פסק-דין בתיק א 19464/06

התביעה שבפני מתייחסת לתאונת דרכים שארעה ביום 13.3.05 בכביש 4, בנסיעה מצפון לדרום, לכיוון אשקלון, בקטע כביש חד סיטרי, דו מסלולי. יש בפני שלושה צדדים לתביעה, שלושה נהגים (מבוטח התובעת, מר לב יאבקר, שיקרא להלן - יאבקר, הנתבע 1, מר שמואל רובינשטיין, להלן - הנתבע 1 או רובינשטיין והנתבע 3, מר דניאל בוקובזה, להלן - הנתבע 3 או בוקובזה), ושלוש גרסאות שונות לגבי מה שהתרחש במקום.

כל שאינו במחלוקת הינו כדלקמן:

מבוטח התובעת נסע בנתיב השמאלי והנתבע 1 נסע בנתיב הימני. היתה לפחות משאית אחת בכביש, בנתיב הימני. לפתע נכנס רכבו של הנתבע 1 לנתיב השמאלי, תוך שהוא מסתבסב כנגד כיוון התנועה, ובסופו של דבר הסתיים הארוע כאשר רכב הנתבע 1 נתון בכיוון התנועה, בשול השמאלי.

גרסת התביעה

יאבקר נהג ברכב מסוג פיאט פונטו, בנתיב השמאלי מבין שניים. לימינו, קצת מקדימה, נסע הנתבע 1 ומאחורי הנתבע 1 נסעו שתי משאיות. לפתע, ראה את רכב הנתבע 1, מסוג יונדאי, עושה מעין סיבוב פרסה לתוך הנתיב שלו, מגיע מולו בנתיב נסיעתו ומתקרב לעברו. הוא ניסה לבלום ולחץ על דוושת הבלם, אך לא הצליח למנוע את התאונה. רכב הנתבע 1 פגע ברכב יאבקר, בתחילה - חזית אל חזית, לאחר מכן המשיך רכב הנתבע 1 להסתבסב ובסופו של דבר עף לשוליים השמאליים, כאשר הרכב נמצא בכיוון, התנועה בנתיב השמאלי. הפגיעה ברכב התובעת היתה לאורך כל צד שמאל וגם בחזית. יאבקר אישר את השרטוט של התאונה המופיע מסמך שסומן ת/3 ושורטט במשטרה על פי תיאורו, בהסתייגות קלה. לדבריו, לא ראה מה גרם לנתבע 1 להזרק אל תוך נתיב נסיעתו. בנוסף, לא שמע דבר לפני התאונה, שכן, לטענתו, כל כלי הרכב שהיה בסביבתו, לרבות רכבו שלו, הם מסוג דיזל ועל כן מנועיהם מרעישים. לדבריו, הוא לא ראה את רכב הנתבע 1 פוגע בגדר הבטיחות בשום שלב. הוא זוכר כי לאחר התאונה עמדה בצד משאית, אך איננו זוכר איזו משאית היתה זאת. הוא היה עסוק, כדבריו, בהסתכלות על הרכב שבא לעברו, ולא על המשאית. הוא לא זוכר אם בכביש, בנתיב הימני לפני רכב הנתבע 1, היו מכוניות נוספות.

גרסת הנתבעים 1-2

לטענת הנתבע 1, מר רובינשטיין, הוא נסע בנתיב הימני, כאשר לפניו נסעה משאית ובמקביל אליו - מעט מאחוריו, בנתיב השמאלי, נסעה משאית נוספת, אשר לה שני חלקים או שהיתה ארוכה מהרגיל (הוא כינה את המשאית האמורה "סמי-טריילר", אף שלפי תיאורו מדובר למעשה בפול-טריילר, המורכב משני חלקים - מ.ב.נ.). לפתע, ראה במראה את הסמי-טריילר סוטה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני, שבו הוא נסע, ואז קיבל מכה מצד ימין מאחור. רכב הנתבע 1 נכנס לסיחרור, עבר לנתיב השמאלי ופגע בגדר הביטחון, המשיך להסתבסב ופגע שוב בגדר הביטחון בכיוון ההפוך, עד שהרכב נעצר כשפניו לכיוון הנסיעה. לדברי הנתבע 1, הוא איננו זוכר כלל כי פגע ברכב התובעת. לאחר הסיחרור לא ראה דבר ובהמשך פונה ביחד עם יאבקר, באמבולנס, לבית החולים. הנתבע 1 העיד כי הוא זוכר בוודאות את הפגיעה בגדר הביטחון, אך איננו יכול לומר אם פגע ברכב הפיאט פונטו, או לא. לדבריו, הוא יודע בוודאות, כי מאחוריו היתה משאית אחת, אך איננו יודע אם היו משאיות נוספות מאחורי אותה משאית, וכמו כן היתה בוודאות גם משאית אחת לפניו. יצויין, כי מאחר שהנתבע 1 נפצע בתאונה ופונה כאמור באמבולנס, הוא לא לקח פרטים של מי מהנהגים, וגם לא יכול היה לרשום מספרי רישוי של איזה מכלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה.

גרסת הנתבע 3

לטענת מר בוקובזה, הנתבע 3, הוא נהג במקום הארוע במשאית "פול-טריילר". הוא נסע בנתיב הימני מבין שניים, באיטיות המתאימה לתחילת נסיעה אחרי יציאה מרמזור. לפתע, שמע בצד שמאל רעש של בלימה וחריקות, רעש של "כל מיני מכות". כאשר שמע את הרעשים - הסתכל במראה השמאלית וראה את כל מה שהתרחש מצד שמאל מאחור. כעבור כמה מטרים נעצר בצד ימין, וזאת כדי להגיש עזרה. כאשר הגיעה המשטרה, בוקובזה היה נהג המשאית היחיד בסביבה, ומאחר שהנהגים האחרים אמרו לשוטרים "משאית, משאית" - השוטרים גבו ממנו הודעה. לדבריו, גרסתו נגבתה רק מאחר שכאמור, הוא היה נהג המשאית היחיד בסביבה. לדבריו, לא היה מעורב בתאונה בשום צורה, ורק נעצר כדי להגיש עזרה. הוא העיד, כי איננו סבור שהיו במועד התאונה משאיות נוספות בסביבה, "... אולי היה אחד קטן...", אך הוא לא בטוח בכך. הוא גם סיפר כי אחד השוטרים בדק את המשאית שלו עם פנס ולא נמצאו עליה שום נזקים. לדבר זה אין כל התייחסות בתיק המשטרה.

דיון והכרעה

זולת הנהגים שהעידו בפני, לא זומנו אנשים נוספים שהיו עדים לאירוע, אם היו כאלה. המשטרה הגיעה למקום התאונה סמוך לאחר האירוע, והאירוע נבחן על ידי בוחן תנועה. החלקים הרלוונטיים מתיק המשטרה הוגשו בהסכמה וסומנו באסופה במ/1. בסופו של דבר, לא הוגש כתב אישום נגד מי מהנהגים והתיק נסגר.

אציין, כי כל העדים עשו, באופן כללי, רושם אמין, אך עדותו של הנתבע 1 היתה האמינה והסדורה מכולן.

קיבלתי את גרסת נהג התובעת, כי הנזק לרכבו נגרם עקב פגיעת רכב הנתבע 1, אף שהנתבע 1 ציין כי הוא עצמו זוכר בוודאות רק את הפגיעה בגדר הבטחון, ואיננו יכול לומר דבר באשר לשאלה אם פגע רכבו גם ברכב התובעת. טבעי הדבר, שבנסיבות שתוארו, הנהג ברכב התובעת שם לב בצורה ברורה יותר לעובדה שרכבו נפגע מרכב הנתבע 1, מאשר הנתבע 1, אשר היה נתון בתוך רכב מסתחרר, כאשר אינו מצליח לשלוט בו. בנוסף, אין הסבר אחר לפגיעות ברכב התובעת וגם הנתבע 1, אשר כאמור העיד בצורה אמינה וברורה, לא סתר את דברי מר יאבקר לעניין הפגיעה, אלא ציין, שהוא איננו זוכר.

קיבלתי את גרסתו של הנתבע 1, לפיה הדיפת רכבוו לנתיב השמאלי נבעה מכך שקיבל מכה מאחור, ממשאית שחדרה לנתיב נסיעתו, אשר היתה הגורם המכריע לתאונה. קיבלתי את הגרסה הן על שום אמינותה, כאמור, של עדות הנתבע 1, אשר הקפיד לענות בכנות גם בנושאים שאינם נוחים לו (למשל - בשאלה אם הוא יכול לומר שהנתבע 3 הוא נהג המשאית שפגעה בו, כפי שיפורט להלן), והן משום שלא הוצע כל הסבר אחר לכך, שבאופן פתאומי, ללא כל סיבה, נכנס רכב הנתבע 1 לנתיב השמאלי, תוך שהרכב מסתבסב נגד כיוון התנועה, וממשיך להסתבסב, עד שסיים את התאונה בשול השמאלי בכיוון הנסיעה. אין מדובר בסטייה פשוטה לתוך הנתיב הסמוך, שניתן היה להסבירה בחוסר תשומת לב של הנתבע 1 או בהחלקה, אלא בסטייה שארעה באופן שמתיישב רק עם התערבות של גורם נוסף, שגרם לאותה הסתחררות. מתמונות הנזק של הנתבע 1 קשה להבנות, כי יש פגיעות בכל היקף הרכב, לנוכח אופי התאונה, אך יש גם פגיעה מאחור, כך שהתמונות ודאי לא סותרות את גרסתו. מדובר אמנם בעדות יחידה, של אדם המעונין בתוצאות ההליך, אך הסברתי לעיל מדוע, למרות זאת, בחרתי לקבלה ולפסוק על פיה.

הקושי בתיק נובע מכך, שגם על פי גרסתו של הנתבע 1, שכאמור - מצאתי אותה אמינה לחלוטין - אין כל וודאות כי נהג המשאית, מר בוקובזה, הנתבע 3, היה אכן הנהג באותה משאית שפגעה בנתבע 1 מאחור. מכלול הראיות, היכולות לשמש אותי בהכרעה האם משאית הנתבע 3 היא המשאית שהדפה את הנתבע 1 לנתיב השמאלי, הן כדלקמן: בהגינותו הרבה ציין הנתבע 1, כי הוא לא יכול להעיד דבר לגבי מספר הרישוי של המשאית שפגעה בו, או לגבי זהותו של הנהג, לאור מצבו הגופני לאחר התאונה, שלא איפשר לו לאסוף את הפרטים הללו. הוא ציין רק כי מדובר במשאית גדולה, כנראה מורכבת משני חלקים. המשאית של מר בוקובזה, הינה אכן משאית גדולה המורכבת משני חלקים. מר יאבקר לא יכול היה לשפוך אור על ההתרחשות בנתיב הימני, לא רק בשל קשיי שפה, אשר העיבו מעט על היכולת להבין את גירסתו באופן מלא, אלא משום שאמר במפורש שלא ראה מה גרם לרכב הנתבע 1 "לעוף" לתוך נתיב נסיעתו. יצויין עוד, כי בתיק המשטרה אין זכר לנהג משאית נוסף.

הנתבע 1 ציין, כי גם לפניו (מקדימה) נסעה משאית. הנהג ברכב התובעת ציין, שבמקביל אליו בנתיב הימני נסעו שתי משאיות, אם כי מיקם את שתיהן מאחורי רכב הנתבע 1, והוא לא זכר אם, כדברי הנתבע 1, נסעה משאית נוספת לפני רכב הנתבע 1. הנתבע 3 מציין כי שמע את החבטות ואת הבלימות מצד שמאל שלו, וכאשר הביט במראה - ראה מאחוריו את ההתרחשות. לכאורה, יתכן אם כך, שהוא אכן היה נהג המשאית שנסע לפני רכב הנתבע 1, ולא מאחוריו. ואולם - נשאלת השאלה לאן, אם כך, נעלמה המשאית שפגעה מאחור ברכבו של הנתבע 1? על שאלה זו אין כל תשובה.

אומנם, כטענת ב"כ הנתבע 1, אין זכר בתיק המשטרה לקיומן של משאיות אחרות בשטח, אך גם הנתבע 1 וגם התובע העידו שהיו לפחות שתי משאיות בזירת התאונה סמוך לפני התרחשותה. מכאן שלפי גרסאות אלה, קיים חסר בתיק המשטרה. דווקא עדותו של הנתבע 1 היא שממקמת את אחת מהמשאיות האלו לפניו, דבר שמתיישב לכאורה עם גרסת הנתבע 3, שהוא שמע את ההתרחשות מצד שמאל, וראה אותה במראה מצד שמאל מאחור. לא נעלם מעיני כי בהודעתו במשטרה אמר הנתבע 3 כי שמע "ברקס בצד שמאל" ולא ציין כי היה זה מאחוריו (שורה 11 להודעה), ואילו הטענה לפיה הארוע התרחש מאחוריו הועלתה לראשונה בצורה מפורשת בבית המשפט, אך בשורה 17 להודעתו במשטרה (בתוך אסופה במ/1), אמר הנתבע 3: "כאשר שמעתי חריקת בלמים, הסתכלתי דרך מראת צד שמאל ואני רואה רכבים שאני לא יודע איך הם מעורבים בתאונה". על פני הדברים, כדי לראות התרחשות באמצעות המראה השמאלית - ההתרחשות צריכה להיות מאחורי המשאית, שאם לא כן - יראה אותה נהג המשאית דרך החלון, ולא במראה השמאלית. עובדה זו תומכת, לכאורה, בדברי הנתבע 3 כי ההתרחשות היתה מאחוריו. הוא עצמו הסביר את העובדה שהוא נהג המשאית היחיד שנגבתה ממנו הודעה, בכך שהנהגים האחרים העידו באוזני השוטרים כי הפגיעה היתה קשורה במשאית, והוא היה נהג המשאית היחיד שנותר במקום, כשהגיעו השוטרים. לדבריו, היה במקום רק כדי להגיש עזרה.

מאחר שגם בוחן התנועה, שהיה במקום וגבה את הודעות הנהגים, לא הצליח להגיע לממצא פוזיטיבי לגבי הנתבע 3, כמעורב בתאונה, באופן שיביא להגשת כתב אישום כנגדו, אני מתקשה להגיע למסקנה חד משמעית, אפילו במאזן ההסתברויות - כנדרש במשפט אזרחי - לפיה הנתבע 3 הוא אכן נהג המשאית אשר פגעה בנתבע 1 מאחור.

סיכומו של דבר , אני מגיעה למסקנה כי התובעת הוכיחה שרכב הנתבע 1 הוא שפגע ברכבה, וכי הנתבעים 1 ו-2 לא הרימו את הנטל להוכיח כי הרכב שפגע ברכב הנתבע 1, הוא המשאית בה נהג הנתבע 3, אך הנתבעים 1-2 הרימו את הנטל שהיה מוטל עליהם להוכיח את טענתם, כי הגורם המכריע לתאונה היה משאית כלשהי, שהדפה את רכב הנתבע 1 לתוך הנתיב השמאלי, אף אם מספר הרישוי שלה וזהות נהגה לא ידועים.

לפיכך, הנתבעים 1-2 הוכיחו ש"אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק", כלשון סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולפיכך, בהתאם לריישא של הסעיף, לא יראו את הנתבע 1 כמי שגרם לנזק באשמו. מסקנה זו נובעת מהפעלת שלושת המבחנים שנקבעו בפסיקה לענין זה: מבחן הצפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר (ר' ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ ואח', פ"ד מח(1) 415, 431 וכן ע"פ 119/93 לורנס נ' מ"י, מח(4) 1, 35).

מכאן, שאין להטיל על הנתבעים 1-2 לפצות את התובעת, אף שהוכח שנזקי רכב התובעת נגרמו בשל פגיעתו של רכב הנתבע 1 ודין התביעה להדחות הן כנגד הנתבעים 1 ו-2 והן כנגד הנתבעת 3.

בנסיבות הענין, אף שנדחתה התביעה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום ב' בניסן, תשס"ז (21 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.