פסק-דין בתיק א 195/01

תביעה לפיצויים בגין נזק שנגרם לתובעים, לטענתם, מאחר שהמכס סיווג באופן מוטעה סוללות שייבאו עבור מכשירי טלפון סלולרי ועקב הפליה לעומת יבואנים אחרים.

תמצית התביעה והערה מקדמית

1.         התיק עב הכרס שבפני, על הליכי הביניים הרבים והסבוכים שהתנהלו במסגרתו, עומד ביחס הפוך לקלישותה של התביעה. אין בדעתי להיגרר אחר מאות עמודי הסיכומים שכתבו הצדדים, ואעשה כמיטב יכולתי לבור את העיקר מתוך תילי התילים של המילים והטענות שהכבירו הצדדים, ובעיקר התובעים, על בית המשפט.

            כדי שלא ייסתר הגזע מאחורי העלים, ועוד טרם נידרש לפרטי העובדות והראיות, אציג בתמצית שבתמצית את העובדות ואת מהלכה של התביעה.  

2.         בתחילת שנת 1992, כאשר המהפכה הסלולרית הייתה אך בחיתוליה, ייבאה התובעת מס' 1 (להלן: " התובעת") סוללות עבור טלפון סלולרי. כ-80 סוללות  נמכרו על ידי התובעת לחברת פלאפון, שהייתה אז מונופול בשוק הסלולרי והיבואנית היחידה של טלפונים סלולריים. המכס סיווג את הסוללות כ"מצברים" וחייב את התובעת בהתאם במס קניה בשיעור של 45%. התובע פנה במכתב לועדת המכס הבילאומית בבריסל בבקשה להנחות את המכס הישראלי כיצד לנהוג, באשר לשיטתו צריך היה לסווג את הסוללות לפי פרט מכס אחר ששיעור מס הקניה לגביו עומד על 12%.

במקביל, הגישה התובעת  המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי בדבר הסיווג הנכון של הסוללות (להלן: " התביעה הראשונה"). רק בשנת 2001, תשע שנים לאחר הגשת התביעה, ניתן פסק דין לפיו נתקבלה תביעתה של התובעת, בהסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון שניתן בסמוך לפני כן בקשר לאותה סוגיה -  ע"א 655/99 יורוקום תקשורת סלולרית בע"מ נ' מדינת ישראל-אגף המכס, פ"ד נה(5) 577 (2001) (להלן: " הלכת יורוקום"). עוד לפני שניתנה הלכת יורוקום, הגישה התובעת  את התביעה דכאן.

3.         וזו בתמצית דרך הילוכה של התביעה:

הסיווג המוטעה של המכס את הסוללות, נעשה ברשלנות/בתרמית/תוך הפרת חובה חקוקה/בעוולה חוקתית/עוולה מינהלית.

מאחר שהמכס סיווג את הסוללות לפי סיווג המחייב מס קניה בשיעור 45%, לפלאפון לא היה כדאי להמשיך לרכוש סוללות ישירות מהתובעת.

פלאפון פעלה שלא כדין בכך שפרקה ערכות טלפונים, הוציאה את הסוללה הרזרבית, ומכרה אותה בנפרד.

בשל התחרות הבלתי הוגנת של פלאפון, התובעת נאלצה לפרוש משוק הסוללות הסלולריות כבר בשנת 1992, ולהותירו בידי מתחריה.

בכך איבדה התובעת את אפקט הראשוניות שלה בשוק הסוללות הסלולריות.

אילולא פרשה התובעת מהשוק, הייתה יכולה בסבירות גבוהה להתקשר עם החברות שמייבאות מכשירי טלפון סלולרי בהסכמים לאספקת סוללות רזרביות לגב המכשיר ובכך להשתלט על נתח נכבד של השוק.

מאחר שלא כך התגלגלו הדברים, נגרם לתובעת נזק של כחמישים מליון ש"ח, שהוא שיעור הרווח שיכולה הייתה להפיק אילו הייתה נשארת בשוק וממשיכה לייבא את הסוללות תחת הסיווג הנכון בעשור שבין 1992-2002.  לצרכי אגרה, העמידה התובעת את נזקה על סך של 18 מליון ש"ח בלבד.

4.         על מנת שהקורא לא יישאר במתח לגבי התוצאה הסופית של פסק הדין, אקדים ואומר כי מאחורי מאות עמודי הפרוטוקול, חוות הדעת המלומדות ומאות עמודי הסיכומים, לא מסתתרת עילת תביעה.

כתב התביעה תוקן שלוש פעמים, ולאחר מכן, הנתבעת עתרה למחוק את התביעה על הסף מחוסר עילה ובשל התיישנות. בהחלטתי מיום 11.7.06 בבש"א 15368/05 (להלן: " החלטת הביניים") דחיתי את הבקשה לדחיית התביעה על הסף, אך עמדתי על כך שהתביעה בעייתית על פניה, הן מבחינת עילות התביעה והן בשל התיישנות. כעת, משנשמעו הראיות בתיק, נתברר כי אין בתשתית העובדתית הדלה, שעליה נבנו תילי תילים של הנחות היפותטיות וטענות משפטיות, כדי להקים עילה כנגד הנתבעת.

מילים מספר אודות סיווג טובין וסיווג סוללות לטלפון סלולרי

5.         סיווג טובין על ידי המכס הוא נושא סבוך ואינו פשוט כלל וכלל. וכפי שנאמר על ידי השופט אנגלרד בפרשת יורוקום:

"הסוגייה של מיסי יבוא ומיסי קניה מסובכת היא כי תלויה היא במעשי סיווג מורכבים ובהסכמים בינלאומיים, על פירטיהם ועל דיקדוקיהם. ניגודי האינטרסים הם אופייניים: המדינות המייצאות חפצות כי מוצריהן ייכנסו למדינות אחרות ללא מיסים וזה גם רצונם של היבואנים והסוחרים. מנגד עומדת המדינה בעלת הייבוא, שצרכיה מרובים ומשום כך זקוקה תמיד להכנסות. כפי שנראה, קשה סיווגם של מוצרים כקריעת ים סוף".