פסק-דין בתיק א 195059/02

1.         התובע יליד יוני 1946, נגר במקצועו, עבד כנגר מאז נערותו ובשנת 1997 עבד בנגריה ששינתה את שמה מנגריית "הנגר" לנתבעת 1 כנגר שם שימש כמנהל עבודה.

ביום 12/11/1998 בשעה שהתובע פרק לוח עץ מרכב לתוך הנגריה, נפגע בעמוד השדרה המותני. מתאר זאת התובע בסעיף 4 לתצהירו ובעדותו בעמ' 24 לפרוטוקול כדלהלן: " אחרי מספר לוחות שפרקתי, חלקם לבד וחלקם עם אחד העובדים, ארכדי או חיים, לא זכור לי בדיוק, ברגע התאונה או לפני רגע התאונה, הרמתי לבד לוח בעובי בין 30-38 מילימיטר, זכור לי שהיה כבד במיוחד, ניסיתי למצוא דרך נוחה, הורדתי על הארץ, ניסיתי להרים ולהכניס אותו לנגריה, בשלב מסוים בתוך הנגריה חשתי כאב עז מאוד בגב, התמוטטתי והלוח התמוטט יחד איתי ונפל לידי".

בחקירתו הנגדית מאשר התובע כי הוא היה אחראי על ביצוע עבודות הפריקה וקבע את שיטת העבודה ולדבריו: " האיש הבכיר בזמן פריקת המשאית - מבחינה מקצועית נחשבית (צ"ל נחשבתי, ד.ג) אני אוטוריתה" (עמ' 24 לפרוט').

התובע טוען בסעיף 5 לתצהירו ומסביר כי פלטת M D F בעובי 38 מ"מ משקלה היה 63 קילוגרם ואם היא היתה מצופה בפורניר משקלה עלה. התובע טוען, כי הנתבעת 1, כמעבידתו, אחראית מכוח סעיפים הדנים ברשלנות בפקודת הנזיקין ובהפרת חובה חקוקה של פקודת הבטיחות בעבודה וחוק ארגון ופיקוח על העבודה, התשי"ד-1954 התקנות והכללים שהותקנו מכוחה (להלן: "הפקודה") וזאת בחבות ישירה וכן בחבות שילוחית וכי הנתבעת 2 חבה חבות ישירה לפי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") כמבטחת של הנתבעת 1. 

יוער, כי כנגד הנתבעת 1 ניתן פסק דין בהעדר כתב הגנה, אולם התובע סבור כי הסכום שנפסק בפסק הדין שניתן כנגד הנתבעת 1, אינו משקף את מלוא נזקיו כשם שהוכחו, ומבקש לחייב את הנתבעת 2 בסכום גבוה יותר.

2.         פרטי הרשלנות המיוחסים לנתבעת 1 מבוססים על הטענה בדבר העדר הדרכה ואזהרה, בכך שלא הדריכה את התובע כיצד מרימים פלטות של עץ וכיצד פורקים אותן. לדברי התובע, בפועל, כל אחד מהעובדים פרק את הפלטות והעבירן בצורה הנוחה לו, ללא שהיו הוראות כיצד לבצע זאת.

העדים מטעם התובע מציינים, כל אחד במילותיו, כי כאשר היתה מגיעה משאית עם לוחות עץ הם היו פורקים את הפלטות בעובי של 18 מ"מ ואף 28 מ"מ כל עובד לבד אולם פלטות של 38 מ"מ היו מגיעות בכמות קטנה. לוח בודד היו גם מידי פעם פורקים כל עובד לבדו, וזה היה תלוי בכוחו הפיזי של כל עובד. אמנם ניתן היה לפרוק את הפלטות הכבדות באמצעות שני עובדים, אולם לעיתים לא היו בנמצא עובדים שיבצעו זאת ואז הדבר נעשה כך שעובד יחיד פרק את הפלטות.

התובע טוען, כי הנתבעת לא סיפקה לתובע ולשאר העובדים אמצעי הרמה לצורך פריקת הפלטות הבודדות, להבדיל מפלטות שהגיעו על גבי משטחים, שאותן פרקו באמצעות מלגזה.

עוד טען התובע, כי פלטת עץ שמשקלה מגיע כדי 60 קילוגרם ויותר, אין לפרוק לבד או בזוגות, ויש להשתמש במנוף הרמה ונשיאה הנע במסילה עד לנקודת האחסון. מאחר ומדובר בעבודה המתבצעת כדבר שבשגרה, היה צריך להתאים אמצעים מכנים נאותים ואילו הנתבעת בחרה להתעלם, מכך ונמנעה מלהשקיע באמצעים בטיחותיים שיגנו על העובדים.

3.         סעיף 1 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשמ"ד-1984, מטיל על המעביד למסור מידע לעובדים בדבר הסיכונים בעבודה הספציפית.

סעיף 2 מחייב הדרכת עובדים בעניין ההיבטים הקשורים בהגנה מפני סיכונים, וזאת באמצעות אדם מקצועי שידריך את העובדים וכן מדובר על מעורבות המוסד לבטיחות וגיהות בנושא הדרכה של נאמני בטיחות וחברי וועדת בטיחות.

סעיף 9 לאותן תקנות אוסר על העסקת עובדים ללא הדרכה. כמו כן, קיימת חובה למסירת מידע בכתב לעובדים בדבר הסיכונים בעבודה בה הם מועסקים ובמקום העבודה.

לטענת התובע, הנתבעת לא נתנה הדרכה כלשהי לתובע ולאחרים בכל הקשור לעבודה הספציפית והסיכונים כתוצאה ממנה, בכתב או בע"פ ומאחר ולא סיפקה ציוד המתאים, הרי שהפרה הפרה של חובותיה.

4.         הנתבעת 2 הוציאה לנתבעת 1 פוליסת ביטוח, אולם טוענת כי מאחר והנתבעת 1 הפרה את הוראות הפוליסה בכך שלא מסרה הודעה על התאונה בסמוך לאחר שאירעה, לא התאפשר לה לבחון את חבותה ו/או נסיבות התאונה ובכך הוכשל בירור נושא החבות. אין כיסוי ביטוחי והנתבעת 2 מופטרת מחבותה לפי הפוליסה. לחילופין, טוענת הנתבעת לאשם תורם של התובע בכך שלא נקט באמצעי זהירות מינימליים.

      יוער כי הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה מטעמה בלבד.

סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח קובע כי, בקרות מקרה ביטוח על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו המקרה, ובסעיף 25 לחוק הנ"ל, נקבע כי אם הופרה חובה הקבועה בסעיף 22 לחוק פטור המבטח מחבותו.

הנתבעת 2 טוענת כי לראשונה נודע לה אודות הפגיעה בעקבות מכתב דרישה של ב"כ התובע מיום 30/7/2001, דהיינו למעלה משנתיים וחצי לאחר האירוע, ונגרית הנתבעת 1 כבר היתה סגורה באותו מועד ולא ניתן היה לברר את העובדות לאשורן.

מפי עדת הנתבעת, עו"ד הלפרין, בעמ' 9 לפרוטוקול נטען כי מאחר והנגריה נסגרה לא ניתן היה לאתר את העובדים הרלוונטיים שהמבוטח גם לא ידע את שמותיהם ולכן לא ניתן היה לברר את העובדות לאשורן.

5.         מטעם התובע הוגשה חוות דעת בתחום האוטופדי של ד"ר פולמן, אשר קבע לתובע נכות בשיעור של 20% לפי סעיף 37(7)ב ובהתחשב בעבודתו כנגר בתוספת תקנה 15 ובסך הכל 30%.