פסק-דין בתיק א 19475/05

1.    מהות התביעה:

זוהי תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מחנות הנמצאת בקומת הקרקע בבית שברחוב ביאליק 39 רמת גן (להלן: "המושכר", "החנות" או "העסק"). המושכר והבניין בו הוא מצוי ידוע גם כגוש 6127 חלקה 113.

2.    עיקרי המסכת העובדתית:

      א.       התובעים הינם בעלים של המושכר.

ב.         הנתבע מספר 2 הינו בנו של נתבע מספר 1.

ג.                   הנתבע מספר 1 ואשתו המנוחה, חוה פוגל ז"ל, שכרו את המושכר בתאריך 7.5.1952 עפ"י חוזה שכירות (להלן: "חוזה השכירות"), שנחתם בינם לבין הבעלים הקודמים של המושכר, מר נתן מקס. (נספח א' לת/3).

ד.       הנתבע ורעייתו הפכו לדיירים מוגנים במושכר עפ"י הוראות חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב 1972 (להלן: "החוק" או "חוק הגנת הדייר").

ה.       ביום 30.11.86 נפטרה רעייתו של הנתבע מספר 1, הגב' חוה פוגל ז"ל, ולאחר פטירתה עברו זכויותיה במושכר, בהתאם לסעיף 23(א) ו 26 לחוק, לנתבע מספר 1 אשר המשיך לנהל את עסקו במושכר.

3.    הפלוגתאות בין הצדדים :

טיעוני התובעים:

א.       בהתאם לסעיף א' לחוזה השכירות התחייב נתבע מספר 1 "לא להשכיר את הבית לאחר, לא את כולו ולא חלק ממנו ולא להעביר את החוזה על שם אחר בלי רשות בכתב. ואם עבר השוכר על תנאי זה... הרי זו היא הפרת חוזה והרשות בידי המשכיר לדרוש פינוי הדירה מיד".

ב.       הנתבע מספר 1 נטש את המושכר והעביר את זכויותיו בעסק המתנהל במושכר ובמושכר עצמו לנתבע מספר 2 והרשה לו להחזיק, להשתמש ולנהל את עסקיו של נתבע מספר 2 במושכר. התנהגותו ופעילותיו הנ"ל מהווים הפרה של הוראות חוזה השכירות והוראות החוק.

          ג.        התנהגותו של הנתבע מספר 1 ופעולותיו הסירו מעליו את הגנת החוק והן

                   מזכות את התובעים לקבל כנגד הנתבע מספר 1 צו פינוי בהתאם להוראות

                   חוזה השכירות והוראות החוק.

ד.       הנתבע מספר 2 הינו מסיג גבולם של התובעים במושכר ועושה ברכוש

                    התובעים כבשלו. על כן מבוקש ליתן סילוק יד כנגדו.

טיעוני הנתבעים:

א.       הנתבע מס' 1 ממשיך להחזיק בחנות כדייר מוגן. נתבע מס' 2 הוא בנו של נתבע 1 ועובד יחד עם אביו כשען בחנות מאז 1968.

ב.       בחוזה השכירות אין כל תנאי האוסר על מסירת ו/או מתן רשות שימוש במושכר.

ג.        בעל הבית המקורי, נתן מקס ז"ל, ידע במשך כ- 25 שנים כי הנתבע מספר 2 עובד בחנות יחד עם אביו והוא הסכים לכך במפורש. כך גם בנו של בעל הבית הנ"ל, יורם נתן, שטיפל בענייני החנות מטעם אביו עוד מסוף שנות השמונים, גם הוא, ידע כי הנתבע מספר 2 עובד בחנות יחד עם אביו והסכים לכך.   

ד.       הנתבע מספר 2 רשום מאז השנים 1975 - 1976 כעצמאי וכעוסק מורשה בחנות.

ה.       התובע מספר 2, מר אברהם שולי, מכיר ויודע שנים רבות כי נתבע מס' 2 עובד בחנות יחד עם אביו, שכן הוא נמצא, מכיר ויודע את כל הנעשה במתחם ובנכס שבו נמצאת החנות. מאז שנת 1983 מר אברהם שולי היה הבעלים ו/או בעל הבית של מחצית מזכויות הבעלות של החנות והנכס בו היא נמצאת, ובמשך כל השנים הוא קיבל ממשפחת נתן מחצית מדמי השכירות ששולמו על-ידי הנתבעים. בשנת 1998 השלים מר אברהם שולי (והחברה שבשליטתו) את רכישת המחצית השנייה מזכויות הבעלות הנ"ל.

ו.        התובע מספר 2, מר אברהם שולי, גבה את דמי השכירות מאז שנת 1998 ועד סמוך לפני הגשת התביעה, מהנתבע 2 בעצמו.