פסק-דין בתיק א 19236/05

1.         התובע יליד שנת 1981, נפגע ביום 22.4.05 בתאונת דרכים כשהוא בן 23 שנה.

            המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת הנזק בלבד.

2.         פסק הדין יינתן על סמך חומר הראיות שהוגש לתיק ללא חקירות, בהתאם להסכמת הצדדים.

3.         הנכות הרפואית

בעקבות התאונה פנה התובע לבית חולים, ובבדיקה אובחן אצלו פצע קרוע בגודל של כ-10 ס"מ בקידמת קרסול שמאל עם סימני לכלוך שחור. הוא אושפז עד ליום 24.4.05, ובמהלך האשפוז עבר ניתוח של הטריית הפצע ותפירתו. לאחר מכן הוא הופנה לטיפולי פיזיוטרפיה והיה במעקב רפואי כעולה מהתיעוד הרפואי שהוגש על ידו.

4.         ד"ר קליגמן שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, בדק את התובע וקבע כי לא נותרה אצלו נכות רפואית צמיתה בתחום האורטופדי כתוצאה מהתאונה. עוד ציין בחוות דעתו כי לא מצא אצל התובע הגבלה בתנועות קרסול שמאל או קיפוח נוירולוגי.

לעניין הצלקות - המומחה איבחן בקדמת הקרסול צלקת אלכסונית באורך 4 ס"מ, רוחב 4 מ"מ ומעט כהה, וצלקת בצורת מלבן ברוחב 5 ס"מ ובגובה 3 ס"מ, בעלת גוון כהה שאינה דבוקה לעור, ובעניין הצלקות הנ"ל הוא קבע בחוות דעתו כדלקמן:

"הצלקות הודגמו רגישות, מכאיבות ומכוערות בצורה קלה ביותר.

מיקום הצלקת בגובה מפרק הקרסול גורם לרגישות קלה למגע מקומי כולל לנעלים גבוהות או כל לחץ מקומי.

לפיכך הנני קובע שנשארה נכות אסטטית בגובה של 5% לפי מחצית סעיף 75 (1) ב'".

5.         הנכות התפקודית

ב"כ התובע טען כי לנכות האסטטית שנקבעה כאמור, השלכה משמעותית על תפקודו של התובע, שכן, אין הוא מסוגל לנעול נעליים סגורות או גבוהות דבר המגביל אותו בתפקוד, בנוסף להגבלות בעמידה ממושכת, בהפעלת כח ובנשיאת משא. על כן הוא ביקש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של 10%.

לעומתו, טענה הנתבעת כי הנכות שנקבעה במישור האסטטי הינה חסרת השפעה על כושר עבודתו של התובע ו/או על תפקודו, תוך שהיא מפנה לקביעתו של ד"ר קליגמן כי המדובר בצלקות הרגישות והמכאיבות בצורה קלה ביותר. בנוסף, טענה הנתבעת כי התובע חזר לתפקד בצורה מלאה לאחר התאונה, ולתמיכת טענתה צירפה דו"ח חקירה ממנו עלה כי התובע החל ללמוד משחק בסמוך לאחר התאונה, תוך שהוא נוסע 3 פעמים בשבוע מהקריות לרמת גן, וכי הפסיק את לימודיו בשנה השלישית ללא כל קשר לתאונה. במקביל ללימודיו, מזה כשנה וחצי, החל התובע לעבוד כמנהל משמרת בחנות הבגדים FOX, עבודה הכרוכה בעמידה והליכה ממושכת, והיא מתבצעת במשמרות של 7-8 שעות מדי יום. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת, כי טענתויו של התובע במישור התפקודי אין להן כל אחיזה במציאות ויש לדחותן.

6.         לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בעניין זה, הגעתי למסקנה כי לא ניתן לשלול לחלוטין קיומה של השלכה תפקודית של הנכות האסטטית שנקבעה לתובע, על תפקודו ועל כושר עבודתו, לאור מיקומה של הצלקת בגובה מפרק הקרסול, הגורמת לרגישות - אם כי קלה כדברי מומחה בית המשפט - למגע מקומי או כל לחץ מקומי. אמנם, ייתכן ועקב גילו הצעיר של התובע ורצונו להבטיח לעצמו מקור פרנסה יציב, מגבלה זו אינה מקבלת ביטוי מיידי, אך לא ניתן לשלול מעל הפרק הווצרותה של מגבלה כזו בעתיד, וזאת גם בשים לב לכישוריו של התובע - כפי שיפורט להלן - ולמגוון העבודות בהן יוכל להשתלב. בעניין זה ברצוני לציין כי החקירה שבוצעה על ידי הנתבעת התבססה על סיפור כיסוי שלפיו הוצעה לתובע עבודה בתחום המשחק. אין ספק כי כל אדם בגילו של התובע ועם השאיפות שלו בעולם המשחק, היה מציג את עצמו כאדם בריא ללא כל מגבלה, ומשכך, לא יכלתי לייחס לתשובותיו לחוקר משקל מכריע לצורך הסקת מסקנה לעניין כושרו התפקודי.

אי לכך, הנני סבורה כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 5%, הזהה לנכותו הרפואית.

7.         ראשי הנזק

כאב וסבל

הצדדים מסכימים כי בנסיבות המקרה, יש לפסוק לתובע את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, קרי 10% בתוספת שני ימי אשפוז, על כן הפיצוי המגיע לו תחת ראש נזק זה מסתכם בסך של 17,400 ש"ח.

8.         הפסד השתכרות לעבר