פסק-דין בתיק א 1969/03

1.         עקב עומס עבודה רב התעכב פסק דיני ועם בעלי הדין הסליחה.

2.         התובע הגיש תביעה תחילה כנגד הנתבע 1 (להלן, גם "פלדהיים") ועתר לחייבו בתשלום סך 20,000 ש"ח וכן בהחזרת שישה שיקים על סך 1,630 ש"ח כל אחד (להלן - "ששת השיקים"). אין חולקין כי תביעה זו הוגשה במסגרת מערכת יחסים שבין בעלי הדין בגדרם נטען להלוואות הדדיות.

3.         בהחלטתי מיום 15.4.04 נדרשתי לעתירתו של פלדהיים לסילוק התביעה על הסף לנוכח פסק דין שניתן ביום 8.10.02 על ידי כב' השופטת ג'דעון בבית המשפט לתביעות קטנות בקריות. ציינתי כי בדעתי להיענות לבקשה, אך באורח חלקי. הבהרתי שם כי לנוכח פסק הדין האמור אין בדעתי להידרש לטענת התובע אודות הלוואה נטענת על סך 2,000 ש"ח הסותרת את קביעתה של השופטת ג'דעון ואף אין בדעתי להידרש לעוגמת נפש ולמצב נפשי אליו נקלע עקב המסכת האמורה.

            ואולם, כך המשכתי, בעקבות פסק הדין נעשה מעשה על ידי התובע שהרי נטען כי הוא שילם לרגב במזומן סכום פלוני. לכן "כתוצאה מכך יכול שמשתמעת משמעות חדשה למאזן שבין הצדדים. בעניין זה המסכת שבפניי לא ברורה. מפרוטוקול דיון בפני כב' הרשמת ספרא-ברנע קשה לי להבין מה המשמעות המתחייבת. ככל שאף עניין זה עמד בפני כב' השופטת ג'דעון לא הוצג בפניי פרוטוקול הדיון שבפניה. משום כך, ולו בשלב זה, יש בדעתי להידרש לתובענה, במסגרת המצומצמת האמורה" (סעיף 4).

4.         בהמשך הונחו תצהירים  ונשמעו ראיות בגדרן העידו התובע ורגב, מטעם פלדהיים, אף הונחו סיכומי טענות. ואולם בגדר החלטתי מיום 12.7.05 החלטתי שלא ליתן פסק דין. ציינתי כי התובע טוען כי על פלדהיים להשיב לו ששת השיקים. הבהרתי כי לעניין זה פלדהיים מכחיש כי הוא מחזיק בששת השיקים, הגם שהוא נוקט לשון מעורפלת בכך שהוא מציין שמדובר בשיקים "שנותרו בידי הנתבע ו/או רגב" (סעיף 9(ג)). לעומת זאת מתצהירו של רגב משתמעת גרסה החלטית יותר, שהרי הוא מציין כי "אני אוחז בשישה שיקים על סך 1,630 ש"ח כל אחד" (סעיף 2 לתצהיר נ/1). המשכתי והראיתי כי התובע מעיד כי שיקים אלו "הם השיקים שהיו שייכים לנתבע והוא הציג אותם בבית המשפט (בדיון בפני השופטת ג'דעון - ש.ל.) . הוא העביר את השיקים לעודד רגב על מנת להראות שהשיקים שייכים לעודד רגב ולמעשה לכאורה שלא שילמתי" (עמ' 5 לפרוטוקול).

            לנוכח נתונים אלו הוריתי כי ראוי להגיש כתב תביעה מתוקן שהרי ככל שאגיע למסקנה, דרך מהות, כי התובע צודק בדינו, וכן ככל שאשתכנע כי אכן ששת השיקים מצויים באחיזתו של רגב ולא של פלדהיים, כטענת רגב, יהא פסק דיני חסר משמעות. שהרי איני יכול להורות לפלדהיים להורות לרגב להשיב לתובע את ששת השיקים. אכן נהיר היה לי כי בשלב זה איני קובע מסמרות אלא מסתפק בקביעה שדברו של רגב, כבעל דין, לא נשמע.

5.         בהמשך, איפוא, הוגש כתב תביעה מתוקן הן נגד פלדהיים והן נגד רגב. כתב תביעה מתוקן זה עניינו אך בעתירתו של התובע להורות לנתבעים, או למי מהם, להשיב לו ששת השיקים. הונחו כתבי הגנה מתוקנים. בהמשך הונחו תצהירים משלימים של התובע ושל רגב. לנוכח כל אלו הוריתי על הגשת סיכומי טענות משלימים.

6.         גרסתו של התובע, כעולה מתצהירו המשלים, היא כי הוא לווה שתי הלוואות. ההלוואה הראשונה ניטלה מפלדהיים בסכום של 8,000 ש"ח ולהבטחת השבתה הוא מסר לפלדהיים את ששת השיקים, הם נשוא התביעה. בהמשך ניטלה הלוואה שניה מרגב בסכום של 8,600 ש"ח ולהבטחת השבתה נמסרו שני שיקים על סך 8,600 ש"ח.

            בהמשך, בתאריך 17.9.01, נפרעה ההלוואה הראשונה לפלדהיים ופלדהיים נתבקש להשיב את ששת השיקים והוא סירב לעשות כן. בתאריך 28.9.01 נחתם הסכם עם פלדהיים שהסדיר את מסכת היחסים בין השניים.

            אחרי שהתביעה נגד פלדהיים נדחתה על ידי השופטת ג'דעון שילם התובע לרגב סך של 8,600 ש"ח במזומן ורגב השיב לו שיקים על סך 8,600 ש"ח להבטחתה. ואולם רגב סירב להחזיר את ששת השיקים שנמסרו לו על ידי פלדהיים.

7.         גרסתו של פלדהיים, כעולה מכתב הגנתו המתוקן, היא כי אין כל קשר בין ההלוואה שנתן לתובע לבין אותם ששת השיקים. גרסתו של רגב, כעולה מכתב הגנתו המתוקן, היא שהוא אחז כדין בששת השיקים. הוא לא הלווה לתובע כל סכום אלא נקשר עמו בעסקה של החלפת שיקים כאשר השיקים מחשבונו כובדו ואילו השיקים של התובע סורבו. לנוכח כל אלו קיבל רגב את ששת השיקים והוא אוחז בהם כדין. אכן ששת השיקים סוחרו לידי צד ג', אחד אביגדור דני (להלן - "אביגדור"), ואף דבר זה נעשה כדין.

8.         בחנתי מכלול הנתונים שבפניי והחלטתי לדחות את התביעה. ראש לכל, ברי כי התביעה חסרת-נפקות. שהרי בגדר כתב התביעה המתוקן לא נטען לסעד כספי אלא נטען להשבתם החפצית של ששת השיקים. והרי כבר בכתב התביעה המתוקן מגלה התובע עצמו מודעות לכך שששת השיקים סוחרו לאביגדור. אביגדור אינו בעל דין בפניי. בוודאי שאין כל סיבה להורות לו להשיב את ששת השיקים. ממילא, וגם לו הייתי סבור שהצדק עם התובע, איני יכול להורות, לא לפלדהיים ולא לרגב, להשיב את ששת השיקים אשר אינם נמצאים תחת ידם.

9.         אף לגוף העניין לא שוכנעתי כי התובע הרים את הנטל במסכת המצומצמת כפי שהוגדרה בגדר החלטתי מיום 15.4.04. אכן, נהיר לי הקשר בין פלדהיים לבין רגב. זו הסיבה, כך יש להניח, שבגדר הסכם שנקשר בין התובע לבין פלדהיים, הוזכר אף עניינו של רגב, הגם שרגב מכחיש שהוא היה מודע להסכם זה. מכל מקום בגדר ההסכם האמור אין כל זכר לאותם ששת השיקים נשוא התביעה אך יש אישור של התובע כי העסקה עם רגב, כגרסתו של רגב, היא עסקה של החלפת שיקים, וממילא לא של הלוואה.

10.        בגדר החלטתי מיום 15.4.04 היתרתי לתובע להראות ולהוכיח כי ככל שהוא שילם לרגב סכום פלוני, יכול שתשתמע מכך משמעות חדשה למאזן שבין הצדדים. לא שוכנעתי בכל ראיה כאמור. נהפוך הוא: אם אכן יש קשר בין ששת השיקים להלוואות הנדונות, והשיקים האמורים נמסרו מלכתחילה לפלדהיים, בלתי סביר בעיניי הכיצד התובע לא דרש לקבלם, לא שעה שנפרעה ההלוואה לפלדהיים ולא, בהמשך, שעה שנפרעה ההלוואה לרגב, כשיטתו.

11.        הפועל היוצא מכל אלו מוליכני לדחיית תביעת התובע נגד הנתבעים.

12.        לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובע.

            הנני מחייב את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו, בהתאמה, לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבע 1 ולנתבע 2 תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה כאשר פגרת ביהמ"ש לא תקטע את מרוץ המועדים האמור.

13.        המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים ולנתבע 2 בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום ט"ו בתמוז, תשס"ז (1 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.