פסק-דין בתיק א 19203/06

^{בפני תביעת תחלוף על סך כ-117,000  ש"ח שיסודה בתאונת דרכים מיום 11/2/03.}

^{התאונה אירעה בצמת הרחובות הלפר והרצל בבת ים. רכב התובעת, מסוג מרצדס, נסע מצפון לדרום ברח' הרצל. רכב הנתבעת נסע ממזרח למערב ברח' הלפר כשבכיוון נסיעתו ניצב תמרור "עצור". רכב הנתבעת נכנס לצמת מבלי ליתן זכות קדימה לרכב התובעת, וחסם את דרכו של רכב התובעת אשר פגע בדלת ימנית קדמית של רכב הנתבעת. נגד הנתבעת הוגש כתב אישום בגין אי ציות לתמרור "עצור" ונהיגה בקלות ראש, והיא הורשעה על פי הודאתה.}

^{התובעת טוענת כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על הנתבעת אשר לא צייתה לתמרור "עצור" שבכיוון נסיעתה.}

^{התובעת טוענת כי שילמה למבוטחה 103,000 ש"ח, מהם 78,000 ש"ח ביום 11/9/03 ו-25,000 ש"ח ביום 15/8/05, וסכום זה היא תובעת מהנתבעת.}

^{הנתבעת טוענת כי נכנסה לצמת רק לאחר שעצרה בתמרור "עצור" ווידאה כי הצמת פנוי, וכי האחריות לתאונה מוטלת על נהג רכב התובעת אשר נסע במהירות מופרזת.}

^{הנתבעת טוענת כי נכח עלות תיקון הנזק של רכב התובעת (כ-72,000 ש"ח כולל בלאי ומע"מ), לא היה מקום להכריז על הרכב כעל אובדן להלכה, כשערך הרכב עומד על כ-180,000 ש"ח והיה מקום לתקנו ולהקטין את הנזק. במיוחד נכון הדבר בהתחשב בכך שמבוטח התובעת היה מעוניין בתיקון הרכב.}

^{התובעת השיבה כי תחילה הוערך הרכב לפי שווי של 130,000 ש"ח ונתקבלו בעבורו 60,000 ש"ח במצבו הניזוק ועל כן לא היה מקום לתקנו. רק לאחר דין ודברים עם מבוטח התובעת, הכולל תביעה משפטית שהוגשה נגד התובעת על ידי מבוטחה, הוסכם בפשרה על פיצוי נוסף של 25,000 ש"ח הואיל והמבוטח טען כי ערך הרכב עומד על 180,000 ש"ח.}

^{התובעת טוענת כי לו תוקן הרכב אפשר שעלות התיקון היתה גבוהה מהערכת השמאי הראשונית הואיל ויש חשש שהיו מתגלים נזקים נוספים בעת תיקון הרכב. כמו כן, היתה נגרמת לרכב ירידת ערך בשיעור גבוה אשר היתה מעמידה את הנזק הכולל על סכום גבוה מן הסכום ששולם למבוטח התובעת.}

^{לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.}

^{האחריות לתאונה מוטלת בעיקרה על הנתבעת אשר נכנסה לצמת מבלי להבחין ברכב התובעת המגיע מימינה. אני מאמין לנתבעת אשר העידה כי עמדה תחילה וכי לא נכנסה לצמת בנסיעה רצופה. אפס, אין בכך כדי לפתור את הנתבעת מאחריות לתאונה הואיל ותמרור "עצור" הוראותיו שתים: האחת - עצירה בקו עצירה או בקו הצמת; שתים -  מתן זכות קדימה לכלי רכב בדרך החוצה.}

^{גם אם עמדה הנתבעת בקו העצירה, כטענתה וכעדות נהג רכב התובעת, הרי שלא נתנה זכות קדימה לרכב התובעת ועל כן היא אחראית לתאונה. זאת, בנוסף להרשעתה של הנתבעת על פי הודאתה בבית משפט לתעבורה.}

^{יחד עם זאת, אני מקבל את טענת הנתבעת בדבר אשם תורם של נהג רכב התובעת.}

^{נהג זה העיד כי הבחין ברכב הנתבעת העומד בתמרור עצור ולא חשב כי ייכנס לצמת. עדות זו עומדת בניגוד לעדותו של הנהג במשטרה, שם מסר כי הבחין לראשונה ברכב הנתבעת שניה לפני המגע בין כלי הרכב, כשרכב הנתבעת "חתך" אותו. אני מעדיף את העדות במשטרה על פני העדות שבפני, ומכאן שנהג רכב התובעת לא נקט באמצעי הזהירות המחייבים נהג המתקרב לצמת. אפשר שנהיגה ביתר תשומת לב היתה מונעת את התאונה או מקטינה את נזקיה.}

^{אני אומד את חלוקת האחריות בשיעור של 80% לחובת הנתבעת ו-20% לחובת נהג רכב התובעת.}

^{לענין הנזק -}

^{התובעת פעלה באופן סביר כ"מבטחת" והיא זכאית לתבוע את מלוא התשלום ששילמה למבוטח (בכפוף לחלוקת האחריות האמורה לעיל).}

^{על פי חוות הדעת הראשונה שהיתה בידי התובעת לא היתה כדאיות בתיקון הרכב ועל כן הוכרז כ"אובדן להלכה". גם כנתבעה התובעת על ידי מבוטחה לא התנדבה לשלם סכומים מעבר למגיע למבוטח. המבוטח הציג חוות דעת לפיה ערך הרכב עומד על 185,000 ש"ח לאחר מו"מ הוסיפה התובעת למבוטחה תשלום נוסף של 25,000 ש"ח. סה"כ קיבל המבוטח מהתובעת 103,000 ש"ח ובהתחשב בערך השרידים קיבל המבוטח סכום כולל של 163,000 ש"ח בלבד (ולא 185,000 ש"ח כפי שדרש).}

^{לא ניתן לטעון כלפי התובעת כי לא פעלה להקטנת נזקיה, במסגרת חובתה כלפי מבוטחה - על פי דין.}

^{יתר על כן, אני מקבל את טענת התובעת לפיה גם לו תוקן הרכב בעלות של 72,000 ש"ח היתה נגרמת לרכב  ירידת ערך גבוהה שהיתה מעמידה את סכום הנזק הכולל על סכום הגבוה מסכום התביעה.}