פסק-דין בתיק א 195939/02

1.         התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירות ושיווק של ציוד תקשורת וציוד משרדי (להלן: "התובעת").

2.         ביום 28.11.00 נחתם בין התובעת לנתבעת הסכם להשכרתה של מכונת צילום, לפיו שכרה הנתבעת 1 מהתובעת מכונת צילום מסוג פנסוניק תמורת דמי שכירות והשכרה חודשיים בסך של 0.025 $ ארה"ב לכל פעימת מונה בצירוף מע"מ, ומינימום 20,000 פעימות מונה לחודש (להלן: "מכונת הצילום").

3.         הנתבעת 2 שהייתה בעלת מניות בתובעת, ערבה אישית כלפי התובעת לקיום התחייבות הנתבעת 1 עפ"י ההסכם.

4.         הנתבעת לא שילמה את דמי השכירות בגין החודשים דצמבר 2000 וינואר 2001, בסך כולל של 4,784 ש"ח (כ- 1,000 $ בערכים דולריים).

5.         ביום 8.2.01, כחודשיים לאחר חתימת הסכם השכירות של מכונת הצילום, בקשה הנתבעת 2 מהתובעת לסיים את ההסכם בגין המכונה, ולהחזירה לתובעת טרם סיום תוקפו של ההסכם, והתובעת, לפנים משורת הדין לטענתה, הסכימה להחזרת המכונה שאכן הוחזרה לה והתמורה בגין השכרתה במשך חודשיים, לא שולמה לה למעט סך של 574 ש"ח.

6.         במקביל לרכישת מכונת הצילום, ביום 20.12.00, רכשה הנתבעת מהתובעת מרכזיית טלפונים + ציוד נלווה בסך של 4,545 ש"ח, ובגין ציוד ההתחברות חויבה בסך של 225.81 ש"ח ובסה"כ 4,769.81 ש"ח.

7.         ביום 12.2.01 שלמה הנתבעת לתובעת, באמצעות כרטיס אשראי, סך של 5,343.81 ש"ח , וסכום זה נזקף אצל התובעת על חשבון המרכזייה וציוד החיבור שלא שולמו, והיתרה בסך 574 ש"ח נזקפה על חשבון אי תשלום דמי השכירות בגין מכונת הצילום, כך שסך יתרת החוב בגין מכונת הצילום עמד על סך של 4,200 ש"ח, ובגין סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית הגישה התובעת את תביעתה.

8.         כנגד הנתבעת 1, שהינה כנראה חדלת פירעון, ניתן פס"ד בהיעדר הגנה, וכל הדיון שבפני, עניינו בטענות ההגנה שמעלה הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

9.         הנתבעת אינה כופרת בעובדות הנטענות ע"י התובעת בקשר להתקשרות שנעשתה בין הצדדים, בעניין מכונת הצילום ומרכזת הטלפונים, אלא שלטענתה, במועד בו החליטה להפסיק את פעילותה של הנתבעת 1, היא סיימה את ההתחשבנות עם התובעת, עפ"י סיכום שעשתה עם מר גיל קרן, שהיה מנהל מחלקת לקוחות עסקיים אצל התובעת.

10.        הנתבעת טוענת, כי בעת מכירת מכונת הצילום, לא הוסברו לה מגבלות המכונה, טיב השירות ומחיר השירות, ולא הוסברו לה, ולא הייתה ערה לתנאיו הדרקוניים של הסכם השכירות.

•             עוד טוענת הנתבעת, כי הכמות המינימאלית בה חויבה הייתה בלתי הגיונית ובלתי סבירה ביחס לפעילותה העסקית, וטענה שכמות שכזו מתאימה לבית דפוס.
• הנתבעת לא זכתה לטענתה, לעשות כל שימוש במכונה מאחר וכל ניסיונות ההפעלה וקריאות השירות הרבות שנעשו בקשר לתקלות שהתגלו במכונה, וחוסר האפשרות לתפעלה - לא נענו, ולכן לטענתה, גם מטעם זה אינה חבה בגין התקופה בה הייתה המכונה בחזקתה.
• התובעת שהייתה ערה לנכונות טענותיה של הנתבעת, החליפה את המכונה לדגם פשוט ופיצתה אותה במתן מכשיר פקס, אולם גם המכונה השנייה, לא פעלה כראוי, ובסופו של יום החליטה הנתבעת כאמור להיפרד מהתובעת ולהחזיר לה את המכונה, והתובעת שהכירה ברשלנותה ובחוסר חבותה של הנתבעת,  לא תבעה את מימוש חוזה השכירות למשך 34 חודשים נוספים.
• 11.        שמעתי את עדותם של עדי התובעת, מר גיל קרן ומר דני מטודי, ומאידך שמעתי את עדותה של הנתבעת.
•             מר גיל קרן טען בתוקף, כי האמור בסעיפים 21,22,25 ו-26 לתצהיר הנתבעת אינו נכון.
• בסעיפים אלו, נטען ע"י הנתבעת כי סוכם בינה לבין מר קרן, כי כנגד סך של 4,700 ש"ח יסולקו באופן מלא וסופי כל חובותיה לתובעת, וכחיזוק לכך טענה הנתבעת, כי שוחח עמו גם עורך דינה.
• במהלך חקירתו הנגדית, הודה מר קרן, כי אינו יכול לזכור קיומה של שיחה זו, ולטענתו היא לא הייתה יכולה להתקיים מאחר ואין זה תפקידו לטפל בנושאים כאלו ואינו מוסמך לכך.
• העד דני מטודי, שהינו מנהל אגף הגבייה אצל התובעת, טען, כי התקיימה שיחה אחת עם הנתבעת, אלא שבחקירתו הנגדית הודה, כי ייתכן ושיחה כזו התקיימה לאחר הגשת התביעה, וכמו כן הודה, כי לא הצליח לברר בגין מה זוכה חשבונה של התובעת אצל הנתבעת עקב תשלום בסך של 5,343.81 ש"ח, והוא אף הודה ברוב כנותו, כי אם התשלום היה מתקבל אצלו, היה נרשם בפירוט עבור מה התקבל.
•