פסק-דין בתיק א 19391/03

            בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין פריצה לדירה.

1.                 התובעים התגוררו בדירה בקומת קרקע, ברח' פרופ' שור 13  בפתח תקוה (להלן: "הדירה").

הנתבעת ביטחה את הדירה בפוליסה שמספרה 129727900. תקופת הביטוח החלה ביום 1.11.2001 ונסתיימה ביום 31.10.2002. עפ"י מפרט הפוליסה (צורף כנספח א' לכתב התביעה) חל כיסוי ביטוחי על תכולת הדירה לרבות תכשיטים, מצלמות, שטיחים ועוד.

2.                 ביום 26.10.2002 ארעה פריצה בדירת התובעים. בעקבות הפריצה התלוננו התובעים במשטרה אודות הפריצה והגישו לנתבעת דרישה לתשלום תגמולי הביטוח.

 תביעתם נדחתה על ידי הנתבעים.

לטענת התובעים , באירוע הפריצה נגנבו מן הדירה תכשיטים, מסרטת וידאו ושתי מצלמות בשווי כולל של 76,900 ש"ח, התובעים עותרים לתשלום תגמולי ביטוח בהתאם, כן עותרים התובעים לפיצוי בשיעור 25,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בעקבות דחיית דרישתם ע"י הנתבעת.

3.                 הנתבעת הכחישה קיום הפריצה, כמו גם את שיעור הנזק הנטען. הנתבעת טוענת לסתירה בדיווחי התובעים לעניין הפריטים שנגנבו, סתירה המעידה, לטענתה, על מהימנותם של התובעים. הנתבעת אף מצביעה על עברו הפלילי של התובע המהווה תימוכין נוספים ככל שהדבר נוגע לחוסר מהימנותו, כך לטענתה.

הנתבעת מצביעה על מניע לביום הפריצה - מכתב שנשלח ע"י הנתבעת לתובעים ביום 17.10.2002 לפיו לא תחודש פוליסת הביטוח אשר הייתה אמורה להתחדש חמישה ימים לאחר אירוע הפריצה בשל עברו הפלילי של התובע.

4.                 סוגיית החבות

חובתו של מבטח על פי פוליסת הביטוח הוגדרה בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981:

"חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב".

במקרה דנן, טוענת הנתבעת כי מקרה הביטוח בויים על ידי התובע ולכן יש לדון תחילה בשאלת נטל השכנוע.

     לעניין זה קובעת השופטת נתניהו בע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה    

                   לביטוח בע"מ ואח' פ"ד מז(1), 837 כדלקמן:

            "קרות "מקרה הביטוח" הוא אפוא עילת התביעה של המבוטח. מכאן שעל המבוטח (בהיעדר הוראה בפוליסה לסתור) רובץ נטל השכנוע בדבר קרות "מקרה הביטוח". נטל זה נשאר עליו עד הסוף. אך אם הראה לכאורה, כי קרה "מקרה הביטוח", תעבור חובת הראיות על המבטחת... כשמדובר בפריצה, הקושי כרגיל הוא לאתר את הפורץ או הגנב, לא את העובדות המצביעות על הפריצה והגניבה, שהן ברוב רובם של המקרים בידיעת המבוטח. די לו למבוטח להוכיח את העובדות הנחזות ולשלול בעדותו כי ידו היתה באירוען, כדי שחובת הבאת הראיות תעבור אל המבטחת. המבטחת היא שתתקשה בדרך כלל, מטבע הדברים, להוכיח אחרת. אך אם תצליח להעלות עובדות מחשידות, יהיה על המבוטח להתמודד אתן, וספק, אם יישאר, יפעל נגדו."

בענייננו, הוכיחו התובעים את העובדות המצביעות על עצם התרחשות הפריצה. מדו"ח פרטי האירוע שנערך ע"י השוטר רס"ל גל פולישוק עולה, כי הפריצה לדירה התבצעה דרך סורג שבור בחלון המטבח. עפ"י הדו"ח התגלו בפני השוטר חדרים הפוכים, ארונות פתוחים וחפצים מושלכים אל הרצפה.

באשר למעורבותו של התובע, הרי שלפי עדותו של זה האחרון, יצא הוא את ביתו עם צאת השבת לעבודה במחלקת התברואה. בעקבות טלפון מאוחר יותר מאשתו אשר הודיעה לו על דבר הפריצה, הגיע חזרה אל הדירה בליווי שלושת חבריו לעבודה.

עד כאן באשר לעובדות הנוגעות לאירוע הפריצה ולמעורבותו של התובע באירוע.

לו היה ביד הנתבעת ספק ממשי באשר לאמיתות האירועים, יכולה הייתה להביא לעדות את חבריו לעבודה של התובע ולברר האם בזמן הרלוונטי אכן שהה במחיצתם. הנתבעת לא עשתה כן, ואף לא הגישה תלונה במשטרה על ניסיון לקבל דבר במרמה ומשכך לא אפשרה למשטרה לחקור את נסיבות האירוע לעומקן.