פסק-דין בתיק א 19439/00

נתוני רקע

1.         התובעת משמשת כחברה לגיוס כוח אדם בארץ ובחו"ל. הנתבע, אחד מלקוחותיה, נזקק מעת לעת לכוח אדם של עובדים זרים, לצורך עסקיו. ביום 3.9.97 נחתם הסכם בין התובעת לנתבע שהסדיר את אספקת כוח האדם של התובעת עבור הנתבע. התובעת הגישה תובענה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע על סך 44,392 ש"ח שהוגשה תחילה לבית משפט השלום בחדרה והועברה לבית משפט זה, ונותבה לטיפולי. התביעה התבססה על דוחות העסקת עובדים שהנפיק הנתבע לתובעת, בחודשים ספטמבר 98 עד ינואר 99, ושעל יסודם הנפיקה התובעת לנתבע חשבוניות מס. לשיטת התובעת החשבוניות האמורות לא שולמו, למעט תשלומים זניחים על חשבון. על יתרת הקרן רובצת ריבית המקובלת בבנק הפועלים, בהתאם להסכם האמור. כל אלו, כמבואר, מעלים יתרה ליום 20.6.99 על סך 44,392 ש"ח.

2.         הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן, וזו ניתנה לו בהחלטת כב' הרשם קפלן מיום 8.3.00. כבר כאן יצויין כי הרשות להתגונן ניתנה בהסכמת ב"כ התובעת. ב"כ התובעת ציין כי "להצעת ביהמ"ש אני מסכים לתת רשות להתגונן בטענת הקיזוז הנטענת" (תיק בש"א 2769/99). ואכן, למקרא תצהירו של הנתבע, שתמך בבקשת הרשות להתגונן, עולה כי התובע לא חלק, למצער לא באופן רציני, באשר לנאותות התביעה העיקרית, ובעיקר לעניין חישוביה. טענת הקיזוז שלו הייתה בעלת שני ראשים:

ראשית, ככל שעסקינן בחשבונית של התובעת בחודש ספטמבר 98 הוא טען כי הוא שילם מכספו ישירות לעובדים הזרים, חרף חובתה החוזית של התובעת לעשות כן. סכום התשלום היה על סך של 10,059 ש"ח, ויש לנכות סכום זה מחיובי התביעה העיקרית.

שנית, ולכך ניתנה עיקר הדעת במסכת שבפניי, הנתבע טען כי בין התובעת לנתבע נקשר הסכם נוסף. לנתבע אושר להעסיק 10 עובדים זרים בשנת 1998. הסתבר לנתבע כי הוא לא זקוק, אלא ל- 4 עובדים בלבד. התובעת פנתה לנתבע וביקשה להשתמש בזכותו להבאת 10 עובדים כדי להביא עובדים נוספים שיועסקו באתרים אחרים. סוכם, איפוא, על פי הטענה כי "הנתבע יאפשר לתובעת להביא עובדים נוספים על שמו ובתמורה תזכה התובעת את הנתבע בסך 0.5 דולר לכל שעת עבודה לעובד. כך ירוויחו הן הנתבע והן התובעת" (סעיף 7 לתצהיר הנתבע בתיק בש"א 2769/99 הנ"ל). כך אירע. ביום 13.8.98 הובאו לארץ 5 עובדים נוספים שעבדו ברשות התובעת עד סוף דצמבר 98. מינואר 99 ועד יולי 99 הועסקו 3 עובדים נוספים, דהיינו בסה"כ 8 עובדים. על בסיס העקרונות האמורים זכאי היה הנתבע לקבל מהתובעת סך של 40,359 ש"ח בצירוף מע"מ. הסכום האמור, איפוא, עולה על סכומי הקרן בגין התביעה העיקרית.

3.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות ונשמעו עדויות המצהירים. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מנהלה, מר גבריאל קנדרו (להלן - "קנדרו"). מטעם הנתבע הוגש תצהירו-שלו וכן תצהירו של חברו, מר הדס פולקמן (להלן - "פולקמן"). עוד בטרם הסתיים הליך החלפת תצהירי העדויות הראשיות נדרשתי, בגדר תיק בש"א 651/02, למשמעות פסק דין שניתן בבית משפט השלום בחדרה (ת.א. 1127/02) על ידי כב' השופטת אסיף ולשאלה האם הוא הוליד פלוגתא פסוקה במסכת שבפניי. על כך להלן. ועוד: שעה שהתיק היה בעיצומם של הליכי הגשת סיכומי טענות בכתב הגיש הנתבע, בגדר תיק בש"א 13546/05, בקשה להורות לתובעת להמציא את המסמכים המקוריים של המוצגים נ/2-נ/5, שהוגשו לתיק בעת חקירתו הנגדית של קנדרו. הוריתי כי אדרש להכרעה בתיק בש"א זה בגדר פסק דיני, ואף על כך להלן.

4.         ברי, איפוא, כי בין ב"כ הצדדים אין כל מחלוקת לעניינה של התובענה העיקרית שבפניי, באופן שהתובעת זכאית לסכום של 44,392 ש"ח. הגם שבכתב התביעה נטען כי לסכום זה יש להוסיף ריבית בשיעור 20%, כמקובל בבנק הפועלים, בגדר סיכומי הטענות נטען כי סכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום 24.6.99, וכך בדעתי לנהוג.

            המחלוקת, איפוא, נסבה לעניינה של טענת הקיזוז שמעלה הנתבע כנגד התובעת. ברגיל, נטל ההוכחה לעניין הוכחתה של טענת קיזוז מוטל על הטוען, הוא הנתבע. ואולם ברי לי, בוודאי ככל שעסקינן לעניין עילת הקיזוז באשר להסכם הנטען שנקשר בין התובעת לבין הנתבע, כי יש להעמיק חקר בפסק דינה של כב' השופטת אסיף, ולעניין הפלוגתא הפסוקה שצמחה בעקבות פסק דין זה.

פסק דינה של כב' השופטת אסיף, ולעניין הפלוגתא הפסוקה

5.         בגדר התובענה שבפניי, כאמור, טוענת התובעת לשירותים של עובדים שלכל הדעות עבדו בשירות הנתבע, ומשום כך הודייתו בחובתו לשלם לתובעת בגין השירותים האמורים. בתובענה שנדונה בפני כב' השופטת אסיף נפרסה מלוא המחלוקת העובדתית באשר לעובדים הנוספים. התובעת טענה כי הנתבע פנה אליה בבקשה להבאתם לארץ של 6 עובדים זרים, נוספים לארבעה שכבר העסיק קודם לכך באמצעותה. כתוצאה מכך הגיעו לנמל התעופה בן גוריון 6 העובדים המוזמנים הנוספים מרומניה ואולם אז הנתבע, תוך הפרת ההתחייבות האמורה, סירב לקבל את 6 העובדים האמורים. התובעת, איפוא, עמדה במצוקה רבה לנוכח התכחשותו של הנתבע להתחייבויות האמורות. עקב כך נגרמו לה נזקים שונים שאת הטבתם דרשה מן הנתבע.

            הנתבע, שם כבפרשה בפניי, טען את טענת הקיזוז שבפניי. על פיה 6 העובדים הזרים האמורים לא הוזמנו עבורו, הגם שהוזמנו על שמו, והם היו עובדים שהתובעת אמורה הייתה לנייד אותם, כצרכיה, לנוכח מצוקת העובדים הזרים אותה עת, וזאת בתמורה המוסכמת של 0.5 דולר לכל שעת עבודת עובד זר.

6.         בגדר החלטתי מיום 17.2.04 הצבעתי על כך שבמחלוקת האמורה הכריעה כב' השופטת אסיף לחובת התובעת ולזכות הנתבע. ציינתי כי כב' השופטת אסיף "אימצה את גרסתו של הנתבע כי הוא כלל לא הזמין את העובדים לצורך עבודה אצלו. היא העדיפה את גרסת הנתבע על-פיה 'הוא הציע לתובעת לנצל את יכולתו ורשיונו להביא ארצה עובדים זרים כאשר ברווחים הנוגעים להעסקת עובדים אלה יתחלקו הוא והתובעת' (עמ' 20 לפסה"ד)" (סעיף 6). לנוכח זאת קבעתי כי ברי לי שהקביעה האמורה לא הצמיחה פלוגתא פסוקה לעניין התביעה העיקרית, הגם שהוספתי "שאין בדעתי לקבוע באופן סופי ונחרץ כי לא צמחה פלוגתא פסוקה לעניין הגנת הקיזוז של הנתבע". לכן קבעתי כי "שאלה זו נותרה פתוחה להכרעתי, הן במימד העובדתי ואף הן לעניין טענות שמשמיעה התובעת ביחס לחוקיותה של ההתקשרות הנטענת בהגנת הקיזוז". דחיתי את משאלת הנתבע אף לסמוך ממצאים לעניין שאלת המהימנות שבה פסקה כב' השופטת אסיף לזכותו של הנתבע וזאת לנוכח קביעתי כי "שאלת המהימנות בוודאי אמורה להיחרץ, מחדש, בכל הליך והליך. בוודאי שהיא, כשלעצמה, אינה יכולה להצמיח פלוגתא פסוקה" (סעיף 6).

7.         בחנתי, איפוא, מכלול הנתונים והשיקולים שבפניי וברי לי, בוודאי במישור העובדתי, כי במסכת שבפניי ניצבת פלוגתא פסוקה של כב' השופטת אסיף, המחייבת אותי ככל שעסקינן בהכרעה העובדתית שבמחלוקת הקוטבית שניצבה בין הניצים הן בתביעה שבפניה, אף הן בתביעה שבפניי. התובעת טוענת, מעיקרא, כי העובדים הזרים הנוספים הוזמנו על ידי הנתבע, לצרכיו, ובגדר הסכם המסגרת מ- 3.9.97 ששני בעלי הדין מודים בתוקפו במסכת שבפניי. הנתבע טוען, מעיקרא, כי העובדים הזרים הנוספים הוזמנו על ידי הנתבע, לצרכיה של התובעת, וכנגד תמורה מוסכמת של התובעת לנתבע, לנוכח העובדה שהעובדים הזרים הנוספים הוזמנו במסגרת מכסת העובדים שאושרה לו, ושהיו, מבחינתו "עובדים מיותרים". במחלוקת האמורה, כאמור, קבעה כב' השופטת אסיף, ובאורח נחרץ, כי הדין עם הנתבע.  אכן, בהמשך, אדרש למשמעות הקביעה האמורה, ככל שעסקינן במסכת שבפניי.

8.         אכן, אמת ניתנת להיאמר כי ב"כ התובעת, בסיכום טענותיו הנאה והמפורט, חוזר ומשכנע על שום מה אין לרחוש אמון לגרסתו של הנתבע. הוא מצביע על שורה של סתירות, אף של פירכות, בגרסת הנתבע. מנגד, מונח בפניי פסק דינה של כב' השופטת אסיף המצביע, אף הוא, על שורה של סתירות ופירכות בגרסת קנדרו. אין בדעתי לשקלל ולקבוע מה היה מאזן שיקוליי הכולל מול שתי גרסאות לא-משכנעות, הן של האחד והן של השני. שהרי, זה הרציונאל הנעוץ בתורת מעשה בית דין, על שתי שלוחותיו המצמיחות השתק עילה והשתק פלוגתא. פרופ' נינה זלצמן, בספרה מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, מורה אותנו כי "אך שיקולים שבתקנת-הציבור מחייבים לשים סוף לדיונים משפטיים. על-כן, אף אין בודקים אם צדק השופט בהחלטתו, ואין טעות בפסק-הדין מספקת לבעל-הדין היתר להשתחרר מכבלי מעשה-בית-דין" (עמ' 4-5).

            משום כך לא אדקדק ואבחן האם, כשלעצמי, היו נוטות כפות המאזניים לזכות הנתבע, כהכרעת כב' השופטת אסיף, או לזכות התובעת, לנוכח היסוסיי ולבטיי. שהרי גם לו הייתי מגיע למסקנה השונה מזו שאליה הגיעה כב' השופטת אסיף, הן התובעת, הן אנוכי, איננו יכולים "להשתחרר מכבלי מעשה-בית-דין", לעניין הפלוגתא הפסוקה במחלוקת הקוטבית האמורה.

לעניין תיק בש"א 13546/05

9.         במהלך חקירתו הנגדית של קנדרו, ושעה שהוא נחקר לעניין הטענה של בריחת העובדים השנויים במחלוקת בגרסאות הצדדים ולצורך להשבת ערבויות בנקאיות, הוא העיד כי הוא החתים את הנתבע "על מסמך לדוגמא שאני מראה לך", הוא מוצג נ/2. בהמשך העיד קנדרו כי "אני לבקשתך מחפש מסמך המעיד על כך שהגשתי בקשה להחזר ערבויות ואני מציג לך מסמכים נוספים", הם מוצגים נ/3 עד נ/5 (עמ' 5 לפרוטוקול).

10.        בגדר תיק בש"א הנ"ל עותר הנתבע לצוות על התובעת להמציא את המוצגים המקוריים וזאת לנוכח החשד כי המוצגים האמורים הינם מזוייפים. כך, לשיטת הנתבע, לנוכח העובדה כי בכל המוצגים מתנוססת חתימתו של הנתבע, כשהיא אותה החתימה בדיוק. והרי הדבר אינו סביר. לא ייתכן כי בכל המוצגים כולם נחתמה חתימתו של הנתבע, כשהיא בעלת זהות מושלמת. אין זאת אלא, כך שיטת הנתבע, שהתובעת "או מי מטעמה 'שתל' את חתימתו של המבקש על המוצגים על מנת להטעות את הרשויות ואולי גם את בית המשפט ולחזק בדרך לא ראויה את טענותיו" (סעיף 4 לבקשת הנתבע).

11.        בקשת הנתבע האמורה היא חסרת שחר, והנני מאמץ את מכלול טענות התובעת בתגובתה לתיק בש"א זה.