פסק-דין בתיק א 19372/03

מבוא ורקע עובדתי

1.         התובעת הינה הבעלים של דירה בת 2.5 חדרים בקומת הקרקע בבניין הבנוי ברח' רוטשילד 5, בת-ים (להלן: " הדירה" או " המושכר").

2.         בתאריך 1/8/78 נחתם חוזה שכירות בין התובעת לנתבע ורעייתו המנוחה, לפיו שכרו אלה האחרונים את הדירה, בשכירות מוגנת, תמורת תשלום דמי מפתח (להלן: " חוזה השכירות" או " החוזה").

            יצויין, כי על פי הוראות החוזה, על הנתבע לשלם את דמי השכירות המוגנים בכל רבעון - מראש.

3.         בתביעה שבכאן, עתרה התובעת לפינוי הנתבע מהדירה והחזרת החזקה בה לידי התובעת ולתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

            התובעת סמכה תביעתה על עילת פינוי אחת - אי תשלום דמי שכירות החל מחודש נובמבר 2002 ועד למועד הגשת התביעה, 23/2/03.

4.         בשל אי התייצבות הנתבע לדיון מיום 6/3/05 (לאחר שבא כוחו חדל מלייצגו) ניתן על ידי,  בו ביום, פסק דין המורה לנתבע לפנות את המושכר ולהחזיר את החזקה בו לתובעת כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ (להלן: " פסק הדין").

            ביום 11/8/05 עתר הנתבע לביטולו של פסק הדין (בש"א 173875/05) ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שננקטו על ידי התובעת לפינויו מהמושכר (בש"א 173884/05).

            במסגרתה של הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל הפקיד הנתבע ביום 15/8/05, בקופת בית המשפט, סך של 20,000 ש"ח במזומן (להלן: " הפיקדון").

            בהחלטתי מיום 20.9.05, הוריתי על ביטולו של פסק הדין כנגד תשלום הוצאות לתובעת בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ. מששולמו ההוצאות, מכספי הפיקדון, נקבע התיק לשמיעה.

הטענות וגדר המחלוקת

5.         אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע, אכן, חדל לשלם את דמי השכירות החל מחודש נובמבר 2002 ועד למועד הגשתה של התביעה (להלן: " תקופת הפיגור").

            המחלוקת אשר ניטשה בין הצדדים היא: האם יש במחדל האמור כדי להקים לתובעת עילת פינוי, ואם כן האם זכאי הנתבע, בנסיבות העניין, לסעד מן הצדק.

לטענת התובעת, אי תשלום דמי השכירות לתקופת הפיגור מקים לה עילת פינוי על פי סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב-1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר" או " החוק").

לשיטת התובעת, לא זו בלבד שהנתבע חדל מלשלם את דמי השכירות לתקופת הפיגור, אלא שאף לאחר הגשת התביעה לא תיקן הנתבע את המעוות ולא שילם סכום כלשהו בגין דמי השכירות. בנסיבות אלה, כך לתובעת, אין להעניק לנתבע "סעד מן הצדק" ויש להורות על פינויו מהדירה.

6.         מנגד טען הנתבע בכתב הגנתו כי יש לדחות התביעה כנגדו על הסף, בהיותה תביעה טורדנית וקנטרנית ושימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

            לטענת הנתבע, בחודש יוני 2002 אירעה לו תאונת עבודה, עת מעד מפיגום בגובה של 9 מ' וכתוצאה מכך נחבל קשות בידו ואף הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 75% לצמיתות.

            כתוצאה מהתאונה האמורה נקלע הנתבע - כך לדבריו - למצב כלכלי קשה ובשל כך לא יכול היה לשלם את דמי השכירות, לתקופת הפיגור.

            לגירסת הנתבע, לאחר שהוגשה התביעה הוא ביקש לפרוע את חובו ולשלם לתובעת את דמי השכירות לתקופת הפיגור, ברם זו האחרונה סירבה לקבלו בתואנות שווא.

            בנסיבות אלה, כך לנתבע, ולנוכח הימנעות התובעת מלקבל את דמי השכירות לתקופת הפיגור, לא קמה לה עילה לפינוי  מהדירה.

            עוד טען הנתבע, כי הוא זכאי לקזז את דמי השכירות מעלות התיקונים שביצע במושכר משך שנים רבות (סך של 12,000 ש"ח), שעל פי הדין חבה התובעת בתיקונם.