פסק-דין בתיק א 19579/04

בפני תביעה כספית לתשלום סכומים, המגיעים לתובעת, בגין סחורה שהיא סיפקה לנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת").

נגד הנתבעת ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

התביעה נגד נתבעים 2 - 4 נמחקה בהסכמת הצדדים.

לפיכך עוסק פסק הדין בתביעה נגד נתבע 5 (להלן: " הנתבע") בלבד.

להשלמת התמונה אציין כי הנתבע הוא בנו של הנתבע 2 והנתבעת 3, וכן אחיו של הנתבע 4.

עיקר טענותיה של התובעת הן כי יש להשית על הנתבע באופן אישי את חובה של הנתבעת מטעמים כדלקמן:

1.         מכח דיני החברות תוך הרמת מסך שכן היה על הנתבע כמנהל המחסן לדעת כי פעילות הנתבעת תופסק בסמוך לאספקת הסחורה אך הוא ניצל את מסך ההתאגדות וגרם לתובעת לספק את הסחורה בידיעה כי תמורתה לא  תשולם ולא טרח להחזיר לתובעת את הסחורה שהיתה במחסן למרות שלא היתה מניעה לעשות כן. כמו כן היה הנתבע מודע לכך שהנתבעת מתנהלת ב"מימון דק" ו"מגלגלת כספים".

2.         מכח דיני חוזים על יסוד הזמנת הסחורה בחתימתו וכן מכח התחייבותו לערוב לתשלום אספקת הסחורה בכתב ובע"פ.

3.         אחריות שטרית שכן בגין חלק נכבד של הסחורה בסך 127,046 ש"ח ניתנו על ידי הנתבע שיקים בחתימתו של הנתבע. בנסיבות אלו בהן הוציא הנתבע שיקים שידע כי לא יפרעו הוא חב שטרית בגינם.

4.         התנהגותו חסרת תום הלב בכך שגרם לתובעת להסתמך על ערבותו האישית, בין אם היא חתומה על ידו ובין אם לאו וגרם לה לספק סחורה בידיעה כי תמורתה לא תשולם.

5.         מכח עילה נזיקית של רשלנות ומצב שווא רשלני אם וככל שאיפשר הוצאת מסמך הערבות ומשלוחו בפקס, ואם וככל שהציג מצב לפיו אין לו מניעה לחתום על מסמך הערבות כתנאי לאספקת סחורה ע"י התובעת.

6.         מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט בכך שהנתבע נהנה מכספי הנתבעת ומכספי הסחורה שסופקה בכך שקיבל משכורת ותנאים אחרים מהנתבעת.

לטענת הנתבע אין לחייבו בחובות החברה. בעל השליטה והמנהל בחברה היה אביו, הנתבע 2, ואילו הנתבע היה עובד שכיר, מחסנאי, ללא סמכויות לקבל החלטות בחברה. לטענתו לא היה לו ידע ממשי בענייני החברה ובמצב חשבונה בבנק, והוא לא ידע על כך שאביו עומד לסיים את פעילות החברה עד לרגע הסגירה ממש בו הודיעו על כך לכולם. אמנם זכויות החתימה על שיקים היו גם לאביו וגם לו, אולם זאת אך ורק כדי לאפשר חתימה על שיקים כאשר אביו איננו, ולאחר שתוכן השיקים מולא ע"י דודו, עמוס. לפיכך חתימתו על השיקים היתה בשם החברה ולא באופן אישי. לטענת הנתבע החתימה על כתב הערבות אינה חתימתו והוא לא התחייב מעולם לחתום כתב ערבות לתובעת או למאן דהו אחר.

תפקיד הנתבע בחברה .

לטענת התובעת תפקידו של הנתבע אצל הנתבעת היה דומיננטי, ובמיוחד ניתן ללמוד על כך מהעובדה שחתימתו היחידה יכלה לחייב את חשבון החברה בבנק. לטענת הנתבע נעשה הדבר לצרכי נוחות בלבד, כאשר אביו אינו בעסק ולא היתה לא סמכות ניהולית כלשהי, כולל לא לעצם הוצאת השיק ופרטיו.

כעולה מתדפיס רשם החברות הנתבע איננו בעל מניות ואף לא מנהל.

עפ"י עדותו של הנתבע בעל החברה היה אביו אשר ניהל סופרמרקט נוסף אך הגיע מידי יום לנתבעת.

בנוסף העיד הנתבע כי הוא לא היה מעורב בקביעת תנאי התשלום עם ספקים, דבר שהיה תפקידו של אחיו אלון (עמ' 14 לפרוטוקול).

תפקידו של הנתבע היה לקבל סחורה להוציא סחורה ולדאוג שהמחסן יתפקד כמו שצריך. אם הפקידה לא היתה היתה במשרד והיה צורך, הוא היה מוציא חשבונית, ואם אביו לא היה והיו שיקים שהוכנו מראש והספק שזכאי להם היה מגיע, היה הנתבע חותם על השיקים שהוכנו מראש.