פסק-דין בתיק א 196283/02

1.    בסניף אשדוד של הבנק הנתבע (להלן " הבנק"), התנהל באמצעות התובע 1 (להלן: " ליברמן"), חשבון מס' 280488 אשר נפתח על ידי אמו הגב' פרנצ'סקה ליברמן ז"ל (להלן: " החשבון"). בעלת החשבון נפטרה ב-1999, אך ליברמן שניהל באותו סניף גם חשבונות אישיים שלו, העביר לחשבון אמו סכום של כ-540,000$ מכספי פיצויים מגרמניה שהיו מופקדים בבנק המזרחי המאוחד בע"מ. ההעברה בוצעה בפברואר 2001, וביולי אותה שנה בוצעו בכספים אלה בזו אחר זו 2 עסקאות. הראשונה שבהן הניבה רווח מסוים, השנייה הסתיימה בהפסד והיא נשוא המחלוקת כאן.

התובעים העמידו את תביעתם על סכום של 599,638 ש"ח. מסכום זה, 91,000 ש"ח נתבעו " כהחזר  של הסכום שקוזז מחשבון התובעים" בגין ההפסד בעסקה השנייה; כ-350,000 ש"ח נתבעו ברובם  כפיצוי בשל " אי יכולת התובעים לעשות שימוש בכספיהם" בתקופת העסקה השנייה וכ-4 חודשים לאחר מכן, ו-150,000 ש"ח נתבעו בגין סבל, אי נוחות מורת רוח וטרדה שהביאו להחמרה במצב בריאותו של ליברמן.

סכום התביעה צומצם במידה ניכרת בסיכומי התובעים והועמד על 214,143 ש"ח, כש-100,000 ש"ח מתוכו נתבעים כפיצוי בגין נזק גופני ונפשי, והיתרה בסך של 114,143 ש"ח - בגין ההפסד והנזק הכספי. 

2.    טרם שאדרש לטענות הצדדים לגופו של עניין,  אני רואה לציין את הדברים הבאים:

מסמכי פתיחת החשבון לא אותרו על ידי הבנק - ברשותו נמצאים רק טופס יפוי כוח מ-19.9.1993 חתום על ידי בעלת החשבון, לפיו מיופי הכוח בחשבון הם משה ליברמן ויונה ליברמן, וכן " חוזה דביטורי כללי" מפברואר 1995, חתום על ידי ליברמן כמיופה כוח של אמו בעלת החשבון.

הבנק מציין בתצהירים מטעמו ובסיכומיו שהוא כלל לא היה מודע לכך שבעלת החשבון נפטרה, וכי ליברמן פעל בחשבון השייך ליורשיה על סמך יפוי כוח שידע או היה צריך לדעת שהוא פקע עם פטירתה. ליברמן אכן עשה שימוש בחשבון של אמו. עם זאת, לא מדובר בכספים שהיו בחשבון בעת פטירתה כי אם בכספים שהועברו לחשבון על ידי ליברמן עצמו למעלה משנה לאחר הפטירה; הבנק לטענת ליברמן ידע גם ידע שאמו נפטרה (פרוטוקול מ-14.9.2005 עמ' 14, 15); הוא ואחיו התובע 2, הם יורשיה היחידים של בעלת החשבון (ראה: צוואת המנוחה ב-בש"א 130363/02) והתביעה הוגשה במקור על ידי " עזבון המנוחה פרנצ'סקה ליברמן ז"ל ע"י יורשיה ליברמן משה וליבן צבי עמנואל", כשהמצהיר הוא ליברמן כמי שטיפל בכספים שהופקדו בחשבון המנוחה בבנק.

ליברמן, כפי שמציין הבנק בסיכומיו, אומנם אמר בחקירתו כי אחיו אינו יודע כלל על התביעה, אך מסתבר שבעניין זה טעות בידו, משום שגם התובע 2 ייפה את כוחו של ב"כ התובעים להגיש את התביעה שבתיק זה כפי שעולה מייפוי הכוח שנחתם על ידו ב-15.8.2002 ואשר מצוי בתיק בית המשפט. ברור אפוא שהתביעה הוגשה מטעמם של שני היורשים של בעלת החשבון, ובזה הוסר הספק שהבנק מתייחס אליו בשולי סיכומיו בעניין הסמכות ליתן פסק דין בתביעה זו לאור הוראות סעיף 122 ל חוק הירושה, תשכ"ה-1965.

יתר על כן, במסגרת הליכי הקדם ניתנה החלטה לפיה "העזבון אינו אישיות משפטית, והתובעים הם היורשים" (החלטת כב' השופטת ר. רונן בבש"א 130363/02), ואכן, בסיכומי התביעה התובעים הם האחים משה ליברמן וליבן צבי עמנואל.

אשר לייפוי הכוח שבוטל עם פטירת בעלת החשבון - אכן ייפוי הכוח פקע, אבל כפי שנראה להלן, דווקא הבנק מבקש לתמוך בייפוי הכוח הזה את טיעוניו.  ומכאן, לעובדות ביתר הרחבה.

3.    ליברמן שלדבריו שוכנע להעביר את הכספים לבנק מבנק אחר, ביקש לקבל תשואה של לפחות 6% על הכספים שהוחזקו בפיקדון דולרי; הבנק לא היה מוכן להעלות את שיעור הריבית על הפיקדון, אך סגנית  מנהלת הסניף הגב' מימי טיקולסקיאר (להלן: " מימי"), למדה מפי ליברמן שמנהל תיקים מציע לו ריבית של 5.5%. היא ביררה אפוא באמצעות חדר העסקות של הבנק איך אותו מנהל תיקים "עושה את זה", וחזרה לליברמן עם הצעה לבצע את אותה עסקה באמצעות הבנק (סעיפים 7-10 לתצהירה וכן, פרוטוקול מ-20.11.2005, עמ' 21). לכן, כשהבנק טוען בסיכומיו (סעיף 10) שאת העסקה הראשונה יזם ליברמן - הוא אינו מדייק.

מכל מקום, העסקה שנרקמה כללה את הרכיבים הבאים: המרה של 500,000$ לפיקדון שקלי נושא ריבית בשיעור קבוע של 6.1%, לפירעון ב-29.10.01; חוזה עתידי מסוג פורווד (Forward) לשם רכישת 500,000$ שימסרו ב-29.10.01 לפי שער שנקבע מראש; כתיבת אופצית רכש (CALL) בסכום של 500,000 $ שתאריך פקיעתה ב-29.10.01, תמורת פרמיה בשיעור של  0.2% מרוכש האופציה.  

העסקה בוצעה והניבה, לפי חוות דעת מומחה מטעם התובעים, מר דן תמיר (להלן: " המומחה"), רווח בסכום של 20,475 ש"ח.

הבנק טוען לרווח בסכום של 65,475 ש"ח (סעיף 3 א. לסיכומיו). אלא שהפער של 45,000 ש"ח בין שני תחשיבי הרווח, נובע כולו מהפרשי שער - הבנק אינו מביא בחשבון את ההפרש בין שער הרכישה של המט"ח בעסקת הפורווד לעומת שער ההמרה של הפיקדון הדולרי בפיקדון שקלי, אבל כן מביא בחישוב הרווח הפרשי שער בסכום של 25,150 ש"ח שנוצרו בשל הפער בין שער הדולר ביום סיום העסקה לבין שער הרכישה של המט"ח כפי שנקבע בעסקת הפורווד - ואני סבורה שדרך חישובו של המומחה היא המתאימה למקרה נשוא מחלוקת זו.

הטעם לכך הוא, שליברמן ללא ספק ביקש לקבל חזרה במט"ח, את סכום הפיקדון הדולרי שהומר לשקלים, ואלמלא בוצעה העסקה השנייה מיד ביום בו בוצעה העסקה הראשונה, לא היו נוצרים באותו יום כל הפרשי שער. אין על כן מקום להציג את הסכום של 25,150 ש"ח  כרווח מהעסקה הראשונה. לעומת זאת ההכנסה בשקלים מהמרת הפיקדון הדולרי לפיקדון שקלי, הייתה נמוכה מעלות הרכישה של המט"ח בעסקת הפורווד ב-19,850 ש"ח וההפרש הזה נגס כמובן ברווח מהעסקה הראשונה (ראה: חוות דעתו של המומחה, עמ' 4,5).

אשר לטענת הבנק שהמומחה לא הביא בחשבון סכום של 16,546 ש"ח אשר נמשך על ידי ליברמן מהחשבון בתוך תקופת העסקה -

סכום המשיכה מהחשבון אינו רלבנטי לחישוב הרווח בעסקה, לא לפי שיטת המומחה, וכפי שעולה מההסברים בתצהירי הבנק - אף לא לפי שיטתו, והפער בסכום הרווח לפי שיטת הבנק לעומת סכום הרווח לפי שיטת המומחה, לא נגרם בעטיה של אותה משיכה.

4.    ב-29.10.01, היום בו הסתיימה העסקה הראשונה, בוצעה עסקה חדשה ל-3 חודשים נוספים, במתכונת דומה עם אותם רכיבים (להלן: " העסקה השנייה") אלא שהפעם, הפיקדון השקלי נשא ריבית בשיעור 1.55% - Prime הווה אומר: ריבית משתנה, וזה כשברקע תנאי שוק שונים מאלה ששררו בעת שבוצעה העסקה הראשונה. ריבית הפריים על פיקדונות הייתה "בקו ירידה" ואילו שער הדולר היה במגמת עליה. (לפי הפרסום באתר האינטרנט של בנק ישראל ריבית הפריים בתחילת 2001 עלתה על 9% ובסוף אותה שנה עמדה על 6.85%, כשבחודשי העסקה הראשונה: 10-8 היא שומרת על שיעור יציב של 7.8%, אך מיד לאחר מכן, בתקופת העסקה השנייה נמשכת מגמת הירידה). 

והעיקר - עסקת האופציה הסתיימה הפעם בהפסד בסכום לא מבוטל של 93,500 ש"ח משום ששער הדולר ביום סיום העסקה היה גבוה מהשער שנקבע למימוש אופציית המט"ח.

לפי חוות דעתו של המומחה, העסקה השנייה הסתיימה בהפסד של 81,012 ש"ח, ואילו הבנק, טוען להפסד של 57,012 ש"ח. הפער של 24,000 ש"ח מקורו שוב בהפרשי שער - הבנק אינו מביא בחשבון את ההפרש שבין שער ההמרה של הפיקדון הדולרי בפיקדון שקלי, לעומת השער שנקבע מראש לרכישת המט"ח בעסקת הפורווד. כאמור, נראית לי גישת המומחה, מזו של הבנק.