פסק-דין בתיק א 19253/99

1.         זוהי תביעה לסילוק יד ממקרקעין ולתשלום שכר דירה ראוי, ביחס לדירה המצויה ברח' הטרשים 6/16א בנשר, במקרקעין הידועים כגוש 11231 חלקה 658 (להלן: "הדירה").

2.         הנתבעים הינם אחים, בניה של המנוחה גב' חכים נורה ז"ל (להלן: "המנוחה" או "האם" או "נורה חכים") אשר התגוררה בדירה עד ליום מותה ב-18.8.97 (כמפורט ברשיון קבורה שהוצאה בבית חולים רמב"ם ביום 28.8.97).

            המנוחה התגוררה בדירה לאחר שנמצאה כעונה על הקריטריונים לקבלת דירה בתנאי שכירות סוציאלית מהמדינה, על פי חוזה שכירות מיום 31.12.71. מדובר בדירה בת 3 חדרים, מטבח ונוחיות בשטח של 56 מ"ר.

3.         לאחר מות המנוחה התברר לתובעת כי הנתבעים מתגוררים בדירה ולכן הם נדרשו על ידה לפנותה. כן נדרשו הנתבעים לשלם לתובעת את חוב שכר הדירה שהמנוחה הותירה במותה וכן דמי שימוש ראויים לתקופת מגוריהם בפועל.

מאחר והנתבעים סרבו לדרישות התובעת הוגשה תביעה זו.

4.         הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה, לא התייצב לדיונים בבית המשפט ולא התגונן כנגד התביעה בכל צורה אחרת. ההגנה נוהלה על ידי הנתבע 1 בשמו בלבד.

            מסיכומי הנתבע 1 עולה (ס' 5 בעמ' 10 וס' 5 בעמ' 11), שהנתבע 2 לא מתגורר בדירה בפועל. בנסיבות אלה יש מקום ליתן נגד הנתבע 2 פסק דין לגבי סילוק היד.

            ביחס לתביעה הכספית, לא הוכח שהנתבע 2 מתגורר בדירה בפועל ו/או כי הוא טוען לזכויות כלשהן בדירה, ולפיכך יש לדחות את התביעה בעניין זה.

5.         אני מורה לנתבע 2 לסלק את ידו מהדירה לאלתר. אני דוחה את התביעה הכספית נגד הנתבע 2. במישור היחסים שבין התובעת לנתבע 2 אין צו להוצאות.

6.         בטרם הגשת התביעה התובעת פנתה לנתבעים וביקשה מהם להמציא לה מסמכים הנדרשים להוכחת זכאותם לקבל דירה מהמדינה בתנאי שכירות סוציאליים. המצאת המסמכים להוכחת הזכאות הייתה מאפשרת לנתבעים להסדיר את זכותם להתגורר בדירה ולקבוע את גובה שכר הדירה. מאחר ובאופן מעשי המגעים בין הצדדים נוהלו בין התובעת לנתבע 1 ומאחר והנתבע 2 לא התגונן בפני תביעה זו, ההתייחסות לנתבעים מכאן והלאה תהיה לנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

7.         הנתבע סרב להסדיר את זכויותיו בדירה מול התובעת ולשלם שכר דירה, מאחר ודרש להיחשב כ"דייר ממשיך" (להלן: "דייר ממשיך"), לדיירותה של אמו ז"ל. זאת על מנת שיוכל ליהנות מותק מגוריה של המנוחה בדירה, כאשר שנות מגוריה בדירה עד ליום פטירתה יצורפו לשנות מגוריו לצורך רכישת הדירה מהמדינה.

8.         התובעת לא הסכימה לדרישת הנתבע לראות בו דייר ממשיך. משסרב הנתבע להסדיר את מגוריו בדירה, כאמור לעיל, או לפנותה, הוגשה התביעה.

9.         התובעת הבהירה שאם הנתבע יסכים להסדיר את מגוריו בדירה בתנאי שכירות סוציאליים (מבלי להכיר בו כדייר ממשיך), שכר הדירה יקבע על פי הנתונים הסוציאליים שלו, בהתאם לאישורי הכנסה ובהתאם לנהלים המקובלים בדיור הציבורי. לגבי חובות העבר, התובעת מסכימה להביא את הדבר לדיון בוועדה מיוחדת אשר תבחן את אפשרויות הפריסה על פי הכנסותיו. זאת כמובן, לאחר שהנתבע ימציא את המסמכים הנדרשים ממנו וימלא את כל התנאים הקבועים בנהלים, לצורך חתימת חוזה שכירות כנדרש.

10.        חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) התשנ"ט-1989 (להלן: "חוק הדיור") מקנה לחלק מדיירי הדיור הציבורי את הזכות לרכוש את הדירה בה הם גרים בתנאים מיוחדים ומועדפים מהמדינה.

            חוק זה לא יושם מעולם מאז קבלתו בכנסת. כניסתו לתוקף נדחה פעם אחר פעם. כיום המצב הוא שחוק הדיור מוקפא עד ליום 31.12.06.

            למרות הקפאת החוק, ממשלת ישראל קיבלה מספר החלטות על פיהן היא מאפשרת לדיירים מסוימים בדיור הציבורי, לרכוש את הדירה בה הם גרים. מדובר במגזר מצומצם (ביחס לחוק הדיור) במצב הסוציאלי הקשה יותר, לגביו הוחלט שיש לאפשר  לרכוש את הדירה. גם על פי החלטות הממשלה יש אפשרות להכיר באדם כדייר ממשיך, הנהנה משנות הוותק של קודמו לצורך רכישת הדירה.

המסגרת הנורמטיבית למכירת דירות לדיירי הדיור הציבורי פורטה בהרחבה במספר פסקי דין של בתי משפט שונים, ולעניין זה ראה:

                        ת"א (אש') 3750/99, עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים נ' בן אבו יעקב ;

            עת"מ 2071/03, עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים נ' רחל סבג ;