פסק-דין בתיק א 19326/01

הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") ביטחה את התובעת, לרבות משרדיה ומחסניה, בביטוחים שונים כפי המפורט בפוליסות הביטוח נספחים ב' לתצהירה של עובדת התובעת לתצהירה של הגב' אתי פורת, עובדת התובעת (להלן: "הפוליסות"

ו "פורת" בהתאמה).

הנתבעת מס' 2 היא סוכנות הביטוח באמצעותה נוהלו הקשרים בין התובעת לנתבעת; הנתבע מס' 3, מר דוד לנדאו (להלן: "לנדאו") הוא מנהלה של הנתבעת מס' 2 והגורם הישיר בקשר המתואר לעיל.

עניינה של התביעה הוא בשלשה "מקרי ביטוח" שבגינם מגיעים לתובעת, לטענתה, תגמולי ביטוח מהנתבעת כפי שיתואר להלן; לגבי מקרה נוסף הנוגע לגניבתה של מכונת צילום, הגיעו הצדדים לידי הסדר במהלך הדיונים (עמ' 4 לפרוטוקול).

מקרה הביטוח הראשון נוגע לפריצה שהייתה במחסני התובעת ברח' תמנע 3 בחולון בלילה שבין 23.1.98 ל 24.1.98 וגניבת ציוד מהמחסן; לטענת הנתבעת היה ערכו של הציוד עומד על הסך של -.134,000 $ [ סעיף 10 לתצהירה של פורת ונספח א' לתצהירו של סמנכ"ל התובעת, מר ירון צבילינגר (להלן: "ירון") ].

אין חולק על כך שהתובעת פוצתה על ידי הנתבעת בגין אותו אירוע בסך של 43,899.5 $ [ סעיף 11 סיפא לתצהירה של פורת, סעיף 9 לתצהירו של ירון וסעיף 10 לתצהירו של מר מנחם לויצקי, רמ"ד תביעות אצל הנתבעת (להלן: "לויצקי") ].

לטענת התובעת, והיא השאלה היחידה במחלוקת לעניין ראש תביעה זה, הוסכם בין הצדדים על כך שהתובעת תפוצה בסך של -.60,000 $; התביעה היא על כן בגין ההפרש בין הסכום המוסכם לכאורה ובין סכום הפיצוי הנ"ל.

על פי ירון, התקיימה בחודש אוגוסט 1998 פגישה, במשרדו, בה נכחו מר דב קנטור, מנכ"ל התובעת, מר אורלנד, יועץ ביטוחי (ככל הנראה של התובעת), שמאי של חברת "שמביט" (שאין חולק על כך שהיא חברת שמאים שבשירות הנתבעת) וכן מר לנדאו.

באותה פגישה, כך לפי ירון, הוסכם על הפיצוי בגובה הסכום של -.60,000 $ (סעיף 8 לתצהיר ירון וראה עמ' 9 לפרוטוקול).

הנתבעת אינה מכחישה את קיומה של אותה פגישה אולם הנתונים העולים מדברי עדי הנתבעת באשר לאותה פגישה הם שונים.

ראשית, הפגישה התקיימה במשרדו של לויצקי ולא במשרדו של ירון וזאת על מנת להסביר לתובעת, או לנציגה (ככל הנראה כך הייתה התייחסות הנתבעת לאותו מר אורלנד) את סיבת דחיית תביעתה, כפי מכתבו של לויצקי, נספח א' לתצהירו; בפגישה היו אותו מר אורלנד, לנדאו, לויצקי עצמו, שאינו מוזכר על ידי ירון וכן מר סלומון, מנהל  מחלקת התביעות בנתבעת (סעיף 8 לתצהירו של לויצקי ועדותו בעמ' 15 לפרוטוקול).

באותה פגישה הוצע לתובעת, לפנים משורת הדין  פיצוי בשיעור של 50% מסכום התביעה שהועמד על ידי התובעת לסכום של -.59,000 $ (עמ' 10 לפרוטוקול).

לנדאו, בפרק ה' לתצהירו, מתאר תמונה יותר "מורכבת" ונראה לי שהיא מתארת נכון יותר את מהלך הדברים.

בסעיף 3 הוא מתאר פגישה ראשונה, בה אכן נכח שמאי משמביט, וכן נציגי התובעת, ובה הוסכם שהנזק האמיתי, לפני בירור הכיסוי הביטוחי, הוא בסך של

 -. 59,866 $; לאחר מכן התקיימה הפגישה במשרדו של לויצקי (סעיף 6 בפרק ה' שם) ולאחריה בפגישות נוספות, הצליח לנדאו לשכנע את הנתבעת להגדיל את הפיצוי לשיעור הסכום ששולם, שהוא כ - 75% מסכם התביעה הנ"ל (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון ביום 9.6.2003 שיקרא להלן כ"פרוטוקול 2").

עדותו של לנדאו מיישבת את השוני שבין גרסאות ירון ולויצקי, ונותנת תמיכה לגירסת לויצקי על כך שנושא הפיצוי לא נסגר סופית בעת הפגישה במשרדו.

בסיכומו של דבר, מקובלת עלי עמדתם המשותפת של לנדאו ולויצקי. לעניין זה יש להוסיף שעדותו של ירון היא עדות של עד יחיד, שבנסיבותיה זקוקה לסיוע, אלא אם ימצא בית המשפט סיבות לקבלה כמות שהיא ללא סיוע [ סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971 ].

לא מצאתי סיבה כזו, נהפוך הוא; לא הוסבר מדוע לא נמסרה עדות מפיו של מר קנטור, שהיה לדברי ירון שותף לפגישה במשרדו, והוא מנכ"ל התובעת ובייחוד מתמיהה בהעדרה עדותו של מר אורלנד, שהיה יועץ התובעת, ונכח בפגישה, או בפגישות, לפי גרסאות כל העדים.

אי הבאתם למתן עדות של עדים אלה יש בה כדי למנוע קבלת עדותו היחידה של ירון לבדה (קדמי, "על הראיות", חלק ג' עמ' 1653 פיסקה 5).