פסק-דין בתיק א 195189/02

1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בגין שתי תאונות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, התשל"ה 1975.

2. התובעת ילידת 1975, נפגעה בשתי תאונות דרכים: הראשונה ביום 9.2.97 עת נהגה ברכב מ.ר. 1327408 (להלן: "הרכב") כאשר בעת הנסיעה נתקל הרכב בבור בכביש וכתוצאה מכך הרכב קפץ והתובעת נחבלה בראשה ובצווארה (להלן: "התאונה הראשונה"). השנייה, ביום 30.9.97, עת נהגה התובעת ברכב כאשר איבדה התובעת שליטה ופגעה בעמוד חשמל וכתוצאה מכך נפגעה בראשה (להלן: "התאונה השנייה").

3. הרכב היה מבוטח בזמנים הרלבנטיים לתאונה הראשונה אצל נתבעת 1 ואילו בכל הנוגע ליום התאונה השנייה אצל נתבעת 2.

4. ביום 17.11.05 הגיעו התובעת ונתבעת 1 לפשרה לסילוק התביעה בגין התאונה הראשונה ועל כן פס"ד יעסוק ככל הנוגע לחבותה של נתבעת 2 לפיצוי התובעת עקב התאונה השנייה.

5. עובר לתאונה הראשונה עבדה התובעת כפקידה בחברת השמירה ועל פי הנטען בכתב התביעה בעקבות היעדרותה מעבודתה לאחר התאונה הראשונה פוטרה. עובר לתאונה השנייה מצאה התובעת עבודה כפקידה בחברת בנייה אך עקב תאונה זו ובעודה בחופשת מחלה פוטרה שוב.

6. הנתבעות לא כפרו בקיום חבותן על פי הדין ולמעשה המחלוקות הנן לעניין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית, ואומדן הנזק כתוצאה מהן על ראשי הנזק השונים.

נכות רפואית

7. נכות אורטופדית: ד"ר קורן יצחק מונה על ידי בית המשפט לבחינת שיעור הנכות אשר נותרה בתובעת עקב התאונות. לאחר בדיקתה קבע המומחה כי לא נותרה בתובעת כל נכות צמיתה בזיקה לתאונות אולם מצא לנכון לקבוע נכויות זמניות כדלקמן: בזיקה לתאונה הראשונה קבע המומחה כי נותרה בתובעת אי כושר מלא לתקופה של חודשיים לאחר התאונה, לאחר מכן חודשיים 20% נכות ולאחר מכן חודשיים נוספים בהן נותרה 10% נכות זמנית. באשר לתאונה השנייה קבע המומחה כי לאחריה שוב חודשיים אי כושר מלא, שלושה חודשים 30% נכות זמנית, לאחר מכן שלושה חודשים נוספים 20% נכות זמנית ולבסוף שלושה חודשים 10% נכות זמנית. ב"כ התובע שלח שאלות הבהרה והמומחה השיב עליהן ולא שינה את חוות דעתו. המומחה לא נחקר על חוות דעתו ואני סבור כי יש מקום לקבל את חוות הדעת כלשונה.

8. נכות בתחום הא.א.ג: בתחום זה מונה ד"ר גדעון לוי אשר בדק את התובעת וקבע כי בגין פגיעה קלה בעצב המנטלי קבע נכות צמיתה בשיעור של 5%. המומחה הסביר כי העניק רק את מחצית הנכות המנויה בסעיף שכן הפגיעה קלה מאד אשר באה לידי ביטוי בתחושת נימול, רגישות ושינוי בתחושה לעתים באזור עצבוב העצב המנטלי השמאלי.

9. בתשובה לשאלות ההבהרה שנשלחו למומחה מטעם נתבעת 3 השיב המומחה כי את הנכות הצמיתה בשיעור של 5% קבע על בסיס תלונותיה של התובעת על כאביה בלסת התחתונה השמאלית ועל הרישומים על כך מאת בית החולים ברזילי בו נבדקה מיום 6.11.99.

10. המומחה נחקר על חוות דעתו והסביר כי הפגיעה בלסת היא קלה ( עמ' 108 ש' 8), כאשר בדיקתו הייתה כשש שנים לאחר התאונות. באשר לפגיעה ציין כי חבלה בפרקי הלסת מתבטאת גם ביחס לאירועים נפשיים כמו פיסיים (פגיעה צווארית) (עמ' 109). המומחה התייחס לשאלת הנתבעות באשר למידת ההשפעה של המכה ממנה סבלה התובעת בשנת 2000 באוזנה כתוצאה ממשחק כדורסל באשר ליחס בין המכה לנכות הצמיתה , על כך השיב כי המכה הזו הנה בעוצמה אדירה ועל פי מנגנון הפגיעה לא יתכן כי לא ניתן לפגוע במפרק הלסת. (עמ' 119 ש' 13-14). לאחר שציינה ב"כ הנתבעות בפני המומחה אירועים שלא נחשף אליהם עובר לכתיבת חוות הדעת ציין המומחה כי העדר הקשר הסיבתי בין שיעור הנכות הצמיתה לבין התקופה שלאחר התאונה השנייה הנו איתן לאור החבלה אותה ספגה התובעת לאחר משחק הכדורסל (עמ' 120 ש' 19-20).

11. יחד עם זאת מצאתי לנכון לקבל את חוות הדעת של המומחה לעניין שיעור נכות לצמיתות של 5% וזאת לאור העובדה כי המומחה ציין בחקירתו כי ישנם נזקים לעצב שהם עדינים ולאור תלונותיה ברישומים הרפואיים נכון לשנת 1998 על תחושת נימול יש מקום לקבל את גרסתה וזאת על אף העדר ממצאים אובייקטיבים.

12. על כן לאור חוות דעתו של המומחה לפיה יש מקום לייחס את הנכות לתאונה השנייה אני קובע כי שיעור הנכות הצמיתה החל מיום 30.9.97 הנה 5% עקב מחצית מסעיף 29 (5) א' 1 לתקנות המל"ל.

נכות תפקודית :

13. אני סבור כי לא נותרה בתובעת נכות תפקודית מן הטעמים הבאים: ראשית, נכותה הרפואית שנקבעה הנה נמוכה יחסית והנה במפרקי הלסת כאשר לא נותרה נכות אורטופדית צמיתה. שנית, התובעת העידה כי בשנת 2000 השתתפה במשחק כדורסל שכונתי (עמ' 6 ש' 3 ) דבר המלמד על יכולתה הפיסית. שלישית, התובעת העידה כי לא הייתה מסוגלת לעבוד רק בסמוך למועד התאונות ולא בשנים שלאחר מכן (עמ' 13 ש' 26). על פי תלושי השכר החלקיים ואישורי המעביד שהוגשו בתיק עולה כי התובעת עבדה לאחר מועד התאונה הראשונה עד לפיטוריה בימי אי הכושר ביום 1.5.97. התובעת לא זימנה את המעביד לשם מתן עדות או אף עדים אחרים אשר יכולים לתמוך בטענה כי פוטרה עקב התאונה הראשונה. בנוסף בסמוך ולאחר פיטוריה וכבר באותו חודש השתלבה במסגרת תעסוקתית אחרת בו עבדה עד לפיטוריה ביום 10.11.97 לאחר התאונה השנייה. גם במכתב הפיטורים השני לא צוינה הסיבה להם ושוב לא הובאו כל ראיות אחרות התומכות בטענה כי התאונה השנייה הייתה הסיבה לפיטורים אלו. גם לאחר פיטוריה השניים השתלבה התובעת במסגרת תעסוקתית עד לסוף שנת 1998 כאשר לאחר מכן הוגש אישור בדבר דמי האבטלה אותם קיבלה. רביעית, מומחה בית המשפט התרשם כי העדר השתלבותה של התובעת בעבודה אינו בזיקה לתאונות.חמישית, התרשמתי כי שכרה של התובעת עובר לתאונה הראשונה ולאחר התאונה השנייה לא נגרע כלל ואף לא נמנעה ממנה כל עבודה עקב התאונות.

14. לפיכך בהעדר ראיות אחרות אני  סבור כי לא נותרה כל נכות תפקודית בתובעת.

שיעור הנזק:

15. אובדן השתכרות לעבר: על פי חוות דעת המומחה הרפואי  ד"ר יצחק קורן ישנה הצדקה לאי כושר מלא בחודשיים הראשונים לאחר התאונה השנייה וכן ל- 30% נכות שלושה חודשים נוספים לאחר מכן שלושה חודשים 20% נכות וכן ל-10% בשלושה החודשים שלאחר מכן. לא ידוע האם השתכרה התובעת עד לפיטוריה לאחר התאונה השנייה והאם שולמו ימים אלו על חשבון ימי מחלה או ימי חופשה צבורים ולמעשה לא ניתן לערוך תחשיב. בנוסף, חסרים אישורים רבים וכאמור נזק זה הנו נזק מיוחד המצריך הוכחה. לפיכך איני יכול לקבוע כל פיצוי בפרק זה.

16. אובדן השתכרות לעתיד: התובעת הוכיחה כי יכולה להשתלב במסגרת תעסוקתית וזאת בהתחשב בפרק הזמן הארוך שעבר מיום התאונה השנייה ועד ליום זה. יחד עם זאת אני מוצא לנכון לקבוע על דרך האומדנא בסך של 15,000 ש"ח בגין הנכות שנותרה בה בזיקה לתאונה השנייה.

17. עזרת הזולת: לא הוכח כי יש מקום לפיצוי בגין פרק זה.