פסק-דין בתיק א 1947/02

1.                  מבוא

התובע, שחר חבאני, יליד 1972, נפגע בתאונת דרכים ביום 4.2.2000, כשהוא רכוב על אופנוע בצומת עין גנים בפתח תקוה, והוא בן 28 ביום התאונה.

כתוצאה מהתאונה, נפגע התובע באורח קשה. הוא סבל מפגיעות רב מערכתיות ובהן: פגיעת ראש, אזנים, שברים בגב, שברים ברגל וקריעת רצועות הברך. התובע אושפז בבית החולים בילינסון בפתח תקוה למשך 84 ימים.

בפתח הדברים יש לציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים על כך שמדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 והמחלוקת מתמקדת בשיעור הפיצויים שיש לפסוק לתובע.

2.         נכות הרפואית

בתחום האורטופדיה מונה פרופ' אברהם גנאל, כמומחה מטעם ביהמ"ש, אשר נתן שתי חוות דעת, כאשר בחוות הדעת הראשונה היה המצב זמני והתייצב עובר למתן חוות הדעת השניה. המומחה  קבע כי לתובע נגרמו שבר כפול בירך שמאל, שבר בעצם הפיקה השמאלית, קרע בגיד הפיקה ימין, נזק למניסקוס, אשר נכרת חלקית בניתוח לאחר התאונה, קרע ברצועות המייצבות בברך ימין ושברים בחוליות עמוד שדרה מותני. בעדכון לחוות דעתו הראשונית ובעקבות בדיקה שערך ביום 11.02.2000, מציין פרופ' גנאל כי השבר שהיה בירך שמאל של התובע, התאחה.

התובע נותר עם צלקות רבות וגדולות באופן מיוחד, בהן צלקת באורך של 37 ס"מ בירכו השמאלית. חלק מן הצלקות נגרמו ישירות מן התאונה וחלקן כתוצאה מהניתוחים שעבר התובע בעקבות התאונה. פרופ' גנאל קבע כי  הצלקות מקנות לתובע נכות בתחום האסתטי בשיעור של 20%, המהווים חלק מנכותו הכוללת. בנושא זה אין מחלוקת בין הצדדים.

סך הכל מעמיד פרופ' גנאל את נכותו הצמיתה של התובע על 71% (משוקלל) מתוכם 60.35% בעקבות התאונה נשוא התביעה.

התובע מבקש לייחס לו 10% נכות נוספים בנוסף לקביעתו של פרופ' גנאל שקבע 60.35% נכות בגין הפגיעה נשוא התביעה, וזאת בגין הפגיעה במניסקוס. התובע מסתמך על סעיף 48 (2) (ז) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (דרגת נכות לנפגעי עבודה),  הקובעת כי אף נזק קל למניסקוס מקנה נכות בשיעור של 10%.

סעיף 48 לתוספת, המתייחס למניסקוס, קובע כדלקמן :

"  ז. נזק במניסקוס      

  I . נזק במניסקוס בצורה קלה   10%       

  II . נזק במניסקוס עם    Locking  20%                       

  III . מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס ללא הפרעות תפקודיות   0%         

IV . מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים   10%"

במקרה דנן נאלץ התובע לעבור כריתה חלקית של המניסקוס. לפי הסעיף המוזכר לעיל, כריתה מלאה, בתוספת של שינוי ניווני קל, מקנה 10% אחוזי נכות. התקנות אינן מתייחסות למצב של כריתה חלקית, אם כי מתייחסות למצב של נזק קל למניסקוס, שאינו כריתה, שכן חלופה 3 עוסקת בכריתה שבצידה אין הפרעות תפקודיות. השאלה שהמחוקק לא התייחס אליה היא באיזו מידה כריתה חלקית של המניסקוס נכנסת לגדרי החלופה הראשונה העוסקת בנזק כללי קל למניסקוס, שמקנה 10% נכות, או שמא נכנסת לגדרי חלופה 4, גם היא מעניקה 10% נכות, העוסקת בכריתה מלאה של המניסקוס והדורשת גם קיום של דלדול וניוון שרירם קל.

במקרה דנן טרם חלו שינויים ניווניים כלשהם אצל התובע, אם כי המומחה לא שלל אפשרות ששינויים כאלה יחולו בעתיד הקרוב אם התובע לא יפעל למניעת מצב של ניוון, באמצעות תרגילים שונים.

לאור עדותו של המומחה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני סבורה שיש מקום להוסיף על הנכות הרפואית המשוקללת כתוצאה מהתאונה, ולהעמידה  על 64%.

3.  ניתוח מתקן