פסק-דין בתיק א 192530/02

1.         מבוא

בפני תביעת התובע, יליד 18.2.75,  לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף  שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 26.12.00 וזאת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: " החוק").

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבותה של הנתבעת לפצות את התובע לפי החוק והפוליסה, עם זאת הצדדים חלוקים בדבר שיעור הפיצוי המגיע לתובע בעקבות התאונה.

2.         הנכות הרפואית

התאונה בה עסקינן הינה תאונת עבודה. התובע פנה למל"ל, זה הכיר בתאונה כפגיעה בעבודה וועדה רפואית קבעה לתובע אי כושר מלא לעבודה מיום 27.12.00 עד 13.3.01, אי כושר חלקי לעבודה בשיעור 20% מיום 14.3.01 עד 30.6.01, וכן 10% נכות לצמיתות על פי סעיף 37 (7) (א) לתקנות המל"ל בשל הגבלה בע"ש מותני, וזאת לפי החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 10.11.02, החל מיום 1.7.01.

החלטה זו של הועדה הרפואית מחייבת את ביהמ"ש לפי סעיף 6ב' לחוק.

3.         הנכות התפקודית והפגיעה בכושר העבודה

כתוצאה מהתאונה טופל התובע בחדר המיון שבביה"ח "וולפסון" בשל כאבים בגב, עבר בדיקת  סי.טי בתאריך 3.1.01 שהדגימה בלט דיסק אחורי משמאל עם לחץ על השורש בגובה  L5-S1 כאשר בדיקת  M.R.I  מיום 22.2.01 נמצא בלט דיסק כללי של אנולוס L1-3  ו-5-L4.

המל"ל כאמור העניק לתובע תקופות אי כושר  מוחלט וחלקי כמפורט לעיל.

במסגרת תצהירו (ת/3) הודה התובע, כי בעברו חווה תאונות דרכים נוספות, כאשר הקשה מביניהם ארעה ב- 9.7.95, (להלן :" התאונה הקודמת") בה נפגע בברך שמאל ומומחה ביהמ"ש שהתמנה בתובענה שהוגשה בגין אותה תאונת דרכים, יחד עם תאונות דרכים נוספות, פרופ' גנאל, קבע בגינה 30% נכות רפואית.

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר עצם קביעה זו, כאשר שיעור זה של נכות רפואית אף הוכר על ידי בית המשפט בערעור שהוגש על קביעת בימ"ש השלום במסגרת ע"א (ת"א) 2081/02 שנמסר בתאריך 19.8.07 והתייחס לת"א (הרצליה)  שמספרו 12699/96.

כבר עתה אציין, כי מחלוקת מרכזית בין הצדדים הינה המשמעות התפקודית שיש ליתן לתאונות השונות שעבר התובע, ובמיוחד זו מ- 9.7.95 והשפעתן על תפקודו.

במסגרת תצהירו, כאמור, ציין התובע כי  התאונה הקודמת הביאה לכך שהעבודה היחידה שהיה מסוגל לבצע בצורה נורמלית ובאופן רציף הייתה עבודה בישיבה שלא  דרשה עמידה או הליכה ממושכת, ולאחר מאמצים הצליח להתקבל בחברת "איסתא" כקופאי, כאשר התובע מבצע את כל המוטל עליו ללא הגבלה או הפרעה, לשביעות רצונם המלאה של המנהלים, אלא שבשל התאונה דנן וההגבלה בעמוד השדרה המותני, הינו מתקשה בכל הפעולות הכרוכות בתפקוד תקין של הגב, כגון ישיבה ממושכת, עמידה ממושכת, הליכה ממושכת, עליה וירידה במדרגות, התכופפויות ובכלל בכל העבודות הכרוכות במאמצים גופניים (סעיפים 7 ו- 8 לתצהיר ת/3).

התובע שב לעבודה זו בתום תקופת אי הכושר אך התקשה בביצוע תפקידו, נאלץ להעדר ממנה בשל ביצוע בדיקות, טיפולים והפסקות ובסופו של דבר בחודש 11/01  פוטר מעבודתו לאחר שעבד שם קרוב לשלוש שנים. 

לאחר פיטוריו לא מצא עבודה ובמשך 4 חודשים היה רשום כמחפש עבודה בלשכת התעסוקה, כאשר בחודש 3/02 החל לעבוד בחברת "טל-אול" ולאחריה בחברת "עסקה טובה", בטלמרקטינג,  שם עבד במשרה חלקית בלבד לאור הכאבים הקשים בגבו והצורך בישיבה רצופה למשך שעות ארוכות, לפיכך ב- 3/03 עזב עבודתו והחל לעבוד כספר שהינו למעשה מקצועו. בעבודתו זו, כך טען, הינו עובד אצל אחיו, שהינו ספר עצמאי, במשרה חלקית כאשר אינו מבצע עבודות המצריכות שימוש בגב כגון התכופפויות ותנוחות הגורמות לכאבי גב ומקבל הרבה הפסקות בעבודה וכן עזרה.

התובע הביע חשש כי במידה ולא יוכל להמשיך בעבודה אצל אחיו, יתקשה למצוא עבודה שתתאים לכישוריו והדגיש כי התאונה דנן הינה בעלת השלכות חמורות עבורו, שכן הינו מתקשה לבצע עבודה אף בישיבה, שאינה דורשת מאמצים פיזיים ניכרים, ולפיכך ציין כי כושרו לעבוד נפגע כדי שליש לפחות. תצהירו זה נחתם בתאריך 8.12.03. 

יחד עם תצהירו זה הגיש התובע גם תצהיר מטעם אחיו מר ויקטור שטרית (ת/2). במסגרת תצהירו מציין האח, כי ראה את אחיו מתקשה למצוא עבודה בעקבות התאונה דנן, וביקש לעזור לתובע, לפיכך הציע לו לעבוד אצלו כספר למרות ההגבלה בגב ולמרות ההפרעה שיש בכך לעבודתו, כאשר התובע עובד במשרה חלקית ונזקק להפסקות רבות ותכופות והדגיש, כי לא היה מחזיק את התובע לולא היה אחיו, שכן אין תועלת כלכלית בהעסקתו לעומת עובד בריא. הן התובע והן אחיו נחקרו בח"נ בביהמ"ש.

גם אשת התובע הגישה תצהיר (ת/1), שהתייחס בעיקר לנושא עזרת הזולת. מחקירתה הנגדית נלמד, כי התובע עובד במקום עבודה נוסף, מעבר  למספרה עם אחיו, אצל אחד בשם שרון זמר בעבודות הוצל"פ הכוללות רישומים ואיתורים. לטענת האשה, משנת 2001 או 2002 וגם בעת חתימת תצהירה (12/03), למרות שלא מצוינת בו עובדה זו, לטענת האשה מאחר ואולי לא ידעה על כך בהתחלה (עמ' 11 לפרוטוקול מ- 4.9.06).

מח"נ של האח עולה, כי השניים עובדים במספרה בבת-ים, המוציאה תלושי שכר לתובע, האח מאשר את עבודת התובע גם בעבודה נוספת בהוצל"פ, אלא שלטעמו  התובע החל בעבודה נוספת ב- 2004 וכלשונו: