פסק-דין בתיק א 1928/01

פתח דבר

1.         בפניי תובענה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו התובע, מר רפאל לביא (להלן: "התובע" או "לביא") הוא הבעלים של 12 דונם בחלקת פרדס, בסמוך למכון ויצמן ברחובות, מקרקעין הידועים כגוש 3695 חלקה 87 ברחובות (להלן: "הפרדס") ולחייב את הנתבע, עו"ד בן-ציון צנעני (להלן: "הנתבע" או "צנעני"), לפעול לרישום 12 הדונמים כאמור על שם התובע.

            בכתב התביעה שהגיש, עתר התובע גם לסעדים חלופיים, ואולם ויתר על אלה במסגרת הסיכומים שהגיש.

            התובענה הוגשה תחילה כהמרצת פתיחה (ה"פ 1355/00), ובהמשך, בהתאם להחלטת כב' השופטת ד"ר ד' פלפל, עברה להתברר כתובענה אזרחית רגילה (בש"א 5961/01, החלטה מיום 4.6.01). להלן ולצורך הנוחות, תכונה ה"פ 1355/00 "המרצת הפתיחה".

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2.         התובע, לביא, הוא יזם נדל"ן, אשר היה בעבר גם קבלן בניין. הנתבע, צנעני, הוא עורך-דין. השניים ניהלו ביניהם קשרים עסקיים ואישיים במשך שנים רבות, בעיקר בתחום ייזום וביצוע של מיזמי נדל"ן. בין היתר, היו התובע והנתבע שותפים בנכסי מקרקעין שונים, בין במישרין ובין באמצעות חברות בעירבון מוגבל שהקימו לצורך כך.

            כעבור שנים רבות של פעילות עסקית משותפת, נתגלעו סכסוכים בין התובע לנתבע, אשר הביאו להפסקת פעילותם המשותפת ולהתדיינויות בערכאות משפטיות שונות, בין היתר בפני הרב צבי וינמן שמונה כבורר בסכסוך בנוגע לחלקם הראוי של לביא וצנעני במניות חברת "מלונות צל בע"מ", המחזיקה בבעלותה את מלון צל-הרים אשר לחופי ים המלח. נושא הבוררות יידון בהרחבה בהמשך.

3.         ביום 25.3.75 חתם צנעני על הסכם לרכישת הפרדס נשוא תובענה זו מאת מר משה ברייער (להלן: "ברייער"). צנעני רכש 50 דונם מהפרדס, מתוך כוונה למכור חלקים מן הפרדס למשקיעים אחרים, ולהותיר חלק בבעלותו. לשם כך הקים צנעני את חברת "גני רחובות בע"מ" (להלן: "גני רחובות"), אשר הקצאת המניות הראשונית בה הייתה בת 500 מניות רגילות בנות 1 ל"י כל אחת, כאשר כל 10 מניות מייצגות זכות לדונם אחד בפרדס. לאחר הרכישה וכדי לסייע במימונה, מכר צנעני 26 דונם משטח הפרדס למשקיעים שונים, שאת חלקם גייס בעצמו וחלקם הופנו אליו על-ידי לביא, כאשר מנגד הקצה צנעני למשקיעים מניות בהתאם בחברת גני רחובות. לביא טוען, כי צנעני מוסיף להחזיק בבעלות ב-24 דונם מהפרדס, בין בעצמו ובין באמצעות מניות בגני רחובות, וכי בעלות זו של צנעני מייצגת בעלות של השותפות צנעני-לביא, ועל כן זכאי לביא למחצית מזכויותיו של צנעני בפרדס, קרי: ל-12 דונם.

            צנעני טוען, לעומת זאת, כי רכישת הפרדס הייתה מיזם עסקי שנעשה בנפרד מעסקי השותפות בין לביא לצנעני, וכי לביא איננו זכאי לכל חלק שהוא בפרדס, באשר לא היה שותף לרכישתו.

דיון

4.         מטעם התובע העידו התובע עצמו וכן מר יוסף בטש, שרכש חלק מן הפרדס.

מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו; מר אורי אריאל, יועץ המס של צנעני, ששימש בתקופה מסוימת אף כיועץ המס של לביא, ואשר העיד על דרך ניהול הכספים בשותפות והציג את כרטסות ניהול החשבונות ואת הצהרת ההון של לביא; גב' מרים פניני, אחותו של צנעני; גב' אילנה צנעני, רעייתו של צנעני, אשר נשאלה בעיקר על חלקה ועל בקיאותה בעסקי בעלה, ואשר עדותה תמכה בעדותו; וכן גב' שושנה לוי, פקידה בסניף בנק דיסקונט ברחובות, אשר זומנה על מנת להציג את מסמכי פתיחת חשבון הבנק של צנעני בסניף הבנק בשעריים. כמו כן הוגש תצהיר מטעם גב' ציונה חג'בי, שהייתה מזכירתו של צנעני והגישה תצהיר כדי לאמת את היותה עדה לצוואתו של צנעני, אך משלא התעורר הצורך להתייחס לצוואה זו, נמצאה עדותה מיותרת.

טענות מקדמיות

5.               שתי טענות מקדמיות הועלו בתיק זה, טענת התיישנות וטענת "השתק פלוגתא". שתי הטענות הוכרעו במהלך הדיונים, ואתייחס אליהן בקצרה.

הטענה הראשונה היא טענת התיישנות כאמור, ולחלופין טענת שיהוי, שהעלה צנעני כבר בתשובתו להמרצת  הפתיחה (סעיף 1 לתשובה להמרצת הפתיחה, על סעיפי המשנה שבו), ושב והעלה במסגרת בש"א 5962/01. בסיכומיו חזר צנעני והעלה את נושא ההתיישנות ולחלופין - שיהוי (סעיף 4 לסיכומי צנעני, עמ' 6, סעיף 10 לסיכומיו בעמ' 12).

            דא עקא, סוגיית ההתיישנות נדונה זה מכבר על ידי כב' השופטת ד"ר ד' פלפל בבש"א 5962/01, ונדחתה, מן הטעם שעסקינן בתובענה שעילתה בעלות במקרקעין מוסדרים, ותובענה כזו איננה מתיישנת (החלטה מיום 20.3.01). הנתבע לא ערער על החלטה זו ומשכך אין עוד מקום להידרש לטענת ההתיישנות או השיהוי במסגרת הליך זה.

6.         באשר לטענת "השתק הפלוגתא", מדובר בטענה שהעלה לביא, אשר ביקש מבית המשפט לקבוע כי צנעני מושתק מלטעון נגד תוקפו של מסמך התחשבנות אשר צורף כנספח ה' להמרצת הפתיחה. מסמך זה הוגש לעיונו של הבורר בבוררות שנערכה בין לביא לצנעני (ראו סעיף 7 להלן), וסומן בהליך הבוררות כמוצג נ/8. כך כונה המסמך גם במהלך הדיון בפני, ויכונה להלן "המסמך נ/8" או "מסמך ההתחשבנות".

            ביום 11.3.01 הגיש התובע בקשה למחיקת טענות מתצהירי הנתבע ומתגובתו להמרצת הפתיחה, וזאת מחמת קיומו של מעשה בית-דין, המונע מהנתבע להתכחש לתוקפו של המסמך נ/8 (בש"א 6870/01). בית המשפט (כב' השופטת ש' גדות) נעתר לבקשה, וקבע כי הנתבע מושתק מלטעון נגד תוקפו של המסמך נ/8 (בש"א 6870/01, החלטה מיום 5.6.02). צנעני הגיש בקשת רשות לערער על החלטה זו, ובית המשפט העליון (מפי כב' השופט א' ריבלין) דחה את בקשתו, תוך שקבע כי מסמך נ/8 עומד בכל הדרישות שהוצבו בספרות המשפטית להשתק פלוגתא. בית המשפט העליון קבע, כי צנעני מושתק מלטעון נגד תוקפו של המסמך, אך הוסיף כי:

"...אין לומר, כפי שציין בא-כוח המבקש, כי הכרעה לפיה המסמך תקף, לאור קיומו של השתק פלוגתא בשאלה זו, מונעת דיון בפרשנותו של המסמך. על-פניו, אין מניעה כי המבקש יעלה את טענותיו בעניין זה - ככל שיאפשר לו בית המשפט." (רע"א 6281/02, בן ציון צנעני נ' רפאל לביא, תק-על 2003 (1) 2111) (ההדגשה שלי - ע.ב.)