פסק-דין בתיק א 19688/04

מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

התובע מס' 1, יוסי זימבור (להלן: "התובע"), יליד 1965, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום  14.8.03 (להלן: "התאונה"), במהלך עבודתו כנהג מונית.

התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת"), הינה רעיית התובע, התובעת את נזקיה כמיטיבה.

הנתבעות אינן כופרות בחבות והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

מהות הפגיעה והנכות

2.         ממקום התאונה, פונה התובע, לבי"ח איכילוב, שם אובחן כסובל משבר באגן, שברים בצלעות ובסטרנום. התובע עבר ניתוח לקיבוע השבר במפרק הירך ובהמשך הופנה לטיפולי פיזיותרפיה.

3.         ד"ר פרי, אשר מונה כמומחה מוסכם, ציין בחוות דעתו הראשונה, מיום 22.12.04 כי קיימת הגבלת תנועה במפרק הירך וכי בצילום CT, נראית היצרות של המרווח המפרקי וציסטות בראש הפמור ובגג האצטבלום. ד"ר פרי ציין כי נוכח העובדה שמדובר במפרק נושא משקל, סביר כי תחול התדרדרות במצב הן מבחינת הכאבים והן מבחינת טווחי התנועה כך שהתובע יזקק לניתוח להחלפת מפרק הירך הימני.

ד"ר פרי העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 30% בגין הפגיעה במפרק הירך ו- 3% בגין הצלקות.

4.         ביום 29.5.05, עבר התובע, ניתוח להחלפה שלמה של מפרק הירך הימני.

5.         התובע שב ונבדק על ידי ד"ר פרי אשר ציין בחוות דעתו העדכנית כי לאחר הניתוח, חל שיפור מבחינת הכאבים וטווחי התנועה. ד"ר פרי ציין כי נוכח גילו הצעיר של התובע, סביר להניח שיזקק לפחות להחלפה אחת נוספת של מפרק הירך והעריך את הנכות הצמיתה, בשיעור של 30% בגין הפגיעה במפרק הירך ו- 3% בגין הצלקות ובסה"כ, 33% נכות.

6.         הצדדים אינם חולקים על הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי ד"ר פרי.

7.         אשר לנכות התפקודית, טוען ב"כ התובע כי בהתחשב במהות הפגיעה ובעבודתו של התובע כנהג מונית, ראוי להעריך את הנכות התפקודית, בשיעור של 40%. מנגד, טוען ב"כ הנתבעות כי על אף שלאחר הניתוח להחלפת מפרק הירך, לא חל שינוי בשיעור הנכות הרפואית, הרי מבחינה תפקודית, מצבו של התובע השתפר, כפי שניתן לראות מהשוואת טווחי התנועה המפורטים בחוו"ד המומחה, לפיכך, יש לטענתו, להעריך את שיעור הנכות התפקודית בכ- 10%.

8.         לעניין ההבחנה בין המושגים, "נכות רפואית", "נכות תפקודית" ו-"שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות", אין לי אלא לשוב ולהפנות לע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב
(3) 792 (1995), שם נפסק מפי כב' השופט אור כי המושג "נכות תפקודית", בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כתוצאה מהנכות הרפואית, וכדבריו: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכות התפקודית..." (שם בעמ' 799 - 800).

9.         בענייננו, הנכות האורטופדית בגין הפגיעה במפרק הירך הימני, הינה בגדר נכות תפקודית, אשר את שיעורה, ראיתי להעריך, כשיעור הנכות הרפואית. אמנם לאחר הניתוח להחלפת מפרק הירך, חל שיפור במצבו של התובע, מבחינת הכאבים והגבלות התנועה אך יחד עם זאת, יש לזכור כי על פי הערכת המומחה, התובע יזקק לפחות להחלפה אחת נוספת של מפרק הירך, מה שמטבע הדברים, כרוך בתקופה של החמרה במצב ותקופות אי כושר נוספות, כך שבאופן ממוצע ולאורך תוחלת החיים, סביר יהא להתחשב  בנכות תפקודית ממוצעת, בשיעור של 30%.

עבודה והשתכרות

10.        התובע ציין בתצהירו כי עובר לתאונה, עבד בעבודות בניה ושיפוצים, כנהג חלוקה בקו חלוקת ביצים וכנהג מונית.

התובע צירף תלושי שכר, החל משנת 1997 ואילך, מהם ניתן ללמוד כי בתקופות מסוימות, השתכר, סכומים הנעים בין כ- 3,200 ש"ח  ל- 5,500 ש"ח נטו, במקומות עבודתו השונים. יחד עם זאת, יש לציין כי התובע לא עבד במקום קבוע ומסודר, החליף מקומות עבודה רבים, היה מובטל לסירוגין ואין בידו להצביע על רצף תעסוקתי. התובע ציין בתצהירו כי: "בשנה שלפני התאונה עבדתי בשיפוצים ועל המונית, אשר איתה נפגעתי בתאונה. ההכנסות שהצלחתי להשיג בתקופה זו הסתכמו בין 5,000 ל- 7,000 ש"ח בחודש. לא הייתי רשום במס הכנסה ובביטוח לאומי" (סעיף  5 לתצהיר, ת/2).  יצויין כי בשאלה 82 (ד) לשאלון, התבקש התובע לפרט השתכרותו, מעבודות שיפוצים, בשנה שעובר לתאונה ועל כך השיב: "לא היתה בתקופה זו עבודת שיפוצים"( נ/1). לגבי שנת 2002, צורפו שני תלושי שכר בלבד (לחודשים מאי-יוני 2002), על פיהם התובע השתכר, סך של 5,619  ש"ח ברוטו, מעבודתו אצל ברוך מאיר. התובע אישר כי לגבי התקופה שמיולי 2002 ועד למועד ארוע התאונה, משך למעלה משנה, אין ברשותו תלושי שכר או מסמכים כלשהם, המאשרים גובה השתכרותו (עמ' 9 לפרוטוקול) והעיד כי בתקופה זו, עבד כנהג על מונית ששכר מאחד בשם עזרא ג'רסי. התובע העיד כי בתקופה זו, עבד כעצמאי ושילם לג'רסי, דמי שכירות שבועיים עבור המונית וזאת מבלי שהיה ביניהם הסכם בכתב המסדיר את תנאי השכרת המונית. כן העיד התובע כי טרם הסדיר את הדיווח לרשויות המס והביטוח הלאומי, וכדבריו: " 3.5 חודשים לפני התאונה, לקחתי ממנו מונית, בתנאי שרציתי לקנות מונית ולהיות עצמאי. יש טווח של 6-3 חודשים שאני יכול לעבוד אצל מישהו, בלי לפתוח תיק. בטווח הזה, שלא הייתי מסודר עם שלטונות המס, קרתה, לצערי, התאונה " (עמ' 10 לפרוטוקול).

11.        כשישה וחצי חדשים לאחר התאונה, בחודש מרץ 2004, חזר התובע לעבוד, כנהג מונית שכיר והשתכר סך של כ- 3,200 ש"ח ברוטו בחודש. למעט תקופת אי הכושר שלאחר הניתוח השני, התובע ממשיך לעבוד כנהג מונית שכיר, אם כי לטענתו, אינו עובד באותו היקף כפי שעבד עובר לתאונה. התובע העיד כי מאז חזרתו לעבודה, הינו עובד כשכיר של בעלי המונית, המתחלפים מעת לעת וכי על אותה מונית, עובדים שני נהגים באופן שהוא עובד במשמרת בוקר והשותף עובד במשמרת ערב. התובע אישר כי לא הוטלו הגבלות כלשהן, על רישיון הנהיגה שלו וכי הינו נוהג על מונית בעלת גיר רגיל (עמ' 13 לפרוטוקול).

מתלושי השכר העדכניים שהוגשו, ת/3, עולה כי שכרו של התובע מסתכם בסך ממוצע של כ- 3,700-3,600 ש"ח ברוטו לחודש.

הפסדי השתכרות

12.        בנסיבות העניין, כשאין בידי התובע להראות נתונים לגבי שיעור השתכרותו, עובר לתאונה ואין הוא יכול להצביע על רצף תעסוקתי מחד ומאידך, בהתחשב בגובה השתכרותו, באותם חודשים לגביהם קיימים תלושי שכר ובהתחשב בחזרתו של התובע לעבודה, לאחר התאונה ובשיעור השתכרותו במומו, ראיתי להתחשב בבסיס שכר ממוצע, בסך של כ- 4,500 ש"ח נטו לחודש, לצורך פסיקת הפיצויים, בגין הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד.

13.        הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, לתקופות השונות הינו כדלקמן:

            א.         תקופת אי הכושר לאחר התאונה.