבעת מס' 1 ומתוך סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה". (סעיף 11 לכתב התביעה).

            המשיב הוא עורך הדין שרשם את החברה ומאחר ובשעתו, על פי הדין שהיה קיים אז, היה צורך בלפחות 2 בעלי מניות, נרשמה על שמו מניה אחת. מלבד הרישום לא טיפל המשיב  בחברה, לא ביקר בחצריה, לא היה מנהל בחברה ומעולם לא ייצג את החברה (סעיפים 5 ו- 6 לכתב התביעה כאן).

            ביום 7/11/04 נמחקה התביעה נגד המשיב, ללא צו להוצאות.

2.         ביום 3/5/05 הוגשה הבקשה לסילוק התביעה על הסף ולהלן תמצית טענות הצדדים:

            המשיב מבסס את תביעתו על שלוש עילות :

1.         "הוצאת שם רע" בניגוד לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן - חוק איסור לשון הרע). המשיב טוען, כי הדברים שנכללו בכתב התביעה ובתצהיר הנלווה לו, מהווים הוצאת שם רע. המבקשים טוענים, כי אין בטענת חוב גרידא, במסגרת עסקית כדי לפגוע בשמו הטוב של אדם. חילופי דברים הנעשים במסגרת ההליך השיפוטי, מהווים "פרסום" מותר לפי דין כמפורט בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המעניק חסינות מוחלטת לו גם היה בהם כדי להוות פגיעה באדם מסוים. יתרה מכך, המשיב נמחק מכתב התביעה, על פי החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה. מנגד טוען המשיב, כי בדברים אלו קבעו המבקשים כי הוא רמאי, נוכל, מקבל שירותים בידיעה ברורה שלא ישלם אותם ואין זה מהווה פרסום מותר לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.

2.         "נגישה" על פי סעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין). המבקשים טוענים, כי לא מתקיימת עוולת הנגישה אלא במקרה, שננקטו הליכים פליליים או הליכי פשיטת רגל ופירוק, שבדיעבד הוכחו כחסרי יסוד.

המשיב בתשובתו, ויתר על עילת הנגישה.

3.         "שקר מפגיע" על פי סעיף 58 לפקודת הנזיקין. המשיב מייחס עילה זו לתצהירו של מבקש 1 לפיו, הדברים האמורים בכתב התביעה הקודם, נכונים. לטענת המבקשים אין בכך כדי להוות עילה של "שקר מפגיע" ולענות על רכיבי העילה. מנגד טוען המשיב, כי הוא מבקש פיצוי עבור הוצאת שם רע ועבור שקר מפגיע משום, שזכותו של אדם הנפגע משקר מפגיע, לקבל פסק דין שיאשר, כי נעשה מעשה עוולה נגדו.

           דיון

3.         לאחר שעיינתי בכתב התביעה ונספחיו, בבקשה לסילוק על הסף ובתגובות הצדדים, הגעתי למסקנה, שיש לקבל את הבקשה, וזאת מהנימוקים הבאים:

            לשון הרע

4.         סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע מטרתו, להקנות חסינות מפני תביעה בכל הקשור לפרסום "שנעשה תוך כדי דיון" ולהגן על האינטרס הציבורי, שהמשתתפים בהליכים משפטיים יוכלו להתבטא ללא מורא ומבלי שיהיה עליהם לשקול כל מילה ומילה.

ההגנה המוחלטת המוענקת בסעיף 13(5) נתונה לעורך דין המופיע בפני בית המשפט והיא חלה על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב, לרבות על כל פנייה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט וכן על כתבי טענות, תצהירים, מסמכים המוגשים לבית המשפט וכן מסמכים כאלה המוחלפים בין בעלי הדין לפני הגשתם. (ראו: רע"א 3614/97 דן אבי יצחק נ' חב' החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד נג(1) 26; ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל פ"ד כח(2) 620; א' שנהר "דיני לשון הרע", עמ' 199; ת.א. 57646/99 (שלום, ת"א) ד"ר וינברג משה, עו"ד נ' עו"ד צבי כהנא, פס"ד מיום 3.6.04).

לאור האמור ברור, שדברים שנטענו בכתב התביעה הקודם ובתצהיר התומך בו נהנים מההגנה המוחלטת, שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע ולא ניתן לתבוע בגינם.