פסק-דין בתיק א 1958/01

1.         התובעת, חברה העוסקת בפרסום ויחסי ציבור, נתנה שירותי פרסום לחברה נכסי אברהם קרמר ובניו בע"מ  (להלן "החברה") שהנתבע הינו  בעל המניות בה ומנהלה.

2.         התובעת נתנה לחברה שירותי פרסום במהלך השנים 1995-1998, אלא שבשנת 1998 הפסקיה החברה לשלם חובותיה ונותרה חייבת.

3.         נגד החברה   עוכבו ההליכים בשל  מתן צו פירוק מיום 23.9.01.

4.         תביעה זו מוגשת כנגד הנתבע באופן אישי לתשלום יתרת החוב  הן מכח הרמת מסך, והן בשל טענות של  ערבות, והתקשרות אישית.

5.       עובדות המקרה

5.1        החברה נכסי אברהם קרמר ובניו בע"מ  (להלן "החברה")  קבלה שירותי פרסום מהתובעת במסגרת ניהול קמפיין שיווקי שמטרתו היתה שיווק חנויות לרוכשים במרכז המסחרי הקרוי "שוק הקריות".  החברה נוהלה על ידי נתבע 2 ורעייתו. (עמ' 2 לפרטיכל).

5.2        ביום 25.6.98 היה אמור להפרע שיק על סך של 250,000 ש"ח  שנתנה חברת נכסי אברהם קרמר ובניו בע"מ לתובעת  בעבור שירותי פרסום. באותו מועד היתה החברה פעילה, והיו לה  הכנסות דבר שלתפישת מנהל התובעת היה מבטיח את פרעון   השיק בהליכי הוצל"פ. (ס' 7 לת / 1, שלא נסתר ).

5.3        על פי בקשת הנתבע 2 הוחזר שיק זה לחברה והוחלף בשיק אחר  דחוי על סך של 334,924 ש"ח, שיק שנעשה על ידי החברה  לפקודת  התובעת, וזמן פרעונו 20.7.98. (העתק השיק נספח א לת / 1, וראה עדות מנהל התובעת עמ' 4,5, לפרטיכל). הסיבה להחלפת השיק היתה העובדה שהחברה היתה נתונה בקשיים כספיים, והנתבע 2 סבר כי עד למועד הפרעון של השיק המוחלף יצליח לגייס את סכומי החוב. (ס' 11,12 לתצהיר נ / 4 ). סכום השיק החדש  בטא את סכום החוב הקיים נכון ליום כתיבתו. (עדות הנתבע, עמ' 19,20 לפרטיכל).

5.4        אלא שלשיק זה ניתנה הוראת ביטול כפי שעולה מהרשום על השיק עצמו, ומעדותו של נתבע 2 . הוראת הביטול ניתנה עקב כך שהחברה היתה במצב כלכלי קשה עקב כשלון פעילותיה השיווקיות  ואי מכירת נכסים, והבנק הודיע שלא יכבד את השיק. (ס' 13 לנ / 4, עמ' 20 לפרטיכל ).

5.5        לאחר ביטול השיק, נערכה פגישה בין מנהלי התובעת לבין נתבע 2. במהלך הפגישה הציע הנתבע 2 לתובעת אחת מהחנויות בשוק.  מנהלי התובעת סרבו להצעה. (עובדה שאיננה שנויה במחלוקת).

5.6        משלב זה ואילך נחלקות  עמדות הצדדים בתביעה בשאלה האם לקח על עצמו נתבע 2 התחייבות אישית לפרעון הסכום הנקוב בשיק, אם לאו.  אין מחלוקת בין הצדדים כי בוצעו על ידי הנתבע 2 שני תשלומים על חשבון השיק, כדלקמן :

א.         תשלום ראשון על סך של 100,000 ש"ח שבוצע ביום 10.12.98 מתוך חשבונה של החברה.

ב.         תשלום שני על סך של 200,000 ש"ח שבוצע ביום 10.3.99 מתוך חשבונו הפרטי של נתבע 2.

5.7        שאר יתרת החוב לא שולמה.

6.       האם לקח על עצמו נתבע 2 התחייבות אישית לפרעון החוב ?

6.1        בפגישה נכחו שני מנהלי התובעת (אב ובנו ) וכן הנתבע 2.

6.2        על אשר התרחש בפגישה מעיד  מר זכריה פרייליך, כי לאחר שדחו את הצעת הנתבע 2 לקבל חנות בשוק כתחליף לפרעון החוב,  לקח על עצמו נתבע 2 התחייבות אישית לפרוע את החוב תוך שהוא מזכיר כי יממש נכסים פרטיים שבבעלותו ובבעלות אשתו. (ס' 10 לת / 1 ). באותה פגישה אף ציין כי יש לו נכסים רבים אותם בכוונתו לממש, והוא יפרע את מלוא החוב של החברה. (ס' 11 לתצהיר ת / 1 ).  מר זכריה פרייליך מעיד כי הנתבע 2 אמר לו שישלם כל אגורה,שהוא יתן שיק פרטי וישלם. (עמ' 6 לפרטיכל). מר פרייליך אף מציין כי הנתבע 2 חזר לפחות 5 או 6 פעמים על אותה הבטחה בהזדמנויות שונות. (עמ' 7 לפרטיכל).

6.3        עובדות אלו אף זכורות למר יוקי פרייליך, (ראה ס' 10,11 לת / 2 , עמ' 17 לפרטיכל).

6.4        עוד זכור  למר זכריה פרייליך כי משנשאל איזה נכס בדעתו לממש ציין כי יממש אחת מדירותיו המצויה ברמת גולדה, ששוויה בין 250,000$ עד 300,000$.  (ס' 11 לת / 1 ). עבודה זו זכורה גם למר יוקי פרייליך , אשר הוסיף כי הנתבע 2 אף ציין כי אם לא יצליח להחזיר את החוב מהדירה ברמת גולדה ימכור דירה ברח' קשטן 3 . (ס' 11 לת / 2 , עמ' 17 לפרטיכל). הנתבע 2 אישר בחקירתו הנגדית את קיומה של דירה ברח' קשטן 3, דירה  הרשומה על לשם אשתו שנרכשה  על ידי שני בני הזוג. (עמ' ,21 22 לפרטיכל).

6.5        נתבע 2 הסביר כי לצורך הקמת הפרויקט על ידי החברה שעבד את כל נכסיו הפרטיים לבנק לאומי לישראל בע"מ. טענה זו שנטענה על ידי הנתבע 2 , לא הוכחה באופן כלשהו בראיות תומכות ואף התערערה בבמהלך החקירה הנגדית (ראה עמ' 21,22 לפרטיכל).  נתבע 2 טען כי בשל מצבה הקשה של החברה בקש הבנק לממש את הנכסים המשועבדים ובחר למכור דירת קוטג' ברמת גולדה . הדירה נמכרה, (מסתבר שנמכרה על ידי נתבע 2 ולא על ידי הבנק, עמ' 21 לפרטיכל) , ולפי הסדר עם הבנק 30% ממנה היה מיועד לתשלום לספקים. הסכום שקבלה התובעת ביום 10.12.98 היה מתוך הסכום שנתקבל ממימוש הדירה. (לתצהיר נ / 4 צורפו מסמכי המכירה של הדירה, התחייבות הבנק לרוכש החדש להסרת  השעבוד עם קבלת התמורה,ומכתב החברה לבנק לצורך קבלת אישורה לתשלום לספקים מתוך התמורה, נספחים ג,ד,ה בהתאמה). בעדותו ציין נתבע 2 כי ספר  למנהלי התובעת על ההסכם שיש לו עם הבנק ש-30% ממימוש הנכס ייועד לספקים,אך עובדה זו לא נזכרת בתצהירו ומנהלי התובעת גם לא נשאלו אודותיה  בחקירה נגדית. (עמ' 21 לפרטיכל, עדות הנתבע 2).

6.6        יתרת הסכום ממכירת הדירה שלא נצרך לתשלום חובות הועבר, לטענת נתבע 2 לחשבונו הפרטי, ומתוך סכום זה שילם כ"אקט של רצון טוב" סכום נוסף של 100,000 ש"ח לתובעת ביום 10.3.99 . (ס' 23 לנ / 4 ). הנתבע 2 טוען כי תשלום זה שולם רק עקב הלחץ הרב שהפעילה התובעת ולא מתוך נטילת התחייבות אישית. (ס' 24 לנ / 4 ).