פסק-דין בתיק א 19225/02

      מבוא

1. התובעת ילידת 1948 הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 17.12.00.  הנתבעת לא כפרה בחבות והשאלה שנותרה לבירור הינה מהו גובה הפצוי לו זכאית התובעת.

2. לצורך הערכת נכותה הרפואית של התובעת מונה בהסכמה פרופ' מיכאל סודרי שהעריך את נכותה הרפואית של התובעת בשיעור של 10% לצמיתות וזאת בשל הגבלת תנועות בעמוד השדרה המותני בצורה קלה שמקורה בשבר בחוליה מותנית L1שנגרם בתאונה.

3. לאחר שהעידה ונחקרה התובעת הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה הנתבעת לא תביא עדים מטעמה והצדדים יסכמו טיעוניהם בכתב בהתאם למסמכים שהוגשו במהלך עדותה של התובעת. הכנת הסיכומים ע"י התובעת התעכבה מעבר למקובל, אולם בסופו של יום  נמצאים בתיק בית המשפט סיכומי שני הצדדים.

      השאלות שבמחלוקת

4. האם מדובר בתאונת עבודה?
5. מהי הנכות הרפואית שנגרמה לתובעת?
6. מהי הנכות התפקודית שנגרמה לתובעת?
7. מהו אובדן השכר לעבר ולעתיד, תוך בחינת גובהו של שכר התובעת לפי התאונה והשכר לו יכולה היתה להגיע אלמלא התאונה?
8. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין עזרת צד ג' והוצאות נוספות לעבר ולעתיד?

דיון

9. אקדים ואומר כי התובעת בחרה להסתפק בעדותה היחידה מבלי להציג בפני בית המשפט את התמונה המלאה, לא בדרך של הבאת עדים הכרחיים שמן הראוי היה להביאם לבית המשפט ולא בדרך של הצגת מסמכים לתמיכה בטענותיה ומשהסתבר בסופו של יום כי התובעת הינה העדה היחידה במשפט הרי שלעיתים עובדה זו פעלה לרועץ כנגד התובעת אשר נטל להוכחת נזקיה מוטל עליה.

      האם תאונת עבודה?

10. התובעת נפגעה ביום 17.12.00 בשעות הבוקר כאשר חצתה את הכביש כהולכת רגל. הנתבעת טוענת כי מדובר בתאונת עבודה. מאחר ואין מחלוקת כי התובעת לא פנתה בתביעה למוסד לביטוח לאומי הרי שאם תתקבל  טענה זו הרי שיש לנכות מהפיצויים המגיעים לתובעת- ניכוי רעיוני של התגמולים להם היתה זכאית לקבל כנפגעת עבודה.

11. לנתבעת כמתואר בסעיף 12 לסיכומיה אין כל ראיה התומכת בטענתה כי מדובר בתאונת עבודה והנימוק היחידי להשערה זו הוא שעת הארוע 7:45 בבוקר כפי שמופיע בטופס הקבלה לבית החולים (נ/5), הנתבעת מדגישה גם כי התובעת לא תמכה טענותיה בעדויות נוספות.

12. התובעת מצידה העידה כי התאונה ארעה בעת שהיתה בדרכה למכון כושר (סטודיו C) לשיעור כושר המתחיל בשעה 8:20 והיא אף תארה את מסלולה הרגלי ממקום העמדת רכבה ועד למקום הפגיעה (ת/2).

13. עיון במסמך הקבלה בבית חולים כרמל- מראה כי לפי הרישום על גבי המדבקה התובעת הגיעה למקום בשעה 8:42,  אמנם נרשם בכתב יד "שעת הפציעה- 7:45" אך לא סביר כי התובעת תפגע בשעה 7:45 תפונה מהמקום בו נפגעה ותגיע לבית החולים רק בחלוף שעה.  (על פי עדותה של התובעת מרחק הנסיעה ממקום הארוע ועד לבית חולים כרמל הינו כ-3 דקות!), חיזוק לעובדה כי שעת הפציעה מאוחרת לשעה שנרשמה הנני מוצא בטופס המידע המתואר ברישומי המשטרה (ת/4) לפיו התאונה ארעה בשעה 8:30 ולכן הנני קובע כי התאונה ארעה בסמוך לשעה 8:30.

14. מאחר ואין מחלוקת כי בשעות הבוקר המוקדמות היתה התובעת אמורה להגיע גם באותו יום למקום עבודתה ולאור העובדה כי מלכתחילה טענה הנתבעת כי מדובר בתאונת עבודה מן הראוי היה כי לכל המאוחר לישיבת ההוכחות, תציג התובעת כתמיכה לגרסתה עדויות ממכון הכושר אליו היתה צריכה להגיע. על רקע עדותה היחידה של התובעת שאף היא הוגשה באיחור ניכר (תצהירה הוגש יום לפני ישיבת ההוכחות) בלט מאוד החסר בעדויות הכרחיות לתמיכה בטענותיה של התובעת, עדויות כגון עדות מפי אנשי מכון הכושר אותם היתה צריכה לפגוש התובעת ביום התאונה או כרטיס פעילות המעיד על שעת הגעה למכון הכושר (בימים אחרים) או מסמך המתאר מהי השעה בה היתה צפויה התובעת להגיע למכון הכושר ביום התאונה. חסר בעדויות בלט אף יותר משהסתבר כי עד היום ממשיכה התובעת להתעמל באותו מקום , (עמ' 10) והיא בקשר כמעט יומיומי עם המכון ואנשיו.

15. לאחר שמיעת עדותה היחידה של התובעת נותר נושא זה ללא הכרעה, שכן לתובעת גרסה בע"פ שאינה נתמכת בחיזוק הכרחי כלשהו וגם לנתבעת השערה שאינה נתמכת בחיזוק כלשהו. מאחר וטענה זו נטענה ע"י הנתבעת הרי שבהעדר ראיות דין הטענה להדחות.