פסק-דין בתיק א 1931/05

על העובדות העומדות בבסיס פסק דין זה, אין למעשה מחלוקת של ממש בין הצדדים. לאחר שנשמעו הראיות אתמול, שוחחתי עם הצדדים, אגב השמעת סיכומיהם, ומסתבר ששניהם כאחד מקבלים את הדרך בה ראיתי את העובדות, ומשכך תובאנה אלה להלן בקצרה:

התובעים כולם חברי סניף הליכוד בעיר רמלה. הנתבע כיהן ועודנו מכהן כראש העיר רמלה. בשנת 1998, נבחר הנתבע לעמוד בראש רשימת הליכוד שהתמודדה בבחירות המוניציפאליות בעיר רמלה ומכוח עמידתו בראש הרשימה כאמור, נבחר לכהונת ראש העיר.

לקראת הבחירות שהיו אמורות להיערך בשנת 2003, נערכו פריימריז בסניף הליכוד בעיר, הנתבע נבחר כמועמד הסיעה לראשות העיר והתובעים נבחרו כמועמדים למועצת העיר, במקומות מס' 7 עד 9.

מקומות אלה, לא היו מקומות ריאליים, באשר באופן מסורתי אין הליכוד מקבל יותר מאשר 4 מקומות במועצת העיר רמלה. כך היה בעבר, כך היה גם בדיעבד בבחירות בשנת 2003.

הנתבע לא חפץ בשיוכו לתובעים. על פי הגדרתו שלו, מדובר בעגלה שהוא אינו מבקש להיות הקטר שבראשה. לפיכך, חיפש דרך לפיה יוחלפו התובעים במתמודדים אחרים, שיהיו לטעמו שלו ולהרגשתו גם לטעם הציבור בעיר. על פי חוקת הליכוד, קיימת וועדה מוניציפאלית שיכולה לתת הסכמתה למהלך לפיו יוחלפו אנשים שנבחרו בפריימריז, באנשים אחרים שאנשי הוועדה ואנשי הסיעה היוצאת רוצים ביקרם וחשים שמועמדותם תהיה לתועלת הסיעה.

למרבה הצער (של הנתבע כמובן), אין הוועדה המוניציפאלית קיימת במסגרת מוסדות הליכוד מזה תקופה, ועובדה זו מנעה ממנו לפנות אליה במהלך שיאפשר החלפת התובעים במועמדים אחרים, שהוא יראה בהם מועמדים כלבבו.

לפיכך, ועל מנת למנוע את המצב בו ירוץ ברשימה שהתובעים חברים בה ומועמדים מטעמה למקומות במועצת העיר (אף שמקומות שאינם ריאליים), נקט הנתבע, שהוא שועל קרבות ותיק ומנוסה בתחום הפוליטי, במהלך לפיו ניגש לבחירות, על תקן של מה שכונה "רשימה יוצאת", שאז אין הוא חייב לעבור את הדרך שתוארה לעיל, באמצעות מוסדות הליכוד.

בכדי לעבור דרך מוסדות הליכוד, חייבת להיות התאמה בין תוצאות הפריימריז לבין הרשימה שמוגשת לוועדת הבחירות, ואם אין התאמה, אין מזכיר המפלגה (במקרה הנוכחי - חבר הכנסת גדעון סער) חותם על הרשימה והוא מוכן (ובצדק) לחתום על רשימה התואמת את תוצאות הפריימריז בלבד. אם מדובר ברשימה יוצאת, אין צורך בכלל לפנות למוסדות המפלגה, אין צורך לקבל חתימה, כל שנדרש הוא לפנות לוועדת הבחירות, בשם אותה רשימה יוצאת, להציג אותה פעם נוספת כרשימה יוצאת ואז היא נרשמת כדת וכדין ומנגד, התובעים (או כל אדם אחר שסבר שהוא צפוי להיכנס במסגרת הרשימה, כפי שחבריה נבחרו בפריימריז) יוצאים וידיהם על ראשם, באשר אין הם נמנים יותר על חברי הרשימה ולמעשה מנועים הם מלהיבחר למועצת העיר, חרף תוצאת הפריימריז, שביקשה לאפשר להם את אותה בחירה (שהיא כאמור תיאורטית, לאור מיקומם ברשימה).

ראוי לציין, שהנתבע לא ממש "המציא את הגלגל" במהלך בו נקט, מסתבר שמדובר במהלך שננקט במספר רשויות, ולא רק זאת, הנתבע זכה לברכת הליכוד בעניין זה. אומנם לא הובאו ראיות התומכות בטענתו כי זכה לברכת הליכוד, אך עצם העובדה שהתמודד בראש רשימה שנקראה, גם לאחר פרישתו מהליכוד וריצתו במסגרת סיעה יוצאת, "מח"ל - הליכוד, בראשות יואל לביא", מלמדת שזכה לאותה ברכה, שהרי אחרת חזקה על מפלגת הליכוד שהיתה מונעת ממנו שימוש בשמה, אם שימוש זה היה נעשה שלא כדין, והנתבע גם העיד, ודבריו לא נסתרו, שזכה למימון הליכוד, במסגרת מסע הבחירות שניהל.

בכתב התביעה המתוקן, עתרו התובעים לסעד הצהרתי, המאמת את העובדות המתוארות בכתב התביעה (שהן תואמות במרביתן את העובדות כפי שפורטו לעיל, עובדות שכאמור אינן שנויות במחלוקת), "לשם שיוכלו, בין היתר, להביא את פסק הדין בפני הרשויות אשר אינן בעלות סמכויות חקירה, וכן לשם הוצאת האמת לאור בפני קהל בוחריהם ככלל ובסניף הליכוד בפרט".

טענתו הראשונה של הנתבע היא, כי מדובר בסעד תיאורטי, חסר כל משמעות, ואין להעניק לתובעים, שממילא לא היו צפויים להיבחר למוסדות העיר, כל סעד שהוא בגדר הצהרה תיאורטית. 

מנגד, טוען עו"ד גלילי, ב"כ התובעים, שלבית המשפט שיקול דעת רחב בהענקת סעד הצהרתי, ובמסגרת אותו שיקול דעת, ניתן להעניק את אותו סעד הצהרתי.

אכן, פסיקתו של בית המשפט העליון, הרחיבה ברבות השנים את יכולתו של בית המשפט להעניק סעד הצהרתי. אם להשתמש בלשונו של בית המשפט העליון, הרי שלבית המשפט "שיקול דעת אם ייתן ואם לא ייתן למבקש את מבוקשו - זאת, כמובן גם אם בקשתו נכונה היא לגופה; ובניגוד לימים עברו, מסכימים כיום הכול כי בית משפט קנה שיקול דעת רחב ליתן למבקש את מבוקשו וכי לא יקפוץ ידו מתת פסק דין מצהיר למבקש או לתובע הראויים לכך" (ע"א 490/92 הרצל שאבי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(3), 700, מפי כב' השופט (כתוארו אז) חשין, פסקה 8 לפסק הדין). ראה לעניין זה גם ע"א 6291/95 בן יקר גת, חברה להנדסה נ' הוועדה המיוחדת לתכנון ולבניה מודיעין, פ"ד נא(2) 825, מפי כב' השופט (כתוארו אז) אור, וכן ע"א 226/80 ד"ר א' כאהן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 463.

עם זאת, אין סמכותו של בית המשפט להעניק סעד הצהרתי, בלתי מוגבלת. מדובר בסופו של דבר בהליך שאמור להוליד תוצאה משפטית מסוימת, ושעה שאין כל תכלית לאותה תוצאה משפטית, אזי דומה כי בית המשפט ימנע ממתן סעד הצהרתי, חרף אותה גישה מרחיבה, כפי שפורטה לעיל. במקרה הנוכחי, מדובר בסופו של דבר בעניינים ציבוריים. התובעים לא הצביעו על כל הליך אפשרי, למעט הליך של בחירות, שבמסגרתו יוכלו לעשות שימוש באותו פסק דין הצהרתי. אומנם, נטען שהנתבע חטא לחובתו כבא כוח הסיעה, בפעולתו בה שינה, מבלי להודיע לתובעים, את סטטוס הסיעה מסיעה מטעם מפלגת הליכוד לסיעה יוצאת, באופן שמנע מהם את הבחירה (וכך בדיוק עשה הנתבע, על כך אין חולק), אך אני סבור שהמשמעות של מהלך שכזה, היא אך ורק במסגרת הבחירות הבאות, שתערכנה בשנת 2008, שאז יוכל ציבור הבוחרים להחליט, האם מעשים אלה שעשה הנתבע, מעשים שאין חולק למעשה שנעשו בהחבא, מבלי לגלות את אוזנם של התובעים, הופכים אותו למועמד ראוי או בלתי ראוי לראשות העיר, ככל שיחפץ להיבחר פעם נוספת.

אני משוכנע, שעם הבאת הדברים בפני ציבור הבוחרים, יוכל ציבור זה לתת דעתו להתנהגות הנתבע ולהכריע כפי הבנתו. העובדות, הן כפי שצויינו לעיל ולמעשה אינן שנויות במחלוקת של ממש. התוצאה האופרטיבית, על פי השקפתי, חייבת להיות תוצאה של הליך דמוקרטי חדש, במסגרתו יבקש הנתבע להיבחר ולא במסגרת פסק דין הצהרתי, שאין לו כל ערך וכל משמעות מעבר להצגתו ונפנופו ברבים, כפי שאישר עו"ד גלילי שמתכוונים התובעים לעשות. חרף שאלותיי בעניין זה, בשלב הסיכומים, לא היה עו"ד גלילי מסוגל להצביע על כל תוצאה אפשרית אחרת שהיא.

ראוי להדגיש, שבניגוד לעו"ד גלילי, אינני משוכנע שלתובעים לא עמדו סעדים במסגרת הליך הבחירות עצמו, אם סברו שהנתבע פעל שלא כדין ותוך הפרת חובות האמון שלו כלפיהם, ומכל מקום, התובעים המתינו עת ארוכה עד שפנו לבית המשפט בעתירה לסעד הצהרתי (אם כי ראוי לציין, שמלכתחילה עתרו לחיוב כספי בסך 300,000 ש"ח, 100,000 ש"ח לכל אחד מהם), וגם בכך יש כדי להקהות את עוקצה של התובענה ואת הצורך במתן סעד הצהרתי, כפי זה שלו עותרים התובעים.

בשים לב לכל האמור לעיל, נדחית התובענה. עם זאת, מאחר והעובדות הן כפי שפורטו לעיל, אינני סבור שיש לחייב את התובעים בהוצאות הנתבע ומשכך - אין צו להוצאות בהליך שלפניי.

ניתן היום כ"ט באלול, תשס"ו (22 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.