פסק-דין בתיק א 197070/02

            הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ  (להלן: "הבנק") הגיש נגד הנתבע, יורם בן עמי (להלן: "הנתבע") תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת חוב שנצברה בחשבונו בבנק בסך 485,730 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה. יתרת החוב נוצרה כתוצאה מפרעון ערבות בנקאית שערב הבנק לנתבע ואשר חולטה על ידו ביום 6.2.02.  הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ובמקביל הגיש כתב תביעה כנגד הבנק להחזיר לו את סכום הערבות וכן לפצותו על הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מחילוטה. הואיל והשאלות העובדתיות והמשפטיות המתעוררת בשני התיקים הינן זהות אוחד הדיון בשניהם.

ואלה העובדות הנדרשות לעניין:

1.         ביום 6.4.97 פתח הנתבע חשבון בבנק וביום  7.8.98 חתם על בקשה וחוזה להוצאת ערבות בנקאית לטובת בנק פיבי לונדון בסכום של 700,000$ (להלן: "חוזה הערבות"). ביום 9.8.98  הוצאה ונשלחה הערבות הבנקאית  לבנק פיבי (להלן: "הערבות הבנקאית").

2.         כבטוחה לפרעון סכום הערבות הבנקאית שועבדו תוכניות חסכון שקליות צמודות מדד, אשר החזיק הנתבע בחשבונו בבנק.

3.         תוקף הערבות הבנקאית הוגבל  ל- 6 חודשים והוא הוארך מזמן לזמן על פי דרישות בנק פיבי לפרעון הערבות או להארכתה.

4.         כשנה לאחר הוצאת הערבות הבנקאית, חלה עליה בשער הדולר לעומת עליית המדד באופן שיצר פער הולך וגדל בין שווי הבטחונות השקליים, שהיו בידי הבנק להבטחת פרעון הערבות הבנקאית לעומת גובהה של הערבות, אשר ננקב - כאמור - בדולרים. דרישותיו של הבנק מהנתבע להגדיל ולעבות את הבטחונות נענו על ידי האחרון בהתעלמות או בשלילה.

5.         ביום 23.1.02 התקבלה בבנק דרישה נוספת של בנק פיבי להארכת תוקף הערבות הבנקאית או חילוטה. משסרב הנתבע, פעם נוספת, לדרישתו של הבנק להגדיל את שווי הבטחונות או לחלופין ליתן לו לוח זמנים ברור להגדלתם, מומשה הערבות הבנקאית ביום 6.2.02. במקביל, קיזז הבנק את כספי הבטחונות שהוחזקו אצלו להבטחת תשלום הערבות הבנקאית ובגין יתרת החוב הוגשה, כאמור, התביעה.

טענות הצדדים:

            הואיל והתביעה היא תביעה בסדר דין מקוצר, אשר אין חולק על יתרת החוב שנוצרה כתוצאה מחילוט הערבות הבנקאית ופרעון תוכניות החסכון, נותרו לדיון טענות ההגנה של הנתבע, אשר מהוות גם את עילת התביעה בתביעה שהגיש נגד הבנק. קשה לפרט את טענות ההגנה של הנתבע במסגרת פרק "טעוני הצדדים", שכן הגנתו השתנתה וקיבלה פנים שונות ומגוונות ככל שהלך והתקדם ההליך. לא הרי טענות ההגנה שנטענו בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן כטענות ההגנה כפי שבאו לידי בטוי בתצהיר עדותו הראשית וכהרי אלה שבאו לידי ביטוי  בסיכומי הנתבע. כזיקית המחליפה צבעיה במהלך זחילתה כך גם ניהל הנתבע את ההליך המשפטי.  הוא שינה את גרסאותיו חדשות לבקרים וכשנוכח לדעת ולהבין כי הגיע לדרך ללא מוצא ביצע תפנית וטען טענות חדשות, אשר אינן יכולות לדור בכפיפה אחת עם קודמותיהן. יאמר, באופן כללי, כי ההגנה מתבססת על טענות כדלקמן:

1.         הבנק פרע את הערבות הבנקאית מבלי שנדרש לעשות כן על ידי המוטב.

2.         הנתבע מעולם לא הסכים להארכת תוקפה של הערבות הבנקאית, כפי שנעשה מזמן לזמן על ידי הבנק.

3.         לא היתה סיבה לדרוש מהנתבע להגדיל את הבטחונות להבטחת פרעון הערבות הואיל ומלכתחילה, במועד הוצאתה, כבר היה קיים פער בין שווי הבטחונות לבין שווי הערבות הבנקאית.

4.         הדרישה להגדלת הבטחונות הינה תנאי מקפח בחוזה אחיד.

5.         הבנק לא הודיע לנתבע זמן סביר מראש על כוונתו לחלט הערבות ועל הצורך בהגדלת הבטחונות כתנאי לאי חילוטה .

6.         הבנק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו.

דיון:

            כפי שכבר נרמז לעיל, סיכומי הנתבע התעלמו מהעדויות והראיות שהונחו בפני בית המשפט. נטענו בסיכומים טענות עובדתיות אשר בינן לבין העובדות שהוכחו הקשר הוא מקרי במקרה  הרע לנתבע ובמקרה "הטוב" נטענו בסיכומים טענות עובדתיות סותרות אשר מלמדות על אופי הגנתו של הנתבע. 

1.         טענת הנתבע, כפי שעולה מסעיף 1 לסיכומיו, על כי הבנק החליט על דעת עצמו לממש את הערבות הבנקאית מבלי שנדרש לכך על ידי המוטב טוב היה שלא נטענה משנטענה. נספחי כ' לתצהיר עדותו הראשית של מנהל סניף הבנק  בקרית שמונה, בן ששון יום טוב (להלן: "בן ששון") הינם אסמכתא לדרישותיו החצי שנתיות של בנק פיבי להארכת תוקף הערבות, או לחלופין לפרעונה, לרבות דרישתו האחרונה מיום 23.1.02. ויודגש, מהותה של הערבות הבנקאית הינה ערבות אוטונומית, אשר אינה תלויה ביחסים החוזיים שבין הנתבע לבין המוטב על פי הערבות והיא נפרעת על פי דרישתו של המוטב מבלי הצורך לחקור ולדרוש האם דרישת הפרעון נסמכת על עסקת היסוד מכוחו היא הוצאה (ראה ע"א - AMS נגד בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, נד' (2), 394 בע"מ 400). אשר על כן, משנדרש הבנק על ידי המוטב לפרוע את הערבות לא נותר בידיו שיקול דעת כלשהו אם לעשות כן אם לאו ומכוח עצמאותה של הערבות הבנקאית הוא היה מחויב לפרעה.

            בהקשר זה יוער כי אם היה ממש בטענת הנתבע היה מגיש - בוודאי - ערב מימוש הערבות בקשה למתן צו המונע מהבנק לממשה. המנעותו מלעשות כן מלמדת על רצינות הטענה.