פסק-דין בתיק א 19483/05

בפני תביעה בסדר דין מהיר שבמסגרתה עתרה הנתבעת בבקשה לדחיית התובענה על הסף משום מעשה בית דין.

בבסיסה של הבקשה עומדים שיקים אשר נמשכו על ידי התובעת 1 (להלן: "התובעת") לפקודתה של הנתבעת. זו האחרונה הגישה את השטרות לביצועו בהליכי הוצל"פ, ואין חולק כי האזהרה בתיק ההוצל"פ נמסרה כדין. אין גם חולק כי התובעת בחרה שלא לממש זכותה להגיש בקשת התנגדות לביצוע שטר במועד הנקוב בחוק ומשכך הפך החוב נשוא תיק ההוצל"פ לחלוט ובגינו יש מעשה בית דין בין הצדדים ועל כן לא תוכל התובעת לשוב ולעורר טענות הנוגעות לאותה מסכת עובדות בגין העילה השטרית הנובעת מהן. קביעה אחרת תשלול למעשה את תוקפה של ההחלטה לביצוע שטר שניתן בנדון ועל כן תיפתח לדיון מחדש סוגייה בה ניתנה זה מכבר הכרעה, ובעצם תרוקן  לחלוטין את עקרון סופיות הדיון.

לטענת הנתבעת במהלך מו"מ עם התובעת ועם מר משה כהן שהציג עצמו כמנהל העסקים מטעם התובעות וביום 24/09/03 הגיעו הצדדים להסדר פשרה ביחס למכלול היחסים ביניהם וזאת אף מעבר לשני השיקים שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

לשון ההסכם היתה כי ישלם סך של 44,000 ש"ח ב-6 תשלומים לסילוק כל טענה מכל סוג שהיא וביום 20/10/03 קיבל ההסכם תוקף של  החלטה על ידי ראש ההוצל"פ.

מנגד טוענת התובעת, כי אמנם לא הגישה התנגדות לביצוע שטר אך טענה כי חתמה על ההסכם בהסתמכה על הנתונים שמסרה הנתבעת, דא עקא לאחר שקיבל ההסכם תוקף של החלטה על ידי ראש ההוצאה לפועל גילתה התובעת כי בנתונים שהוצגו לה על ידי הנתבעת יש טעות חשבונאית בסך של 23,000 ש"ח.

הנתבעת הגיעה לדיון המקדמי ללא ייצוג וביקשה להגיב על הטענה המשפטית של מעשה בית דין בכתב. אפשרתי זאת אך תגובה מסודרת לטענות לא התקבלה ותחת  זאת התקבלה בקשה לתיקון כתב תביעה ללא תצהיר ערוך כדין, כשבסע' 8 לבקשה ניתנה התייחסות גורפת ובלתי מפורטת בקשר לטענת מעשה בית דין.

יצויין שלבקשה הנ"ל צורף יפוי כח שנחתם אך ביום 17/12/05, דבר המטיל ספק בהצהרת ב"כ התובעת לגבי מועד קבלת התיק והייצוג לידיה שכן עוד ביום 6/12/05 התקבלה בלשכתי הודעתה בדבר קבלת התיק לייצוגה  ובקשה לדחיית מועד כשבפסקה שניה ציינה כי "הח"מ מודיעה כי היא קיבלה יפוי כח מאת התובעת לייצוגם בתיק הנ"ל" חרף זאת יפוי הכח נחתם רק ביום 17/12/05. על ב"כ התובעת להגיב לנ"ל תוך 7 ימים וזאת  בטרם אשקול פניה  לועדת  האתיקה של לשכת עו"ד, בתלונה על ניסיון להטעות את ביהמ"ש.

חלוקים הצדדים האם אי הגשת התנגדות מצד התובעת לביצוע שטר מהווה פסק דין או הכרעה גם בסוגיית התביעה השיטרית גופה. בנוסף האם כטענת הנתבעת מרגע שההסכם קיבל תוקף של החלטה ומבלי שהתובעת התנגדה הפך הדבר למעשה בית דין או כטענת התובעת מעצם העובדה שחתמה כי הסתמכה על נתון מוטעה אותו הציגה הנתבעת אין להתייחס אליו כלל.

דשתי ודנתי בטענות הצדדים ואין אני מוצא אלא להיעתר לבקשת הנתבעת ולדחות את התביעה על הסף.

בסעיף 81א(א) לחוק ההוצל"פ נקבע כי "שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה- שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט". עוד קובע הסעיף כי מימושו של השטר כפסק דין יעשה "החל במועד פרעונו של השטר, ואם לא נקבע בו מועד - החל ביום הצגת השטר לפרעון".

מדברים אלו עולה כי שטר כמוהו כפסק דין אשר אך ניתן, לכתחילה, להחל בהליכי מימושו ללא צורך בדיון משפטי. לכך יש חריג והוא במתן רשות להתנגד לביצועו של השטר המוגש על ידי הנתבע בעילה השיטרית. אך אם תתקבל בקשה זו ניתן יהיה לעכב את מימושו של השטר וכן להיפך. דחיית בקשה מעין זו ממשיכה מאליה את הליכי מימוש השטר כאילו היה הוא פסק דין חלוט.

לדידי, משהוכרעה העילה השיטרית שוב לא יוכלו הצדדים לעורר את סוגיית החבות באיצטלה של עילה "אחרת" על מנת לאיין את ההכרעה השיפוטית בעילה השיטרית לשבט או לחסד.

כל שטר, כולל זה הנדון בענייננו, נמשך או נעשה במסגרת עסקה בין המושך לנפרע. במקרים מעין אלו מקנה משיכתו של השטר לנושה האוחז בשטר עילת תביעה נוספת כנגד החייב, זו העילה השיטרית. שתי העילות משקפות למעשה חוב כספי אחד.

כלל מעין זה מוכר  בדין האמריקאי (ראה: Brady on Bank Checks (7 ^th ed., 1992) 4.4 ) ואף אומץ בפסיקה בישראל ולפיו, חזקה היא כי בהעדר קביעה אחרת על ידי הצדדים השטר הוא "פירעון מותנה" של עסקת היסוד. כל עוד מחזיק האוחז בשטר הנמשך עומדת לזכותו העילה השיטרית למימוש זכויותיו כאשר העילה החוזית "רדומה" היא ונחשבת כאילו נפרעה זה מכבר. כאשר מסרב המושך לממש את השטר, קמה ומתעוררת לה העילה החוזית בצידה של העילה השיטרית ושתיהן כאחת עומדות לשימושו של האוחז לתבוע בהן זכויותיו כלפי מושך השטר. ואולם משנקבעה דרך מימושו ופרעונו של השטר בין אם על ידי פריעתו בידי הנמשך ובין אם בקביעת דרכי הוצאתו לפועל החשובים כפסק דין הרי שזו מסמלת אף את פירעונה המוחלט של העילה החוזית ושוב אין הצדדים יכולים לעוררה מחדש. (ראה: ש' לרנר דיני שטרות (הוצ' לשכת עוה"ד, תשנ"ט -1999), 101-105. וכן ע"א 44/81 ולירו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים פ"ד לז(1) 732. ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ פ"ד לג(1)304).

ודוק, פרעונה או פקיעתה של עסקת היסוד מכל סיבה שהיא, אינו מביא אוטומטית לפקיעתו של השטר. כך עולה מפקודת השטרות ומהפסיקה הנלווית כי הדרכים לפקיעתו של שטר הם רשימה סגורה אשר פירעון עסקת היסוד אינו נמנה עליהם. פקיעת עסקת היסוד אינה מפקיעה כשלעצמה את השטר אלא  משמשת טענת הגנה כלפי החיוב השיטרי.נ

אציין כי משלא השכילה התובעת להגיש התנגדותה בזמן הראוי שוב נבצר ממנה לעורר פלוגתא זו במקום אחר. כך יהיה נגד מי שקבל נגדו פסק דין וכך כנגד מי  שלא טרח להתנגד לביצועו של שטר. שטר  מהווה מעשה בית דין בין הזוכה לחייב, מרגע שהחייב הוזמן להגיש התנגדותו ולא עשה כן במועד שנקצב לכך ו/או התנגדותו נדחתה. (ראה: בר- אופיר, 562-563 וכן: ע"א (ת"א) 154/84 אימפורט בע"מ נ' ליזה יזלוביץ פס"מ תשמ"ו (3) 485, 489-490. ת"א (אשדוד) 1402/00 במברון אסתר נ' אזרזר יצחק . תק-של 2001(3), 38).

יתירה מזו, משנחתם הסדר הפשרה לסילוק החוב שקיבל תוקף של החלטה ע"י כב' ראש ההוצאה לפועל ביום 20/10/03, מן הדין היה לפעול לביטול אותו הסכם בטרם הגשת תובענה זו.

די לי באלו על מנת לקבל את בקשת הנתבעת ולדחות את התביעה על הסף.

בנסיבות העניין ולאור העובדה שדחיית התביעה נעשתה מטעמים פרוצדוראליים, ראיתי לנכון להתחשב בתובעת בעניין הוצאות ההליך.ו